איך להבין ציור של פיקאסו?

כשמונח זוכה להצלחה שנמשכת אלפי שנים, קורה לא פעם שמקורו נעשה מטושטש. הדבר נכון בעיקר אם למונח יש הצלחה לא רק בשפות רבות אלא גם בתחומים מגוונים ואף רחוקים זה מזה. כזה הוא סיפורו של הקָנָבִּיס, הצמח שמפיקים ממנו סמים משכרים (חשיש, מריחואנה וכד') והמוכר ברחבי העולם גם כחומר שנעשה נפוץ ומקובל מאוד בתחומים שונים של הרפואה.

מבחינת שמו של הצמח, במערב מקובל למפות את מקורותיו עד ליוונית העתיקה, שם הוא כונה κάνναβις, כלומר kánnabis. כבר בעולם הקדום הייתה מוכרת השפעתם המשכרת, התודעתית, של החומרים שהופקו מהקנביס. הצלחתו הגדולה כצמח בעל שימושים מגוונים הייתה גם בכך שהוא שימש להפקת סיבים חזקים ועמידים במיוחד. מן הסיבים ארגו בד לבגדים וגם מפרשים ואריגים להגנה על סחורות, לאוהלים ועוד. סימן ברור לכך נותר עד ימינו, בדמות המילה canvas בשפות אירופיות רבות (ובעקבותיהן גם בעברית המודרנית). באנגלית canvas הוא גם פשוט מאוד בד למפרשים, ומכאן גם כינוי למפרשים, וגם שמן של יריעות גדולות המכסות סחורה המוסעת במשאיות או בכלי שיט בנהרות ובעבר גם בים, והמילה מציינת גם את הבד הנמתח על מסגרות לציור, וכפועל יוצא מכאן גם את הציור המוגמר עצמו.

הקריירות של cannabis (כך הוא הכתיב האנגלי) ו-canvas ארוכות ומפוארות, והן גם נפרדות. הצמח שהיה מוכר כל כך בעולם הקדום על כל השימושים שאנו עושים בו גם היום, אפשר לשני המונחים הנבדלים הללו לשגשג במקביל. האדם תמיד הפיק מהצמח חומרי רפואה ושינוי תודעה ותמיד גם עשה שימוש בסיביו. מבחינה לשונית התוצאה היא שבעשרות (אם לא מאות) לשונות , מציינים את הקנביס ואת המוצרים שמופקים ממנו בצורות שההיגיון הסביר מבקש למפות אותן למקור היווני.

וכך אנו מוצאים בשפות ההודו-אירופיות מילים קרובות ל-kánnabis היוונית, ודומות להם מתגלות ברחבי השפות הקדומות ביותר המוכרות לנו במשפחה ההודו-אירופית. משם, לכל רחבי העץ ההודו-אירופי, מארמניה ועד לבלקן, ממזרחה של אירופה ועד צפונה, ואולי אפילו למשפחה האוגרו-פינית, שאינה הודו-אירופית. גם בשפות האיראניות הקדומות, בעקבות הסנסקריט, מצויות מילים המתייחסות לצמח ולמוצרים המופקים ממנו. ולא זאת בלבד, אלא שגם בשפות שמיות קדומות מאוד, במסופוטמיה, יש תיעוד אכדי של מונחים כאלו. וגם במשנה ובתלמוד מתועד צמח ה"קנבוס", בעיקר כמקור לסיבים לאריגה ולחבלים. ובאזור הסהר הפורה הצמח ממשיך ללבלב גם עם התפתחות השפות הפרסיות החדשות יותר, ובכלל כורדית לסוגיה, והמונחים ממשיכים להופיע בשפות השונות. ונראה כי הם גם נעים צפונה, שכן בשפות רבות בקווקז – בקבוצות שונות ונבדלות זו מזו, מגאורגית וקרובתה מינגרלית (אגב, סטלין שלט בשתי השפות) ועד לשפתם של הצ'רקסים, אָדִיגֶה - יש צורות שמזכירות את המקור היווני. ומצד אחר, מה שהוא בעינינו "מקור יווני" נחשב לכזה רק בשל התיעוד ותודות למרכזיותיה התרבותית של יוון ולשונה משחר ההיסטוריה. והרי אבי ה"היסטוריה", הרודוטוס מזכיר את הקנביס וגם מייחס אותו לעמים הודו-אירופיים קדומים עוד יותר, לתוכארים ולסקיתים. וגם בשפות התורכיות יש המזהים מילים המציינות את הקנביס ומוצריו והמזכירות במידה רבה מילים בשפות אחרות שמצדן מזכירות... את "קנביס" היוונית.

