אחים ואחיות, אהבה ושנאה

אינך יכול להיכנס לאותה משפחה פעמיים. 1

 

מה מונח בלב ההתנסות של היות אחות או אח? מה נמצא בלב לבה של החוויה הארכיטיפית של אחיות ואחים?

 

הרצף שיתוף פעולה-תחרות

מאחר שאני גם פסיכולוג וגם אנתרופולוג, אני רואה בבירור את הניגוד שבין שתי דיסציפלינות אלו בהקשר של אחים ואחיות. הפסיכולוגיה, ובייחוד פסיכולוגיית המעמקים, עסוקה בקונפליקטים מודעים ולא מודעים, ומתייחסת אליהם במונחים של "תחרות בין אחים", "הדחה מהכתר" או אפילו התקה של קונפליקט בחיי הנישואים במה שנקרה "משולשים אדיפליים של אחים". מנגד, באנתרופולוגיה, המבט על אחים חיובי הרבה יותר, כדבק החברתי העיקרי שמחזיק חברות. במקומות רבים חיבור של אחים ואחיות הוא המטפורה העיקרית לדרך שבה חברה פועלת. בדרך כלל אחים ואחיות, ואין זה משנה עד כמה הם רבים ביניהם, יתאחדו כדי להתגונן מפני איום חיצוני – דבר שבא לידי ביטוי בניב הסודאני הידוע: "אני נגד אחי, אחי ואני נגד בן דודי, בן דודי, אחי ואני נגד כל העולם".henry_abramovich_con_front-page-001

יונג אמר שלכל ארכיטיפ יש שני קטבים מנוגדים. האם הגדולה היא בעת ובעונה אחת אוהבת כול ומזינה כול כאימא אדמה, והיא גם הדרקון המאכל, ההורס והרגרסיבי: האם מריה ומדוזה. באותו אופן אפשר לחשוב על הארכיטיפ של אח/אחות כבעל קטבים מנוגדים. בקצה השלילי נמצאים התחרות, השנאה והכעס הרצחני שעולה מתוך המאבק לשליטה והיררכיה, כפי שבא לידי ביטוי בסיפורים של רומולוס ורמוס, סת ואוזיריס ושלוש האחיות במחזה המלך ליר של שייקספיר ובסיפורים רבים של האחים גרים. עוד לפני שמדיאה הרגה את ילדיה, היא רצחה את אחיה כדי להבטיח את הצלחתו של יזון. ביולוגים אבולוציוניים גילו עד כמה רצח אחים הוא דבר נפוץ, ובאילו תנאים אפשר לצפות שיתרחש: "כאשר מקורות מחיה אינם מספיקים (או יש סיכוי שלא יספיקו) לקיומם של כל הצאצאים, תחרות בין אחים תהפוך לגורלית". 2 בממלכת החיות, התוקפנות הרצחנית בין אחים באה לידי ביטוי כאשר הצבועה הורגת את אחותה התאומה כדי להפוך למנהיגת העדר.

בספר שופטים, פרק ט', יש תיאור דומה של רצח אחים: אבימלך רצח את שבעים אחיו בדרכו להשליט דיקטטורה ברוטלית. באותו אופן, השולטן הטורקי מהמט השני התחיל את הנוהג של החזקת כל האחים המלכותיים בכלובים עד שנבחר היורש. לאחר מכן נחנקו כל אחיו באמצעות חוט משי מיוחד. האח הופך להיות רוצח.

אנה קווינדלן (Quindlen) מתארת בחדות את יחסי השנאה הכפייתית בינה לבין אחיה:

 

הרגש החי ביותר של ילדותי, הרגש שאני יכולה להחיות אפילו עכשיו, הוא השנאה לאחי בוב. האמת היא שהמילה "שנאה" היא פשוטה ומלאת עוצמה כאגרוף בבטן, אבל אינה מתחילה לתאר אפילו את מה שאני זוכרת שהרגשתי [...] קשת שלמה של רגשות שליליים – זלזול, תיעוב ובוז, כך אני זוכרת את חיי עם אחי [...] יש משהו טהור ובלתי מתפשר בהרגשה, כמו טעם של לימון או דקירה של קוץ. זה כמעט מענג, למעשה, לחשוב על כך בעולמי העכשווי, במקום שבו אני לומדת להקהות את הקצוות החדים של החוויה, להיות אמביוולנטית, רב-משמעית, להתפשר. אני שנאתי אותו. הו, כמה שנאתי אותו. אני יכולה לספר את זה מפני שעכשיו אני אוהבת את אחי באותה עוצמה שבה תיעבתי אותו. 3

 

התיאור של קווינדלן מדגיש את הקרבה שבין אהבה לשנאה.

