היצירה המוזיקלית הניסיונית החדשה מבית Soundwalk Collective כוללת הפעם שני שמות ענקיים: פטי סמית' ואנטונן ארטו.
הקולקטיב, שמפיק כבר למעלה מעשור יצירות המשלבות צלילים ש"נאספו" במקומות שונים (מתוך אמונה שנדודים מרחיבים את התודעה), עם יצירות שיריות, מוזיקליות ותיאטרליות, הוקם על ידי סטפן קרססנסקי (Stephan Crasneanscki) ובכל פעם משתף ביצירה אמנים משובחים אחרים מן העולם. הם השתמשו בעבר בקטעים מארכיון הסרטים של ז'אן לוק גודאר, שלחו את פול אוסטר לסייר בין חורבות גראונד זירו, הקליטו את "מדיאה", בשילוב קולות מעומק האוקיינוס והציגו מיצגים קוליים במוזיאונים ובכיכרות הגדולים בתבל.
פטי סמית' כבר שיתפה איתם פעולה בעבר, באלבום הוקרה לזמרת ניקו והפעם היא יצאה בשליחות הקולקטיב למקסיקו, והאלבום החדש, שהוא מחווה למחזאי, המשורר והתיאורטיקן האוונגרדיסט ארטו , שיצא לשם בשלהי 1936 במסע שופע סמים משני תודעה. סמית' תקליט בעתיד שני אלבומים נוספים, בהשראת המשוררים ארתור רמבו ורנה דומל.
האלבום - The Peyote Dance- עתיד לצאת במאי. וזה מתוכו:
(בתמונה הראשית: פטי סמית' בהופעה בפינלנד בשנת 2007. מקור: Wikimedia Commons)
תגובות פייסבוק
שלא יתפורר לנו העולם
אן אפלבאוםעלינו להכיר בכך שאין סדר עולמי ליברלי, ושאם הדמוקרטיות לא יתגוננו, הכוחות...
X 12 דקות
ובלבנו מכשפה
תמה קרודואישה. קוסמת. מחוללת טוב ואולי רע. חוצה את גבולות הגוף והמציאות. פועלת...
X 17 דקות
עמוק בפנים
בוב קוּלי (Bob Cooley) היה עורך דין פלילי בשיקגו. ״היה״ זו מילת המפתח כאן, משום שרשמית, בוב קולי מת. אף שהוא מתראיין בהרחבה בעונה השנייה של הפודקאסט המצליח Deep Cover, ומאז ש״מת״ היו לו כבר לא מעט זהויות חדשות, וכל אחת מהן שימשה אותו עד לרגע שבו נדמה היה לו שהתגלה, שהוא בסכנה, ושהגיע הזמן להחליף זהות.
בוב קולי חי כך כבר הרבה מאוד שנים. למה? משום שיום אחד הוא קם, יצא ממשרדו, עשה את כל הדרך אל משרד התובע הראשי והודיע שהוא רוצה להעיד נגד ראשי המאפיה של שיקגו. והוא מכיר אותם מקרוב, משום שבשנות השמונים הוא שימש כעורך הדין שלהם, והוא לא הפסיד מעולם בשום משפט. איך? שוחד, כמובן. היא שיחד שופטים.
עוד לפני שגויס לייצג את המאפיה, קולי היה דמות יוצאת דופן בבתי המשפט. הוא התפאר בכך שהוא היחיד שלא לבש מעולם חליפה, והוא התהדר בשרשרת זהב ומיני קישוטים שגרמו לעורכי דין אחרים להביט בו בתמיהה. הוא גם גדל בבית עני למדי, ואביו היה שוטר. כן, הנושא עולה מספר פעמים בפרקי הסדרה, והקונפליקטים האישיים סביבו מרתקים. מרתקים גם המניעים שגרמו לקולי להחליט להלשין יום אחד על מעסיקיו, בידיעה ברורה שאלה ירצו לחסל אותו בתגובה.
העיתונאי זוכה הפוליצר ג׳ייק הלפרן (Jake Halpern) מראיין את קולי במקום מחבואו הסודי, אבל משתמש בסיפורו רק כקרש קפיצה לתיאור המערכת המשפטית של שיקגו, שהייתה על פי הסיפור מושחתת עד היסוד. הלפרן משוחח עם בני משפחה של קורבנות המאפיה, עם שופטים ושוטרים, עם עיתונאים, פוליטיקאים וחוקרים ומצייר תמונה עגומה, מפחידה אפילו, של עיר שנוהלה באלימות ונשלטה באימה.