קייפ קוד - יפהפה גם מלמעלה

לכאורה, לפנינו מטרה קלה: המלה "סבבה". הרי דומה שהיא חדרה לכל מקום וסופחה לאינספור הקשרים בשפה היומיומית. מה לא "סבבה"? הכול סבבה. ובכל זאת, היא שווה עיון תחבירי, פנים-עברי.

מבחינת מקורה, מדובר במלה ערבית. השורש הערבי הקלאסי הוא צ.ב.ב. ויש לו שני עולמות משמעות: האחד עניינו זרימה, השתפכות, שפע נוזל ושפיעה של מים או אפילו של מתכת לוהטת ביציקה; ואילו השני נוגע לכמיהה עזה, לרצון חזק, להשתוקקות. מעט התעמלות מחשבתית יכולה אולי אפילו לקשור בין שני העולמות הללו, אולי במונחים של אנרגיה ודינמיות, אם כי לא ברור מה נשיג בכך. כל בירור או ספקולציה מהסוג הזה עשויים לתרום להבנה של הערבית (הקלאסית, אולי המודרנית בעקבותיה) אך לא בהכרח יקדמו אותנו מבחינת השפה העברית.

יש לנו כל הסיבות להניח שמקור המלה אכן בערבית, ולכן מוטב לנו להביט אל הערבית המדוברת. למשל, כפי שהדברים מופיעים במילון הנהדר של מי שהיה אחד מגדולי החוקרים והמתעדים של הדיאלקטים הערביים בסביבתנו המיידית, במרחב שבין הגליל, ירושלים ושפלת החוף, יוחנן אליחי שהלך לא מזמן לעולמו. במילונו "המילון החדש לערבית מדוברת – ערבי עברי", גרסה מקוצרת של המילון הגדול שהוא עמל עליו עשרות שנים ושגרסה רחבה שלו הופיעה באנגלית – "The Olive Tree Dictionary", אליחי בהיר וקצר: "צבאבה" בערבית פלסטינית פירושו "יופי, מצוין", ואפילו "פנטסטי".

איננו זקוקים ליותר מכך כדי להתרחק מהמילון הערבי הקלאסי ולהסתכל אל המתרחש כאן בארץ, והפעם בעברית. ראשית, אנחנו מכירים את "סבבה" (כך מופיעה המלה העברית) בדיוק במובן הזה ובאותו השימוש: כתואר שמובנו "מצוין״, ״נהדר״, ״פנטסטי" וכו'. "הייתה מסיבה סבבה", "הלך לנו סבבה במבחן הסופי" – אלה משפטים יומיומיים בעברית העכשווית שלנו.

אך יש "סבבה" אחרת, שתפקידה מורכב יותר, והיא בעלת תחביר מעניין ולא מאוד פשוט לתיאור. כוונתי ל"סבבה" שמביעה הסכמה. "עם הסנדוויץ', במקום פירה יצא לכם סלט ירוק", אומרים בבית הקפה, ומהלקוחות נשמע קול המשיב "סבבה", כלומר הסכמה. וההסכמה אינה חייבת להיות נלהבת, או להיות קרובה לעולם של "יופי", "מצוין", "נהדר", "פנטסטי". זאת יכולה להיות הסכמה עם הבעה של חיוביות, או אפילו הסכמה כמעט ניטרלית.

כאשר מודיעים לנו שבמקום פירה יתקבל סלט ירוק, יכולה ההודעה להיות מלווה, בסופה, ב"סבבה?" – כלומר ב"זה בסדר?", עם נופך דק של חיוביות. והתשובה המקובלת, החיובית, תהיה אף היא "סבבה". והנה מתחיל להתגלות התפקיד התחבירי של "סבבה", תפקיד בשיח המדובר, בדיאלוגים בין דוברי עברית בני ימינו. אמירה נסגרת בשאלה קטנה "סבבה?" ונענית בהסכמה חלקה, "סבבה". ואפשר גם לשמוע הסכמות "סבבה" ללא שאלות, אלא כתגובה לאמירה: "רק שתדעו, אנחנו סוגרים את המטבח ב-12", והתשובה, כמובן, "סבבה" – כלומר "הבנו, זה בסדר, קלטנו".

כך יוצא ש"סבבה" יכולה "לארוז" אמירה בדו-שיח, לסמן שהאמירה הושלמה, ושהיא משוגרת אל השומע. והשומע מצדו יכול להשיב באמירה אחרת, אף היא חתומה ב"סבבה" כדי להמשיך את השיחה, או לחתום רק ב"סבבה" של הסכמה. "סבבה" מתייגת את האמירה ומתייגת גם את התגובה או התשובה. כך אנו שומעים לא פעם מין שיחה בפינג-פונג של מנות המשוגרות מצד לצד, שבהן "סבבה" מסמנת את האריזה של חבילת התוכן העוברת אל הדובר האחר.

אין ברירה אלא להסיק ש"סבבה" בעלת התפקיד התחבירי היא רכיב מוטמע, חי ופעיל בעברית החיה המדוברת כיום. אין לכך כל קשר למלה הערבית "צבאבה" או למקור כלשהו הקשור לשורש הערבי הקלאסי. "סבבה" נכנסה לעברית והחלה לפתח קריירה משלה, ובתוך כך התפצלה לפחות לשתיים: "סבבה" שם התואר, היא אלמנט אחד, מילוני בעיקרו; "סבבה" כפי שראינו כאן בקצרה היא אלמנט אחר, בעל תפקיד תחבירי מובהק.

אפשר לדבר על השפעה ערבית, ואולי לאחד הקוראים או הקוראות יהיה הסבר ערבי טוב. אבל עם הסבר כזה או בלעדיו, התחביר של העברית המדוברת עבר שינוי והסתפח אליו רכיב בעל תפקיד מעניין, שאולי עוד ירחיב את הפונקציות שלו. הנה אנו רואים: שפות עושות דברים כאלו.