לאן הולכים הסופרים

בקצה אחד נמצאת זיידי סמית עם הספר ״שיניים לבנות״ ובקצה האחר רוברטו בולניו עם ״2666״. כך מצאה סימרן וטסה (Simran Vatsa) כשבדקה לאילו מרחקים מפליגים סופרים בדמיונותיהם, ואיפה הם ממקמים את גיבורי הספרים שלהם. סמית, מסתבר, מצהירה על עצמה שהיא אינה מסוגלת לכתוב סיפור המתרחש הרחק מווילסדן, השכונה הלונדונית שבה היא גדלה. בולניו, לעומת זאת, מעולם לא ביקר בעיר המקסיקנית סיודאד חוארס העומדת בלב ספרו עב הכרס.

וטסה השתמשה לצורך המחקר שלה ברשימת 100 הספרים הטובים שנכתבו מאז ראשית המאה ה-20, רשימה שהורכבה תוך שימוש באלגוריתם הסורק רשימות שונות כאלה שהופיעו בכתבי עת, בלוגים ועוד.  וסטה מצאה כי 61 ממאה הספרים מתרחשים במקום שבו חיים הסופרים או בקרבה גדולה לשם, ואילו המרחק החציוני של שבו מתרחשות עלילות 39 הספרים האחרים עומד על כ-100 קילומטרים בלבד.

את הניתוח המלא של הנתונים, ואת ניסיונותיה של וטסה להבין את הקשר בין בחירות ספרותיות וביוגרפיות אישיות של כותבים, מאפדייק ועד וולף, תמצאו במצגת האינטראקטיבית היפה הזו שלה.