בטיימס סקוור, המרחב קדם לזמן

ב-1904, החליט המו"ל של הניו יורק טיימס, אדולף ס. אוקס, להעתיק את משרדי המערכת לגורד שחקים חדש  צפונית למרכז העיר. בתחילת המאה ה-20, רחוב 42 בניו יורק היה מרוחק מההמולה המוכרת היטב של העיר שלא נמה. אוקס שיכנע את ראש העיר דאז, ג'ורג' מק'קלילן ג'וניור, לבנות תחנת של הרכבת העילית בכיכר לונגאייקר (Long Acre) הסמוכה, כדי להנגיש את המקום לעובדי העיתון. באותם שנים, הכיכר היתה מלאה בעיקר במסבאות, תיאטראות קטנים ואנשי מסחר שהגיעו לעיר מנהר ההדסון, כדי לנוח. הכיכר, שׁזכתה לכינוי "מעוז הגנבים", נקראה על שם רחוב לונגאייקר שבלונדון. במאה ה-17 איכלס הרחוב בוני כרכרות שנועדו לנסוע "Long Acres" - כלומר, "מרחקים ארוכים". מאוחר יותר הפך האזור למרכז למוסכים ויצרני מכוניות. כדי להיפטר מהרושם המפוקפק של המקום ולמשוך יותר עסקים מכובדים לאזור, הצליח אוקס לשכנע את ראש העיר לשנות את שם הכיכר לטיימס סקוור, על שם העיתון. כעבור 9 שנים, העתיק העיתון את משרדיו לרחוב 40, אך בכיכר המפורסמת, הזמן כבר השתלט על המרחב.

פרט מעניין זה התפרסם באלכסון ב