מחשבות מתחילות כאן
ביום ראשון, ה-6 למאי 1945, העיתונאי האמריקאי אדוארד קנדי, שסיקר את מלחמת העולם השנייה עבור סוכנות הידיעות AP, עלה למטוס יחד עם עוד 17 עיתונאים. אף אחד מהם לא ידע לאן הם נוסעים. רק עם המראת המטוס גילו העיתונאים שהם נוסעים לצפות בחתימת הסכם הכניעה של גרמניה לבעלות הברית ולגוש הסובייטי. ההסכם נחתם לפנות בוקר ב-7 למאי 1945, והוא נכנס לתוקף ב-8 למאי בשעה 23:01. אך לאחר חתימת ההסכם, גילו העיתונאים כי נאסר עליהם לפרסם דבר מה על קיום ההסכם עד ה-9 למאי, לאחר העברת מסר רשמי של המנהיגים.
קנדי לא הבין את חשיבות האמברגו. הוא סיפר לאחר כמה שנים כי עד אותו הרגע הוא התייחס להחלטות הצנזור הצבאי האמריקאי כאל החלטות שנועדו להציל חיי אדם. מדוע, אם כן, הם מיאנו לפרסם ידיעה על סיום המלחמה, בעוד חיילים בחזית ממשיכים להילחם. לפיכך החליט העיתונאי להפיץ את הבשורה ושלח מברקים על דבר החתימה לעיתונים אמריקאים, כ-14 שעות לפני שההסכם עצמו נכנס לתוקף. הניו יורק טיימס פרסם כתבת שער של קנדי ב-8 למאי, יום לפני ההודעה הרשמית מטעם המדינה. זו למעשה הסיבה לכך שאנו מציינים את יום הניצחון באירופה ב-8 למאי. אך העורכים בעיתון לא ידעו על דבר האמברגו. לאחר שגילו כי קנדי הפר את החלטת הצנזורה הצבאית, גינו אותו עיתונים רבים ברחבי העולם והוא פוטר מעבודתו לאחר כמה חודשים. במאמר שפורסם ב-1948, תחת הכותרת "הייתי עושה זאת שוב", הגן קנדי על החלטתו. לפני שנתיים, כ-67 שנה לאחר שפוטר, סוכנות הידיעות AP התנצלה על החלטתה לפטרו ומסרה כי הסוכנות התנהגה באופן "מביש". היו גם עיתונאים שקראו להעניק לו את פרס הפוליצר, כחלק מהמאבק לחופש העיתונות, אף על פי שהוא מת ב-1963.