מעניין למדי

מדוע אתם לא זוכרים את ילדותכם?

אתם זוכרים איך הרגשתם כשהייתם בני שלוש? רוב הסיכויים שלא. הסיבה לשכחה זו אינה קשורה בהכרח למרחק הזמן מאותו גיל תמים. למעשה, סביר להניח שאם תשאלו ילד בן תשע מה הוא זוכר מגיל שלוש, תשובתו תהיה: לא הרבה. למעשה, רוב הילדים בני תשע זוכרים רק 35% משנותיהם הקודמות. מדענים מאמינים שהאמנזיה הזו לגבי ילדותנו המוקדמת מתחילה להתרחש בסביבות גיל שבע, אז זיכרוננו מתחיל להשתנות.
פרופסור פטרישה באוור, מאוניברסיטת אמורי, ערכה מחקר שבחן מתי בדיוק אנחנו מתחילים לשכוח את הילדות. לשם כך בדקה באוור 83 ילדים במשך כמה שנים. הילדים הגיעו למעבדה בגיל שלוש ותיארו שישה אירועים מעברם, לדוגמה: חגיגה משפחתית, חופשה, נסיעה לגן החיות והיום הראשון בגן. כעבור שנתיים עד ארבע שנים, שבו הילדים למעבדה והתבקשו לשחזר כמה שיותר פרטים מאותם אירועים שעליהם סיפרו במפגש הראשון. הילדים בגילאים 7-5 הצליחו לזכור בין 72%-63% בממוצע מהפרטים מאותם אירועים ואילו הילדים בני 9-7 זכרו עד 36% מהפרטים. ההבדל העיקרי בתוכן הזיכרונות של הילדים הצעירים יותר לעומת הבוגרים  היה קשור לנרטיב. מסתבר שילדים בני 9 זוכרים פרטים שרלוונטים לזהות שהם מגבשים, ואילו הילדים הצעירים, שזכרו הרבה יותר פרטים, לא קישרו את האירועים לסיפור חייהם, לזמן או למרחב. באופן פרדוקסלי, ממצאיה של באוור מצביעים על כך שלילדים יש זיכרון הרבה פחות טוב מאשר לרוב המבוגרים, וזו אחת הסיבות לכך שזיכרונות רבים נאבדים בדרך לבגרות. אך יש גם חדשות טובות: אם אירוע שרד את האמנזיה של הילדות, סביר להניח שנזכור אותו במשך רוב חיינו.

16.01.2014

אצטרובלים גורמים לחורים בשיניים

בניגוד לדעה הרווחת, לפיה שיניים רקובות היא תופעה מודרנית, ממצאים חדשים מצביעים על כך שגם לפני 15 אלף שנה סבלו בני אדם מבעיות דנטליות.
עד לאחרונה, אנתרופולוגים סברו כי המהפכה החקלאית היא זו שהביאה עמה גם חורים בשיניים. זאת בעיקר משום שבמקביל החלו אנשים לצרוך מאכלים עשירים בסוכרים ועמילן. לא נמצאה עדות לכך שחברות של ציידים-לקטים סבלו משיניים רקובות והניחו שזה בגלל התזונה שלהם, שהתבססה על אגוזים ובשר. אך החוקרת איסבל דה גרוט ממוזיאון הטבע שבלונדון טוענת אחרת. דה גרוט בדקה באחרונה 52 שלדים של מבוגרים שחיו לפני כ-15,000 באזור מורוקו של ימינו ומצאה כי לכולם, למעט שלושה, היו חורים בשיניים. למעשה, לפחות חצי מהשיניים שלהם היו רקובות, נתון דומה לאחוזים של מחלות דנטליות המיוחסות לאורח החיים בחברה מתועשת. הממצא מצביע על כך שגם לפני שפותחו טכנולוגיות לעיבוד דגנים, הדיאטה הסטנדרטית, לפחות במרוקו, כללה פחמימות שהזיקו לשיניים. ואילו פחמימות היו עריבות לחיכם של האנשים הפרה-היסטוריים הללו? מסתבר שאצטרובלים מבושלים היו המעדן המבוקש והבעייתי.