בקוטב החיובי נמצאות ההזדהות, המשפחתיות והאחווה העמוקות המתוארות בסיפורים של עמי ותמי, אפולו וארטמיס, קסטור ופולוקס, איזיס ואוזיריס והתאומים ויולה וסבסטיאן במחזה הלילה השנים-עשר של שייקספיר. באותה סוואנה אפריקאית נמצאות הצבועות והלביאות – הצבועות כיריבות נצחיות, הלביאות כאחיות אמת. להקת אריות מאורגנת סביב קבוצת אחיות ונקבות נוספות שהן קרובות דם. זכרים באים והולכים, אולם הלהקה ממשיכה להתקיים כקואופרטיב, אחווה לחיים.

החיים שלנו כאחים ואחיות, כך לדעתי, מתנהלים לאורך הציר של שיתוף פעולה ותחרות. ייתכן שאנחנו לומדים על נאמנות ותחרות מאחיותינו ומאחינו יותר מאשר מכל אדם אחר. כפי שכתבה קווינדלן: "אינני מבינה כיצד אנשים לומדים לחיות בעולם אם אין להם כלל אחים ואחיות [...] כל דבר שלמדתי על משא ומתן, טריטוריאליות, קיום בצוותא, חוסר אהדה, הבדלים מולדים ואהבה למרות ההיכרות למדתי מארבעה אלה: בוב, מייק, קווין, תרזה. באופן מהותי הם היו היקום שלי, אפילו יותר מאשר הוריי". 4

 

טיפולוגיה של מערכות יחסים בין אחים

המחקר והלימוד של קשרי אחים מתקשים להתפתח בשל העובדה שאין מילון מושגים מקובל לניתוח קשרים אלה. יונג טען שקיים דפוס ארכיטיפי אחד של קשרים אלה. לדבריו, בתוך פסיכולוגיית האחים, יש נטייה ארכיטיפית של הורים ודמויות הורים להתייחס לילדיהם בקוטביות כילד טוב או ילד רע: "לאלוהים היה בן אחד טוב ובן אחד שנכשל. הן קין והבל והן יעקב ועשו מתאימים לפרוטוטיפ זה, כמו גם המוטיב של האחים העוינים בכל הגילאים ובכל קצוות תבל. גרסאות עכשוויות לאין ספור גורמות לעימותים במשפחות רבות, ומעסיקות את הפסיכותרפיסטים". 5אפילו כאשר ההורים עצמם אינם רואים את ילדיהם כטובים או רעים, הילדים עצמם עלולים להתייחס לעצמם במושגים אלה, ולהתייחסות זו עלולות להיות השלכות ארוכות טווח.

כמה חוקרים ומסגרות תיאורטיות דנים באיכות הקשרים בין אחים. דבורה גולד (Gold) חקרה את הקשרים בין אחים בזקנתם. היא ציינה חמש נקודות ברצף של שיתוף פעולה-תחרות המצביעות על מידת הקרבה שחשים אחים זה כלפי זה: אינטימי ("חברים הכי טובים", מסורים מאוד), יחס חם (דואגים זה לזה בחום, לעתים גם "חברים טובים" אך מתרגזים זה על זה או תחרותיים), נאמנים (תחושה ש"דם סמיך ממים", עוזרים זה לזה בעת הצורך), אדישים ("אף פעם לא קרובים, אפילו לא כילדים") ועוינים (שומרים מרחק מתוך רגשות עמוקים של זעם ודחייה). 6

