סבתת-על

איך קורה שאנחנו מבינים מילה? אמקד מעט את השאלה: כשאנו רואים מילה כתובה, מה גורם לנו להבין אותה? ראשית, אם אנו מכירים אותה והיא ידועה לנו היטב מן העבר, סביר מאוד שנבין אותה מיד. אם היא אינה מתאימה להקשר, כלומר למשפט או לסביבה שהיא נמצאת בה בטקסט, בוודאי נעצור, נקרא אותה שוב וננסה לחשוב אם היא בכל זאת מובנת לנו, גם בהקשר חריג, או שמא טעינו ולפנינו מילה אחרת, ידועה או לא.

המצב הזה קורה לא מעט בעברית, בשל הכתיבה נטולת רוב התנועות. קוראים וקוראות של טקסטים בעברית מצליחים לקרוא כמעט רק מילים שהם כבר מכירים. ובכל זאת, מול מילה שאינה מוכרת, לא הכול אבוד. העין יודעת לזהות סיבות לחשד סביר לכך שהמילה שאינה נכנעת לעינינו הקוראת היא לועזית. והרי אין מדובר בדיוק בעין, אלא בתודעה הלשונית העברית שלנו, הכוללת את מנגנוני יצירת המילים – שורש, משקל, בניין ועוד – וגם את המבנים התחביריים שבעזרתם אנו מבינים את השיבוץ של המילה, את המופע שלה במקום שבו גילינו אותה. אין זה המקום להגדיר את היצור הלשוני המוזר, החמקמק, ״מילה״, ולצורך העיון הקצר הזה נסתפק בתפישה האינטואיטיבית הבסיסית שלנו.

הדבר היפה במקרה של השפה העברית הוא שאם המילה הלא מוכרת לנו אינה מדליקה נורות אזהרה המתריעות שהיא לועזית או תעתיק משפה זרה, יש לנו דרכים להתמודד. עיקרן, הגעה לשורש השמי-עברי המוכר לנו ואשר משמש בתשתית המילה. לאחר מכן, הפעלה בכיוון ההפוך, כלומר בפירוק, של הבניין או המשקל, גזירת צורות רבים וכדומה, כדי לוודא שהמילה שאינה ידועה נבנתה באורח עברי מוכר. או-אז אנו נותרים עם הצורך להפעיל שיקולים סמנטיים. המובן העיקרי, אולי הבסיסי, ניתן על ידי השורש. בנוסף לכך, משקלים ובניינים מקרבים אותנו להבנה מדויקת יותר: האם מדובר בכלי? במחלה? במקום שנועד לפעילות מסוימת? האם לפנינו פועל המביע פעולה הדדית? פעולה אינטנסיבית? – כל אלו ועוד תורמים רבות לניסיון הראשוני שלנו להבין מילה שנראית עברית ושאיננו מכירים. אלו כלים חזקים ואין זאת הפרזה להעריך שבמקרים רבים מאוד, עבור קוראים וקוראות בעלי השכלה סבירה, המשימה מוכתרת במידה נאה של הצלחה.

כל אלו פעלו בבת אחת כשנתקלתי בפרסומת של חברה המספקת שירותי קבורה. ליתר דיוק, שירותים של טיפול בגופתו של מי שנפטרו והם או משפחתם אינם מעוניינים בקבורה ממסדית-יהודית רגילה. ומה מציעה החברה? אני מלקט מן המודעה: ״קבורה אזרחית״, ״טקסי לוויה, אזכרה והנצחה״. מי שמצויים במציאות הישראלית, מבחינה פוליטית, דתית, חוקית ואזרחית מבינים את המונחים הללו, ולא הם הנושא כאן. אבל המודעה אמרה גם שהחברה מציעה שני דברים נוספים: ״קרמציה״ ו״אוֹפְרָה״. והנה המוח העברי נקרא לפעולה, ואולי לא פעם אחת אלא פעמיים.

״קרמציה״, אומר לנו המוח העברי מיד, אינה מילה עברית. אי-אפשר לראות בה מבנה המבוסס על שורש תלתוני או מרובע וגם לא תבנית של משקל. יתרה מכך, סביר שנזהה בה מיד את הסיומת הלועזית במקורה, ״-ציה״. אם איננו מכירים את המילה, עלינו לחפש אותה במילון כפי שהיא, או אולי לשער את צורתה בלשון אירופית ולחפשה שם. ואכן, למשל באנגלית, מוכרת לנו cremation, שהיא פעולה של שריפה יסודית עד הגעה לאפר. כלומר לא סתם הבערה או קירוב לאש ותבערה, אלא שריפה מוחלטת. המילה הלועזית, שמקבילותיה מצויות בלשונות אירופיות רבות, היא ממקור לטיני ועוד קודם לכן ממקור הודו-אירופי קדום מאוד, ויש טענה שגם carbon (פחמן) ונגזרותיה מקורן באותו מונח קדום שקשור לשריפה, ובעיקר לשריפה שלמה. צאצאיו ההיפותטיים פחות או יותר של המונח הזה, המשוחזר על ידי החוקרים לצורה תאורטית kerh, מוביל, על פי ההשערות של השחזור ההיסטורי, לשפע עצום של מילים בשורה ארוכה של שפות, מסנסקריט ועד הלשונות של הצפון הרחוק, בעולמם של הוויקינגים.

