בין יבשות: כך נעלם האפילוג ממובי דיק

קשה לטייל בעיר אמריקאית ממוצעת בלי להתקל ברפרנס תרבותי אחד לפחות ללוויתן המפורסם מכול: מובי דיק. הספר הקרוי על שמו הפך במאה השנים האחרונות לאחד הספרים הקנוניים ביותר בספרות האמריקאית והוכתר על ידי מבקרים, אקדמאים וקוראים מן השורה כאחת מיצירות הספרות החשובות והשאפתניות ביותר שנכתבו. אך כשהספר יצא ב-1851, קהל המבקרים חשב אחרת. הספר עב הכרס, שראה אור לראשונה באנגליה תחת הכותרת "הלוויתן", היה מושא ללעג והניב עבור מחברו הרמן מלוויל סכום פעוט של 556 דולר. כיצד קרה ש-50 שנים מפרידות בין הוקעתו של הספר להעלתו על נס? ייתכן שהתשובה קשורה דווקא להוצאה בריטית קטנה  ולהיעדר זכויות יוצרים בינלאומיות. בארה"ב של המאה ה-19, טרם עוגנו בחוק זכויות יוצרים ולכן היתה תחרות אימתנית בין עיתונים והוצאות לאור אמריקאיות על פרסום ראשון של ידיעות חדשותיות ויצירות ספרות. למעשה, הוצאות לאור ועיתונים בארה"ב נהגו לשלוח עובדים לעמוד על רציפי הנמל כדי להיות הראשונים לשים את ידיהם על כתב יד שהגיע מאנגליה - שם זכויות היוצרים היו מעוגנות בחוק. לפיכך, סופרים אמריקאים רבים נהגו להוציא את ספריהם באנגליה ורק אחר כך בארה"ב - שם השוק היה פרוץ יותר. גם מלוויל הוציא את ספריו הראשונים באנגליה, שם העורכים נהגו לצנזר ולחתוך חלקים מכתבי היד כראות עיניהם ובגלל המרחק מארה"ב, לסופרים לא היה הרבה מה לעשות בנידון. בעיני המו"ל הבריטי של מובי דיק, ריצ'רד בנטלי, האפילוג, הפרק האחרון של כתב היד שממסגר את סיפורו של המספר והשורד האחרון ישמעאל, היה מיותר. למעשה, הוא השאיר כ-600 קטעים שונים מכתב היד המקורי על רצפת העריכה, אך ייתכן גם שהיתה תקלה בהדפסה. כיצד זה השפיע על הקבלה הצוננת של הספר, אתם שואלים? ובכן, למי שלא קרא את הספר, ישמעאל מספר את סיפורם של חברי הצוות שעל סיפון הפיקווד, ששטה ברחבי העולם בחיפוש אחר הלוויתן הלבן שהטריד את מנוחתו של קפטן אחאב. הספינה אינה שורדת את המסע וישמאעל נמצא על סיפונה כאשר היא צוללת למעמקים. הקורא הבריטי קרא את הספר ללא הפרק שמתאר כיצד הוא שרד וחזר ליבשה כדי לכתוב את סיפורו של רב החובל האובססיבי, אנשי הצוות, הפיקווד והלוויתן. המבקרים הבריטים, שקראו את "הלוויתן" ראשונים, צלבו את הספר. ומבקרים אמריקאים, שקראו את "מובי דיק" בגרסתו המקורית, הסתמכו רבות על הביקורות הבריטיות. אחד מהם אף הסתפק בקריאת חצי מהספר כדי להסכים עם הקולגות שלו מעבר לים.

פרט מעניין זה התפרסם באלכסון ב