אסופים והאנשים שאוהבים אותם

אנחנו מרבים להשתמש במונח "מילה". אנחנו סופרים מילים בקבצים, אנחנו מונים מילים שאנחנו לומדים, אנחנו מדברים על היקף אוצר המילים של אדם ואנחנו גם אומרים משפטים כגון "לא אמרתי לו מילה על מה שקרה". אבל מה היא בעצם מילה?

אפשר כמובן לעשות את הטיול האירוני אל המילון, ששמו העברי מעיד עליו שהוא אמור להיות מצבור של מילים. במילון אבן שושן קיים ערך "מילה", ובכל האמור להגדרה של המובן המעניין אותנו כאן, הוא אומר כך: "2. צרוף של הגאים המביע מושג כל שהוא, כגון 'ספר', 'חכמה', 'אצל', 'שמרתי'..." והוא מוסיף מובן נוסף: "3. [בדקדוק] כל אחד מחלקי הדיבור שאינו לא שם ולא פועל. ראו להלן: מלת גוף, מלת חיבור וכו'".

העיון בהגדרה המילונית הזאת של "מילה" מראה לנו שאנחנו בבעיה. הגדרה 2 מדברת על הבעת מושג כלשהו, ויוצרת גם מעגליות וגם ערבוב תחומים: האם יתכן צירוף של הגאים שאינו מביע מושג? מהו מושג? האם אין "מושג" שייך לעולם הפילוסופי, המנטלי? הגדרה כזאת מעמיסה על עצמה שורה ארוכה של מטענים לא ברורים. נראה כי כותבי ההגדרה מודעים לחלק מן הבעיות וגם לתכונות מסוימות של השפה העברית, שכן הדוגמה "שמרתי", שאולי לא במקרה מובאת אחרונה, מראה ש"מילה" בעברית יכולה להיות פועל שהוא גם משפט שלם. קודם לכן, מובאות שתי דוגמאות, אחת לשם עצם מוחשי ואחת לשם עצם מופשט ("ספר" ו"חכמה"), ואחריהן מובאת הדוגמה "אצל" שהיא מה שרבים מכנים "מלת יחס" – והנה שוב מעגליות מסוימת.

הגדרה 3 אינה משפרת את המצב כלל. גם בה יש עכירות ומעגליות. "חלקי הדיבור" הוא מושג לא ברור, והדרך היחידה לא לראות סתירה בהגדרה היא להניח שהגדרה 3 אמורה לכלול מה שהגדרה 2 אינה לוכדת בתחומה. "מלת חיבור", למשל, היא עניין בלתי ברור, ואם נניח שפריט כמו "ב-" הוא "מלת חיבור", הרי שהוא מילה, על אף שהוא אכן אינו שם וגם לא פועל. הוא בהחלט אוסף הגאים המביע מושג כלשהו, לפי הגדרה 2.

אם נרחיק רגע את המבט ונחשוב על המילון שבידינו, יש מי שינסו לומר שכל פריט במילון שיש עבורו ערך מילוני הוא "מילה". גם בכך יש מעגליות: המילון, ולא משנה צורתו, אינו חלק מהלשון. מילון הוא אסופה יזומה, הנערכת על פי מוסכמות קִטלוג ומיון מסוימות, כך שנוצר ספר עיון היושב על המדף.

עיון בערך הענק "word" במילון "אוקספורד" הגדול לשפה האנגלית מניב חלקי הגדרה המשתרעים על מרחב גדול: דיבור, מבע; דבר שנאמר (בניגוד למעשה או מחשבה); אמירה בצורה של ביטוי או משפט; ביטוי של צלילים או צליל אחד המשמשים כדי להביע רעיון (לציון דבר, תכונה או יחס); יחידת דיבור מינימלית שיש לה משמעות ככזאת.

גם למילון האנגלי הגדול ביותר (ויש שיאמרו במידה רבה של צדק "האולטימטיבי"), יש קושי משמעותי להגדיר "מילה". תערובת של הגדרות מעגליות או על דרך השלילה; הגדרות פילוסופיות למחצה; הגדרות שנשענות על מושגים מעורפלים נוספים; פלישה אל התחום המנטלי הבלתי ברור – מותירה אותנו נבוכים. הדעת נותנת כי בשפות שונות, על רקע דקדוק, תחביר, מנהגים, מסורות ועמדות תרבותיות שונות, תהיה תפישה שונה באשר ל"מילה", אם תפישה כזאת בכלל קיימת.

ובימינו, לצרכים טכניים, משמשת ההגדרה המכנית, המקובלת בעולם המחשוב ומעבדי התמלילים: מילה היא רצף של אותיות שלפניה ואחריה יש רווח. למען הסדר הטוב, נציין את הבעיות העולות מהגדרה כזאת: ראשית, היא אינה לשונית ואינה קשורה כלל ללשון. יתרה מכך, המנהגים הקשורים לשימוש ברווחים, מנהגים טיפוגרפיים ותו-לא, הם עניין חדש. שפות רבות פיתחו מערכות כתב ומסורת כתיבה שלא היו בהן רווחים או שהיו דרכים אחרות לסמן בהן יחידות משמעות, גושים של סיפור או מעמד יחסי בין חלקים של הטקסט. ונזכור שיש "מילים" שנצמדות ללא רווח ל"מילה" אחרת, גם בעברית. זאת ועוד: הגדרה כזאת יכולה אולי לשמש עבור דברים כתובים, אך אינה תקפה כלל בכל ניסיון לתאר מה היא "מילה" בדיבור הממשי הבוקע מפינו.

בתחום הבלשני מקובל לדבר על "לֶקסֶמָה" (באנגלית "lexeme", מהמילה היוונית שמשמעותה "מילה"), מונח המציין יחידה של משמעות לקסיקלית – מעין "צורת יסוד" של מילה במילון, הצורה שממנה גוזרים צורות נקבה או רבים במקרה של שם עצם, או פעלים שמובע בהם זמן וגוף. אפשר לחשוב על לקסמה כעל יחידה שיש לה ערך במילון, כך שהמונח אינו מקדם אותנו בניסיון להגדיר מהי "מילה".

ובכן, האם נותרנו בידיים ריקות? לא בדיוק. החיפוש אחר הגדרה ל"מילה" מביא אותנו להבין עד כמה מלאכותית ומיותרת התפישה ביחס לדבר שאנו מנסים להגדיר. "מילה" היא רק דוגמה אחת למושגים ומונחים שהשתרשו מתוך תפישות תאורטיות ומודלים מופשטים. אלו, לא פעם בהחלט אינם תואמים את המציאות האמפירית, אינם עונים על צרכינו ומטעים אותנו לחשוב שהם ממשיים. כך נפתחת בפנינו הזדמנות יפה לשחרור, להרחבה ולהגמשה של המבט. והלקח חוצה את קווי העיסוק הלשוני.