קיצור תולדות יחסינו לשיער

"קלאופטרה", רשת מכוני היופי המצליחה מבריטניה, זכתה להצלחה בזכות שיווק שיטה ייחודית  של הסרת שיער, אותה היא הכירה כביכול לתושבי הממלכה - קרי, הסרת שיער בסוכר מומס. אך כבר במאה ה-16 הכירו הנשים הבריטיות שיטות מגוונות להסרת שיער. המלכה אליזבת הראשונה ששלטה בממלכה, הנהיגה טרנד של הסרת כל שיער הפנים, בשעווה או בעזרת אמוניה. האזורים המועדפים להסרת שיער היו הגבות ואף המצח, כדי להרחיק את קו השיער ולייצר אשלייה של מצח גדול במיוחד, דבר שנחשב יפה. אך בימים ההם הסירו הנשים הבריטיות רק את שיער הפנים, ודווקא בתקופה מוקדמת הרבה יותר, זו של שלטון קלאופטרה האמיתית, היה קיים מנהג הסרת השיער גם מחלקי גוף אחרים, ממניעים אסתטיים בעיקרם.
במצרים העתיקה ובאימפריה הרומית, נהגו הנשים והגברים כאחד, במיוחד ממעמדות גבוהים, להוריד כמה שיותר שיער מגופם. למעשה, במצרים העתיקה, בניגוד מוחלט לבריטניה של המאה ה-16, השאירו הנשים רק את גבותיהן ואת השיער שעל ראשן. היו להן כמה שיטות מכאיבות למדי להסרתו, כולל משיכת כל שערה בנפרד בעזרת מכשיר דמוי פינצטה העשוי מצדפות. הן גם השתמשו, כמו מכוני היופי המודרניים, בסוכר מומס שיצר מעין סירופ סמיך דמוי-שעווה, כמו גם בדבש ובשיטה המכאיבה של שפשוף אבנים מחוספסות על האזור הרצוי כדי לשחוק את השערה - בדומה לנייר זכוכית. הגברים, לעומת זאת, נהגו להסיר גם את השיער שעל ראשם ואת זקניהם, במיוחד כדי להמנע ממצב שבו אויב יתפוס אותם בזקן.
גם באימפריה הרומית, גוף חלק היה סימן לשייכות למעמד הגבוה. נשים וגברים עשירים השתמשו במכשירים דמויי סכיני גילוח שיצרו מאבני צור, וגם במשחות עם שמנים אתריים שעזרו להסירו. מימי הביניים ועד המאה ה-18 נעלם כמעט לגמרי במערב מנהג הסרת השיער, אך אז חזרה האופנה - ובגדול. גם כיום, למרות הנטייה הברורה להעדיף גוף חלק כמעט לחלוטין, דבר הדוחף גברים ונשים כאחד למכוני לייזר, ישנם יוצאי דופן. כך למשל, גברים בברוקלין המושפעים מאופנת ההיפסטרים השכיחה באזור, נוהרים לאחרונה למרפאות של מומחים על מנת להשתיל תוספת של שיער פנים וכך לעטות כאביזר אופנה זקן עבות, שהולך ונהיה אחד מסימני ההיכר של הקבוצה. הם, לעומת הגבר הממוצע במצרים העתיקה, כנראה אינם חוששים שיתפסו אותם בזקן.

פרט מעניין זה התפרסם באלכסון ב