אם כך, לאחר ההבנה ביחס למקור ובעיקר למשמעות של ״קרמציה״, מהי אותה ״אוֹפְרָה״? פה המוח העברי אינו מתקשה להפיק את השורש, והוא אף הגיוני בהקשר: ״א.פ.ר״. ברור: הרי בענייני שריפה יסודית ואפר עסקינן. אך המשקל, מה איתו? כמו ״תוכנה״, ״חומרה״, ״עוצמה״, ״יוזמה״ ועוד, הוא נוטה להיות מיוחד למונחים מופשטים, לא פעם אלו הם תוצאה של פעולה או מביעים את מהותו של הדבר או מטרתו. בשלב הזה, נוכח ״אוֹפְרָה״, המצב מעט תמוה. עניין מופשט? תוצאה של פעולה? מהותו של הדבר? כן, הדבר יתכן. אך אם ברשימת השירותים המוצעים הופיעה ״קרמציה״ ומיד אחריה ״אוֹפְרָה״, הדעת נותנת שמדובר בשני עניינים שונים, בשני שירותים שיש ביניהם הבדל ושהלקוחות יכולים לבחור באחד או בחברו.

וכן, אין זה כך. ביקור באתר האינטרנט של החברה מגלה ש״קרמציה״ ו״אוֹפְרָה״ הם אותו הדבר. הפיכה לאפר באמצעות שריפה אינטנסיבית רבת-עוצמה. אלא שכאן מתגלה מסורת עברית מודרנית שכמעט נשכחה. המילה המוכרת, ״קרמציה״, שיש בה גם הד קשה לרבים מאיתנו, אפילו צלילית, ומסיבות היסטוריות ברורות, מועמדת כדי להבהיר את השירות, ולצדה מובאת מילה חדשה, אפילו הצעה לתחדיש. לכן היא מנוקדת באורח מלא. הדבר היה נוהג מקובל בעיתונות ובכתבי העת העבריים בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20, כשכותבים, מתרגמים ועורכים, היו כמו מגניבים תחדיש מוצע, מנקדים אותו או מביאים את מקבילתו הלועזית (באנגלית, בצרפתית, בגרמנית או ברוסית) בסוגריים, כדי להבהיר את המשמעות וגם להדגיש שמדובר בהצעה. חלק מההצעות התקבלו, וחלק נדחו. רבות מהן נאספו על ידי פרופסור עוזי אורנן בספרו המופלא ״מילון המילים האובדות״.

האם נקבל את ״אוֹפְרָה״ כחלופה העברית ל״קרמציה״? יש סיבות טובות לאמץ את המילה, הגם שהיא אינה חפה מבעיות. הרי מדובר בשירות, בהצעה לבצע פעולה עבור מי שמעוניינים בכך, ואילו הצורה ״אוֹפְרָה״ מציינת את התוצאה בלבד. מצד אחר, אם מביטים באפשרויות הגלומות בשורש ״א.פ.ר״ בבניינים השונים, מתגלה שהצורה ״לאפר״ (בשני המובנים, זה הנוגע לאיפור וזה הנוגע להשמטת האפר מקצה הסיגריה) – תפוסה, וכך גם ״להאפיר״, שהייתה יכולה להתאים כיוון שהיא מציין גרימה. אולי היה אפשר לאמץ את הפועל בבניין קל (״אפרנו את הגופה״), ולגזור ״אפירה״. אלא שעולה חשד סביר שאנשים יעדיפו לדבר על התוצאה ולהימנע מלהזכיר את התהליך. בעיה נוספת היא זהות הצורה של ״אוֹפְרָה״ ו״אוֹפֶּרָה״, הז׳אנר המוזיקלי-תיאטרלי. ובכל זאת, קשה להאמין שיהיו הקשרים רבים שבהם יהיה אפשר לבלבל בין שריפה יסודית של גופה ובין מופע בימתי רב-הוד.

כך נותרנו, ככל הנראה, עם ״אוֹפְרָה״, ועם הלקח החוזר: תהיה בחירתנו אשר תהיה, מהולדתנו ועד מותנו, ההקשר הוא הכול.