זהו ניסוי מחשבתי, שנועד לעודד מוזיאונים לתקן את עוולות העבר:
במרבית המוזיאונים בעולם ישנם מוצגים רבים (מאוד) שנלקחו ממקומם הטבעי, ולא תמיד בהסכמת מי שהם שייכים לו, חוקית, מוסרית או סמלית והיסטורית. מדי פעם עולה תביעה של קבוצה כזו או אחרת לקבל בחזרה פריטים שנלקחו מהם - ילידים אמריקנים תובעים להשיב להם שלדים, חפצי פולחן ואמנות עממית; פעילים אפריקנים טוענים כי 90% ממורשת של היבשת מוצגת בימים אלה במדינות אחרות, ובעיקר באירופה; צאצאי קהילות מדרום אמריקה תובעים בחזרה ממצאים שהתגלו בחפירות ארכיאולוגיות ונלקחו מהם. המדיניות הנוגעת להשבת פריטים כאלה אינה אחידה, ובמרבית העולם נדמה שמוזיאונים מעדיפים לדחות את ההתמודדות עם הנושא ככל האפשר.
המפה האינטראקטיבית הזו כוללת מוצגים ממוזיאון המטרופוליטן הניו יורקי, מפוזרים על פני הגלובוס במקומות שאליהם המוזיאון אמור לכאורה להחזירם. העבירו את העכבר ותוכלו להכיר על פריט ופריט וללמוד איך הגיע למוזיאון ומתי. התקדמו בעזרת החצים ותלמדו עוד ועוד פרטים על הרקע של כל פריט, אפשרויות השימור, חלקו וחשיבותו באוסף המוזיאון ובשטח, ומי דורשים לקבל אותו בחזרה. את המפה יצר Simone Betito.
תגובות פייסבוק
התוספת לשארית העצבנית
האיש שהביא לקולנוע את מחזמר הקאלט הבלתי נשכח ״הדוויג והשארית העצבנית״ מביא את מגע הקסם שלו אל המרחב הפודקאסטי.
המחזמר החדש של ג׳ון קמרון מיטשל, Anthem: Homunculus, נכתב בשיתוף עם בריאן וולר (Bryan Weller) בעת שהשניים שהו בביתו של ויליאם ס. בורוז בטקסס. בלב הסיפור שחקן שנזקק לניתוח מוח אבל אין לו ביטוח רפואי. המחזמר, הכולל לא פחות מ-31 שירים, ומתארחים בו מיטב חבריו הפרפורמרים של מיטשל, ובהם בין השאר לורי אנדרסון, בן פוסטר וגלן קלוז. קווי העלילה מתפצלים לכיוונים מפתיעים, אבל שבים ונפגשים בפרק הסיום, פרק 10: The Unnameable שהוא גם השופע מוזיקה מכל הסדרה.
וולר ומיטשל כתבו את הסיפור במקור לטלוויזיה, ומשלא מצאו לו בית בשום ערוץ, עיבדו אותו לפודקאסט. הקהל אהב את התוצר, ומדי פעם נערכות למחזמר מסיבות האזנה בלייב. התואר ״משובב נפש״ מתאים כאן במיוחד.
ימי הבוטים
מת'יו הטסוןכיצד עשויים צאצאיהם של סירי ואלכסה לשנות את חיי היומיום שלנו, את...
X 7 דקות
קברנו את האמת המחפירה
סטיב קולארצות הברית ממשיכה לשלוח את בניה למלחמות צודקות יותר וצודקות פחות, וכתמיד,...
X רבע שעה