אדון פרוסט מבקש שקט

שני מכתבים של מרסל פרוסט, הנאבק ברעש העירוני סביבו
X זמן קריאה משוער: 3 דקות

[יולי או אוגוסט 1915]

גבירתי,

אני מקווה שלא תחשבי שאני פולשני מדי לפרטיותך. בימים האחרונים סבלתי מרעש רב והיות שאיני חש בטוב כלל ועיקר, אני רגיש לכך יותר. נודע לי שהדוקטור עוזב את פריס מחרתיים ואני מתאר לעצמי מה משמעות הדבר מבחינת "מסמור" הארגזים מחר. האם יהיה אפשר למסמר את הארגזים הערב, או לחלופין לא למסמר אותם מחר עד לשעה ארבע או חמש אחר-הצהריים (אם ההתקף שלי יחלוף קודם לכן, אמהר להודיע לך)?

או אם, לעומת זאת, אין דרך אחרת אלא למסמר אותם בבוקר, האם אפשר למסמר אותם באותו חלק בדירתך הנמצא מעל למטבח שלי, ולא באזור שמעל לחדר השינה שלי. אני מכנה "מעל לחדר השינה שלי" את האזור שנמצא מעל לחדרים הצמודים, ואפילו בחדר הרביעי, שכן רעש כה לא רציף, כה בולט, כמו מכות בפטיש, נשמע אפילו באזורים שבהם הוא מעומעם מעט. אני מודה שמפריע לי מאוד לדבר איתך על עניינים שכאלו ואני נבוך מכך יותר ממה שאני יכול להביע במלים. הנסיבות המקלות שלי נוכח העובדה שאני עושה כן היום הן אולי שלא עשיתי זאת בכל מהלך השנה הזאת; ובנוסף לכך, שהחוזרים מטעם משרד המלחמה מגיעים בזה אחר זה במהירות כה רבה, וסותרים זה את זה באורח כזה, שמצבי הצבאי, שכבר הוסדר שלוש פעמים, נראה כשוב עומד בספק. אני ממתין לביקור של הרב-סרן, שנמסרה לי עליו הודעה לפני עשרה ימים ואשר טרם התרחש, עניין הגורם לי לסיבות רבות מדי לחיות "באוזן דרוכה", משבש את הריסוסים הרפואיים1 שלי שעשויים להפריע לו (שכן איני יודע באיזה יום ובאיזו שעה הוא יבוא) וכך אני נותר עוד יותר חסר אונים נוכח מחלותיי. לאור נסיעתך, המצב הזה מנע ממני לחזור על הביקור שהותיר בי רושם כה קסום. ובנך אינו נמצא כאן עוד, עניין שגם הוא מעציב אותי, שכן הוא לפחות היה יכול "לרדת" אם אני איני יכול "לעלות", מה גם יש לי כלפיו חובות רבים הזועקים לי בקול של הבטחות של קוימו. איני יודע האם ראית את קְלָארי ב"אוטל ד'אַלְבּ". לא יכולתי לבקר אצלו עדיין ואני בעת ובעונה אחת חושש מהרגש של רגע כזה, וגם משתוקק לו.

קבלי-נא, גבירתי, את ברכותיי מלאות הכבוד.

מרסל פרוסט

אל תייגעי עצמך בתשובה אלי!

*

[נובמבר 1915?]

מדאם,

מזה זמן רב רציתי להביע בפנייך את צערי על כך שהגעתו הפתאומית של אחי מנעה ממני לכתוב אלייך בימים האחרונים לשהותך בפריס, וכן את עצבוני על עזיבתך. אך הורשת לי פועלים כה רבים וכן ליידי טֶר אחת – שאיני מעז לכנותה בשם "Terrible" (שכן, כשאני מצליח לגרום לפועלים להאריך מעט את אחר-הצהריים כדי להזיז דברים מראש בלי להעיר אותי יותר מדי, היא מצווה עליהם ברוב אלימות ואולי באורח סדיסטי להתחיל לדפוק בקול בשעה שבע בבוקר, מעל לראשי, בחדר הנמצא בדיוק מעל חדר השינה שלי, הוראה שהם נאלצים לציית לה), כך שכעת אין לי הכוחות לכתוב ונאלצתי לוותר על האפשרות לנסוע מכאן. כמה צדקתי בדיסקרטיות שלי כשרצית שאחקור האם מקורו של הרעש בבוקר הוא בכיור. מה היה זה לעומת הפטישים ההם? "רעד של מים על פני ירוקת", כדברי ורלן על שיר "שבוכה רק כדי לרצות אותך". האמת היא שאינני יכול להיות בטוח שזמזמו את האחרון כדי להנעים לי. היות שהם משפצים חנות בדלת הסמוכה, בקושי רב הצלחתי לגרום להם לא להתחיל בעבודות מדי יום אלא לאחר שתיים בצהריים. אך ההצלחה הזאת נהרסה, שכן למעלה, קרוב הרבה יותר, הם מתחילים בשבע בבוקר. כדי להיות הוגן, אוסיף שהפועלים שלך, שאין לי הכבוד להכירם (לא יותר מאשר את הגברת הנוראה) הם בוודאי אנשים מקסימים. וכך הצַבָּעים שלך (או הצַבָּע שלך), יחידים במינם ובגילדה שלהם, אינם מיישמים את אחדות האמנויות, ואינם שרים! בדרך כלל, צַבָּע, ובמיוחד צַבָּע של בתים, מאמין שהוא צריך לטפח בעת ובעונה אחרת את האמנות של ג'וטו ואת זאת של רשקה. הצבע הזה שקט, בעוד החשמלאי דופק. אני מקווה שעם שובך לא תמצאי את עצמך מוקפת בדבר-מה הנופל מהפרסקאות של הקפלה הסיסטינית... כל כך הייתי רוצה שמסעך ייטיב איתך. הייתי כה עצוב, עצוב ללא הרף, בגלל מחלתך. אם בנך המקסים, בהיותו לא מודע לרעש שמענה אותי, נמצא איתך, האם תואילי להעביר אליו את מיטב איחוליי ולהואיל, מדאם, לקבל את דרישת השלום מלאת הכבוד ממני.

מרסל פרוסט

 

אם הגעת עד לכאן....

יש לנו בקשה. "אלכסון" ניתן לכם חינם. כתב העת הוא מקום של קריאה שקטה וטיפוח של אנושיות, מפלט מן ההמולה והרעש. לכן החלטנו שלא יהיו ב"אלכסון" פרסומות או הודעות חסות, ובכך ויתרנו על הכנסה שכתבי עת נסמכים עליה לקיומם. אכן, הפקת כתב עת כזה דורשת השקעה רבה של עבודה וכסף. לכן אנו זקוקים לכם: בואו, תמכו באלכסון והבטיחו את הקיימות של כתב העת.

לתמוך באלכסון

המכתבים נבחרו על ידי הסופרת לידיה דייוויס ותורגמו על ידה לאנגלית באתר Literary Hub

תרגום מצרפתית: יורם מלצר

תמונה ראשית: מתוך "משייפי הפרקט" (1875), גוסט קייבוט. מוזיאון ד'אורסיי, פריס. תצלום: ויקיפדיה 

קריאה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי מרסל פרוסט.
§ קריאה | # ספרות
- דימוי שער"משייפי הפרקט" (1875), גוסט קייבוט. מוזיאון ד'אורסיי, פריס. תצלום: ויקיפדיה


תגובות פייסבוק