ובכן, נראה כי ל"קנביס" היה די זמן ומרחב, הצלחה ופופולריות, כדי להתקיים במשך אלפי שנים ולזרום בקרב העמים והלשונות הרבים שמאכלסים את קורות האדם ואת תולדות האזורים העצומים באסיה, במזרח התיכון, בים התיכון ובאירופה, שבהם אנו מוצאים לה שרידים, מתים או חיים. יש כינוי מקובל למילים כאלו, Wanderwort, "מילת נדידה", כלומר מילה שנראה שהיא נודדת על פני הזמן והמרחב, שורדת חילופי זמן ומקום, עמים ולשונות.

אלא שמכל המידע הרב שאפשר לאסוף החל מ-kánnabis היוונית וכלה בקנביס הרפואי של המאה ה-21, מהבד הגס דרך המפרשים על פני הדורות והימים ועד לכיסוי של סחורות בספינות נהר ובמשאיות, אי-אפשר לומר שאנו יודעים את "מקור" המילה "קנביס". הדבר נובע משתי סיבות. הראשונה היא שיש הבדל עקרוני בין הממצא המוקדם ביותר ובין "מקור", שכן אין הכרח שהממצא המוקדם ביותר מעיד על הנקודה שממנה התפתחו דברים שבאו לאחר מכן. והסיבה השנייה היא שעצם ההתמקדות ב"מקור" היא עדות לתפישה אשלייתית, שלא לומר מטעה. המודל הביולוגי של השפה הוא רק מודל. העולם הלשוני מורכב כמו העולם הביולוגי. לכל דבר יש הסתעפויות, שורשים רבים, מסילות התפתחות מסועפות, ומצבנו ביחס לכל מה שיש לדעת הוא תמיד מצב של ידיעה חלקית, רצופה בהשערות. איך עשוי להיראות ה"מקור" למילה? אם אנו חושבים על "קנביס", ה-κάνναβις היווני, הרי שאנו במצב פשוט ומורכב בעת ובעונה אחת. פשוט, כיוון שאנחנו יודעים למה מתייחסת המילה: לצמח מתועד ומוכר, שאיורים שלו מצויים בכתבים עתיקים. ומורכב, כיוון שגם התיעוד הכתוב הראשון אינו מעיד על מקור. תיעוד כתוב, שהוא תמיד מקרי במידה זאת או אחרת, אינו מעיד אלא על קצה קטן של תולדות האדם. אם השימוש בקנביס אכן כה מושרש בתרבויות קדומות רבות כל-כך, קראו לו בשם הרבה לפני שכתבו. מבחינה זאת, לא בלתי סביר שמינים אנושיים שקדמו להומו ספיינס הכירו את הצמח ועשו בו שימושים מגוונים. ואיך הם כינו אותו? ויש לזכור: לפחות חלק מן המינים הללו דיברו, בוודאי הניאנדרטלים. את זאת אפשר לנסות לשער, אבל עלינו גם לזכור שכל השערה כזאת נעשית בתוך עננה של אדים מעומק הזמן שלפני התיעוד הכתוב. האדים הללו יכולים להיות מתוקים, מענגים, משמחים לבב אנוש, אבל הם גם מטשטשים דעתם של רבים. מקורות המילים חסומים מפנינו, ועלינו לקבל זאת בראש פתוח, ובדעה צלולה ככל האפשר.