315 שנה של עבדות ב-2 דקות

פעם אדם היה יכול להיות נשוי, לחיות עם אדם אחר במערכת יחסים אינטימית – שכונתה גם "רומנטית" – בלי ששני המעורבים יהיו נשואים, או לקיים מערכת יחסים מחוץ לנישואין, בעלת אופי קבוע, אפילו גלוי ומוצהר בחברה, או... ובכן, שלל הסידורים, ההסברים, המערכות, הקשרים היה תמיד גדול ורב. וההנחות המוקדמות, ההנחות החברתית, סוגי המחויבות, ההשלכות של כל אלו על דרכי הרישום הפורמלי או על הכותרת המתנוססת על מערכת היחסים מבחינת חברתית, ומכאן גם על המעורבים בה, מתוות רשת מסובכת מאוד, מסובכת כמו המגוון האנושי שרוחש בכל תקופה, בכל חברה, על המשותף והשונה.

מול כל אלו, ומעל כל אלו, מונח-כל תפס לו מקום בלשון המתארת את חיינו האינטימיים: "זוגיות". זוגיות היא הימצאות, על פי רוב קבועה, במערכת יחסים קרובה, רגשית, רומנטית, אינטימית, מינית, קבועה במידה משמעותית, עם אדם אחר. ה"זוגיות" מתנהלת בין שניים, או שתיים או כל שילוב שהשפה העברית יודעת או אינה יודעת לבטא שקושר 1 ועוד 1 לכדי 2, "זוג". ה"זוגיות" מערבת, פוטנציאלית, בן זוג, בת זוג, במניין שבין 0 ל-2, כך שסך הכול האנשים המעורבים הוא 2. ולא לדאוג: מובן שאני כותב את הדברים תוך היעזרות בספרות כדי להקל על הקריאה ולפתוח את האפשרויות במרחב הגמיש והעשיר שבין מין, מגדר ומין דקדוקי בלשון, מה גם שעברית מבדילה היסטורית וגם עכשווית בין מין דקדוקי "זכר" ומין דקדוקי "נקבה" – נושא שאינו מרכז הדברים שהרשימה הזאת מתמקדת בהם.

ובכן. "זוגיות". אז איך היא עובדת? כלומר, לשונית, בעברית שלנו כיום. אדם אומר שהוא "בזוגיות", או שהוא "חי בזוג" (צורה פחות שכיחה ושאולי נמצאת בדרכה להיעלם). כשאדם "בזוגיות" יתכן שיישמעו צירופים כמו "חי בזוגיות", "נמצא בזוגיות", וגם בשורות משמחות מסוג "נהייתה לי זוגיות" וגם עגומות יותר כגון "החלטנו לפרק את הזוגיות".

בדרך, "בן זוג" ו"בת זוג" הפכו לביטויים חזקים מאוד, גם מבחינת התחביר הפנימי שלהם. הדבר מתבטא בהגייה: "בנזוג" (bnzug, ממש כך) ו"בתזוג" (batzug שאפילו נהגה badzug – עם קיצור התנועה הראשונה למינימום), ובשניהם הטעם על ההברה השנייה חזק, יציב וברור. סימן נוסף להתכה החזקה בתוך כל אחד מהצירופים הללו ניכר ביידוע: "הבן-זוג", "הבת-זוג" מתחרים היטב ואולי עומדים לגבור על "בן הזוג" ו"בת הזוג". כמו "העורך-דין", צורה שמראה על התכה ברורה בין "עורך" ו"דין", מה גם שאבדה תודעתית כל תשומת לב ל"עריכה" כלשהי הקשורה ל"דין" כלשהו, שגם הוא התעמעם מבחינת תרומתו למשמעות הצירוף.

אם נחזור ל"זוגיות", שם עצם מופשט שנגזר מ"זוג", נשים לב שאין למונח מקבילה בשפות כמו אנגלית, צרפתית או ספרדית, שחלקן משתמשות בביטויים ארוכים ביותר מסוג "החיים בזוג" או "חיי זוג", או "להיות במערכת יחסים", אך אינן מייחדות מילה לתופעה בכללותה. דומה שבחלק מהשפות האירופיות גם הביטוי המורכב יותר אינו מבטא את מכלול הדברים המרכיבים את ה"זוגיות", אלא שיש נטייה לרמוז או לייחד דווקא את ההסדר האינטימי-מיני או החוקי-פורמלי. העברית העכשווית החיה, לעומתן, קבעה לה מונח מופשט כולל למה שהוא תופעה, מסגרת כללית, כלומר מסגרת-על של מסגרות אפשריות, עכשוויות או עתידיות, שכן רבים החידושים והגוונים בכל הקשור להסדרים, לנטיות הלב ולמימושים בתחומים הללו. נוכל לדעת בדיוק מספק יותר מה כלול ב"זוגיות" אם נמפה, באיסוף של דוגמאות חיות, גם את ההקשרים שבהם המונח משמש וגם את הדברים שאינם נחשבים ל"זוגיות". דומה שכשאין הקשר מיני-אינטימי-רומנטי (או לפחות חלק מהחוליות בשרשרת הזאת), אין מדובר ב"זוגיות". למשל, כשמתייחסים לשני זמרים שהם הרכב ידוע ומוכר, ומדברים על "זוגיות מאושרת", ברור שהדבר נעשה בחיוך, בשימוש מטפורי, כדי להדגיש את השותפות ואת ההרמוניה בין השניים. כך יהיה אם ידובר בשני חלוצים המרכיבים יחד את חוליית ההתקפה של קבוצת כדורגל: אם הם יגלו שיתוף פעולה ופירגון הדדי בולטים ומוצלחים במיוחד, יהיה אפשר לדבר עליהם במונחים של "זוגיות", על דרך החיוך והמטפורה.

העובדה שיש לעברית שלנו מונח-על כזה מקלה מאוד לשמור על פלורליזם וגמישות, ולא פחות מכך על הפרטיות בנוגע להסדרים האינטימיים של אנשים. ונמצא לכך גם סיוע מצד הלשון, באמצעות אחד הכלים המופלאים והוותיקים ביותר של העברית מאז ומעולם: אותה "ב-" מופלאה, שמשתתפת במבנים שמציינים מצבים, מיני סטטוסים זמניים או קבועים, או תוארי פועל על שלל אפשרויותיהם. היא ראויה לדיון שייוחד לה, בהחלט, אך בינתיים נעלה אותה על נס בתחום הזוגיות: אפשר להיות "בזוגיות", או "לחיות בזוג", והכול ידעו במה מדובר, בלי שאיש מבני הזוג, או מבנות הזוג, יצטרכו להסביר דבר.