עצם העניין

אדם ניצב מול דבר שקורה, עובדה שמוצגת בפניו, מול צורך להגיב, והוא אומר "מרגיש לי ש...".

מה הוא אומר בכך, למעשה? לכאורה, "מרגיש לי" הוא הבעה של רגש, של תחושה. יש בעברית לא מעט ביטויים במבנה הזה: "חם לי", "קר לי", "נעים לי" והיסטורית גם נוצרו בעברית, ממבנה דומה, צורות מהסוג של "סבורני", "תמהני" ורבות אחרות. כלומר, מדובר בהבעה שמדווחת על מצבו של הדובר, על המתרחש אצלו רגשית, תחושתית.

אלא ש"מרגיש לי" בעברית של ימינו ממלא תפקיד מורכב יותר, ואפילו בעייתי. ראשית, "מרגיש לי" אינו זהה ל"אני מרגיש". ה"לי" מסמן התייחסות לתחום האישי, לספירה האינטימית של הדובר. כפי שחטיפים ודברי מתיקה מסוימים זכו לשמות עם סיומת "-לי", כדי להביע את הקרבה שלהם להנאה החושית הבסיסית – "ביסלי", "כיפלי" ואחרים – כך "מרגיש לי" ממקד את האמירה בדובר, בפנימיות שהיא רק שלו, בתחום האינטימי שלו שאין איש מורשה לחדור אליו או לערער על מה שנובע מתוכו. ופה מתחילה להתגלות הבעיה.

"מרגיש לי" משמש לא פעם במקום "אני חושב" או "אני סבור" או "הגעתי למסקנה", והוא חלק מהמגמה התרבותית שבה יש לרגש מעמד עליון על המחשבה, על הידע, על העובדות, על הראיות ועל הנימוקים שאפשר לדון בהם. כך קורה ש"מרגיש לי" הוא מעין אס בחפיסת הקלפים של השיח המקובל כיום. נוכח מידע, מסקנה מוכחת או קביעה מגורם בעל ידע, יש רישיון לדוברים להתבצר מאחורי "מרגיש לי ש...", לערער על הנאמר ולעשות זאת ללא הידרשות לעובדות.

כי עובדות, לאחרונה, אינן זוכות לפופולריות שהייתה להן פעם. המנהג האמריקני לומר "I feel" בהקשרים רבים שבהם נהגו לומר פעם "I think" הוא תופעה מקבילה, ואין לשלול את האפשרות שהיא אחד השורשים שהניבו את "מרגיש לי". באנגלית האמריקנית נמצא שאפילו מי שמדברים בשם ממשלת ארצות הברית, רשויות הבריאות הלאומיות וסמכויות התחום המדעי ירשו לעצמם ברגיל לומר שהממשלה או הקהילה המדעית "feels". אין מדובר רק בדרך עדינה להציג את העובדות או את המסקנות המבוססות, אלא בשותפות בתהליך עקבי של קעקוע הסמכות, מקור הסמכות והאמת.

ב"מרגיש לי" יש גם ממד של התחמקות, הימנעות ובריחה מאחריות. "אני חושב" מציב את הדוברים בעמדה שדורשת נימוקים, אולי אפילו הוכחות, בוודאי הצגת ראיות ומהלכים שהובילו למסקנה. "מרגיש לי" יכול להישלף בכול עת, ואינו גובה כל מחיר אישי. אלא ש"מרגיש לי" עלול גם לגבות מחיר חברתי, שכן הוא מכרסם בחילופי הדעות, בלך ושוב של הנימוקים וההשתכנעות בעקבותיהם, ואף בלגיטימיות החיונית של האפשרות והנכונות לשנות את דעתנו. האינטואיציות שלנו, הרגשות שלנו, התגובה הראשונית שלנו – כולם חשובים, אך "מרגיש לי" מייצג השתלטות שלהם על השכל הישר, על חשבון האחריות של הפרט והחוסן החברתי.