 

12.01.2014

כמה זמן לוקח להיפטר מהרגל?

בשנות ה-60  של המאה הקודמת, כתב המנתח האמריקאי מקסוול מלץ ספר שבו הוא טען כי דרושים 28 ימים כדי לפתח הרגל חדש ו-21 ימים בלבד כדי להיפטר מהרגל ישן. הוא ביסס את טענתו על תצפיות של קטועי איברים. לדידו, בתוך שלושה שבועות בלבד הם התרגלו לעובדה שאין להם איבר מסוים - איבר שהם היו רגילים להפעיל. קבוצה של חוקרים מאוניברסיטת UCL, ובראשם פיליפה דאלי, יצאה לבדוק את הסוגיה ומצאה כי דרושים 66 ימים בממוצע כדי להיפטר מהרגל, כאשר התווך נע בין 45 ימים ל-245 ימים. הרגלים נוצרים על ידי פעולה הידועה כ- context-dependent repetition. זאת אומרת, אם נחזור על פעולה אחת בסמוך לפעולה או תחושה אחרת, ניצור הרגל. לדוגמה: אם נעשן סיגריה בכל פעם שנרגיש לחץ, נפתח הרגל של עישון סיגריות בעתות לחץ. ככל שנמשיך בפעולה הנ"ל, כך נייצר מסלולים סינפטיים קבועים בהיפוקמפוס. הרגל הוא בסופו של דבר מסלול סינפטי קבוע במוחנו. החוקרת אן גבריאל מאוניברסיטת MIT תהתה מדוע כל כך קשה לנו להיפטר מהרגלים, ומצאה כי אף שהמוח שלנו מסתגל לשינויים ומשתנה בהתאם להתנהגותנו - אירועים או מקרים מסויימים עשויים להפעיל מחדש את ההתנהגות הישנה והמוכרת, ולפיכך גם המנחמת, בכל עת. ברגע שהיה לנו הרגל, הוא תמיד יהיה חלק ממוחנו. אם כך, האם אנחנו נידונים לחיות בצילם המאיים של הרגלים ישנים? והאם, לפיכך, אין תוקף אמיתי להחלטות השנה החדשה שהרגע קיבלנו?
החוקרים מאוחדים כולם בעמדה שניתן להיפטר מהרגל ישן על ידי יצירת הרגל חדש, שנבנה בעבודה מתודית ולעיתים גם לא נעימה. למעשה, עלינו ללמוד משהו חדש לחלוטין ולהתמיד בו - וזאת, רובנו יודעים - אינה עבודה קלה.

 

06.01.2014

אתה גבוה, שומעים בקולך

מחקר חדש מוכיח שניתן לזהות את גובהו של אדם לפי האזנה לקולו בלבד. הסיבה לכך, לפי המחקר שפורסם בכתב העת של ה-Acoustical Society of America קשורה, ניחשתם נכון, לאקוסטיקה. קולנו, המושפע מכמות האוויר שעובר מהריאות דרך דרכי הנשימה ואז במיתרי הקול, מושפע גם מהמרחק. ככל שיש יותר מרחק, כך הקול עמוק יותר.  ממש כמו נשיפה לתוך בקבוק מלא במים - ככל שכמות הנוזלים תהיה קטנה יותר, כך צליל הנשיפה יהיה נמוך יותר. לתופעה קוראים subglottal resonance, בתרגום חופשי, תהודה בסדק הקול התחתון. עד כה הכול נשמע פשוט למדי. אבל, ממשיכים החוקרים ומסבירים, התהודה שנובעת מסדק הקול התחתון היא רק מרכיב אחד בקולו של האדם, שנשמע יותר כמו "אורקסטרה" מאשר כלי נשיפה בודד. לכן, נדהמו החוקרים לגלות שמאזינים יכולים עדיין, באופן לא מודע לחלוטין, לשמוע ב-2 מתוך 3 מקרים את המרכיב האחד והיחיד שיכול להסגיר את גובהו של האדם. החוקרים בדקו את הסוגייה בשני ניסויים שונים. בראשון, הם הקליטו זוגות של גברים ושל נשים מקריאים טקסט זהה והשמיעו את ההקלטות לקבוצות שונות של נבדקים שהתבקשו לנחש איזה משני המקריאים יותר גבוה. בניסוי השני הם השמיעו למשתתפים את הקולות המוקלטים וביקשו מהם לדרג, בסדר יורד, את חמשת האנשים הכי גבוהים שהם שמעו. ביותר מ-63 אחוזים מהפעמים, הצליחו השמתתפים לזהות את הקול הגבוה. ההשלכות של המחקר, טענו החוקרים, משמעותיות בכמה דרכים. קודם כול, יהיה חשוב להזכיר למראיינים את התופעה כדי למנוע אפלייה בראיונות עבודה טלפוניים (ראו אפליה לטובת אנשים גבוהים). כמו כן, זה עשוי להיות שימושי בבית המשפט. "עכשיו, כשעד קול [בדומה לעד ראייה], יעיד לכך שהוא שמע קול 'גבוה' או 'גדול', נדע שיש תוקף אמיתי לאמירותיו", אומר אחד החוקרים.

04.01.2014

הצרפתים לא המציאו את השמפניה

אם זה לא ממחוז שמפניה, זה לא שמפניה. את זה כולנו יודעים. הצרפתים גאים במוצר המבעבע והאקסקלוסיבי שלהם, שצליל הפקק הנחלץ שלו הפך לסימבול הרשמי של כל חגיגה וודאי נרכש כיום בסיטונאות לקראת חגיגות השנה החדשה. אך הם לא המציאו אותו. בדיוק כך! השמפניה הראשונה, זאת אומרת, היין המבעבע הראשון, הומצא באנגליה. ב-17 בדצמבר 1662, כשלושים שנה לפני שדום פריניון המציא, כביכול, את השמפניה בצרפת, הפיזיקאי והכימאי הבריטי כריסטופר מרט שלח ל- Royal Society של בריטניה מאמר על ייננים שמוסיפים סוכר ומולסס ליין בתהליך התסיסה ועל ידי כך מייצרים משקה מבעבע וקליל. מרט לא התעניין ביין עצמו, אלה בבקבוקי הזכוכית, ואף תיאר את הצורה המיוחדת שפיתחו כדי לייצר בעבוע אולטימטיבי. פיתוחה של אותה מתודה, ואותם בקבוקים ידועים, מיוחסים כיום לשכנים שמעבר לתעלה. ואם כבר בהפרכות עסקינן, אז גם הגיליוטינה הומצאה באנגליה. שנה טובה!

30.12.2013

עץ חג המולד היה פעם לבן

החשש לגבי ההשפעות האקולוגיות של בירוא יערות אינו תופעה חדשה. כבר במאה ה-19 החליטו בגרמניה שבירוא יערות של עצי אשוח לקראת חג המולד מסב נזק בלתי הפיך לסביבה. כתגובה, החליטו לייצר עץ אשוח מלאכותי לחג האורות. כך, ב-1880 החלו לשווק ברחבי האימפריה עץ מנוצות אווז לבנות. כעבור כמה שנים החלו גם לצבוע אותן בירוק. בסביבות אותן שנים, מהגרים גרמנים ייבאו את עצי הנוצות לארה"ב, שם חג המולד הפך לחג לאומי רשמי רק ב-1870. כיום ישנן למעלה מ-21 אלף חוות לגידול עצי אשוח ברחבי ארה"ב, עם כ-450 מיליון עצים בסך הכול. ב-1912, נשיא ארה"ב טדי רוזוולט אסר על הצבת עץ אשוח בבית הלבן בגלל הפגיעה באיכות הסביבה. לפרטי טריוויה נוספים מעניינים למדי על חג המולד לחצו כאן.

24.12.2013