בספרם החלוצי קשר האחים (The Sibling Bond), סטפן בנק (Bank) ומייקל קאהן (Kahn) פיתחו טיפולוגיה מפורטת יותר של "דגמים של הזדהות וקשרים בין אחים". 7טיפולוגיה זו מבוססת על שני צירים: מידת ההזדהות (קרובה, חלקית, רחוקה) וסוג הקשר. על הרצף של שיתוף פעולה-תחרותיות הם הבחינו בשמונה דפוסים אפשריים, שהטווח שלהם נע מהתמזגות מוחלטת לעוינות קיצונית:

  • התמזגות תאומה – "אנחנו בדיוק אותו הדבר. אין הבדל בינינו"
  • מיזוג מעורפל – "אינני בטוח מי אני, אולי אני יכול להיות כמוך"
  • הערצת גיבורים ואידיאליזציה – "אני מעריץ אותך כל כך, שאני רוצה להיות כמוך"
  • תלות הדדית, קבלה נאמנה – "אנחנו דומים בדברים רבים. תמיד נצטרך זה את זה ונדאג זה לזה למרות ההבדלים בינינו"
  • עצמאות דינמית, דו-שיח יצירתי – "אנחנו דומים אך שונים. זה מעורר אתגרים ויוצר אפשרויות צמיחה עבור שנינו"
  • תלות עוינת, דו-שיח הרסני – "אנחנו שונים בדברים רבים. איננו מחבבים במיוחד זה את זה, אבל בכל מקרה אנחנו צריכים זה את זה"
  • הבחנה נוקשה, דחייה מקוטבת – "אתה כל כך שונה ממני. אינני רוצה להיות תלוי בך, ולעולם אינני רוצה להיות כמוך"
  • נישול, אנטי-הזדהות: "אנחנו שונים לחלוטין זה מזה. אינני זקוק לך, אינני מחבב אותך, ולא משנה לי אם לא אראה אותך לעולם"

 

הסופר בנימין תמוז תיאר את המקרה הקיצוני של אח צל המתאר תאומים מתמזגים: "כל ימי חשקתי בכל דבר שחשק בו אחי, כל ימי קינאתי בו ובקשתי לחקותו [...] האומנם אין אני קיים כלל? כלום אפשר שאני רק חלומו של אחי?". 8

הקשרים המוקדמים של לב טולסטוי עם אחיו סרגיי מדגימים מיזוג מעורפל. טולסטוי התוודה: "אני חיקיתי אותו. אהבתי אותו. רציתי להיות הוא". 9

הטרגדיה הגדולה היא שלעתים קרובות מדי לאחים ולאחיות יש יחס רגשי שונה מאוד זה אל זה. האחד יכול להעריץ את אחיו, בשעה שהשני מנסה לדחות אותו, רוצה רק ללכת לדרכו; אחר יכול להיות תלותי-עוין בזמן שאחיו מנסה להתמזג אתו. לעתים קרובות אחים מעורבים במחול מסובך ומכאיב של אינטימיות. רק אם שני האחים נמצאים במצב של תלות הדדית או בחוסר תלות דינמית, הם יכולים להשיג שיווי משקל שיש עמו אושר.

הדוגמה הבאה מתארת אישה הקרועה בין התמזגות תאומה לבין נישול ואי-הזדהות: "אני מרגישה קרובה יותר אליה [אחותי] ברמה נפשית מאשר לחבריי או מאהבי; אני מתגעגעת לאותו סוג של חילופי דברים שאינו אפשרי מבלי שנהיה אותו אדם. הבדידות הקיצונית כפועל יוצא מכך כואבת לי יותר משאני מוכנה להודות". 10

יחסי אחים רחוקים מלהיות סטטיים ויכולים להשתנות באופן דרמטי במהלך החיים. כפי שנראה בפרק הרביעי, הקשרים של קין עם אחיו נעים מתלות הדדית וקבלה נאמנה לתלות עוינת ואז לדחייה קיצונית, ולבסוף להתכחשות וחוסר הזדהות.

 

נישות משפחתיות, זהויות מקוטבות והדחה מהכתר

לאחים ואחיות יש יותר מהמשותף מאשר לבני אדם אחרים. יש להם מטען גנטי דומה וסביבה ביתית דומה. הם חולקים תורשה וסביבה. תיאורטית, אם כן, ניתן היה לנבא שאחים יהיו דומים מאוד. למרות זאת, הגנטיקאים ההתנהגותיים גילו שבכל המדדים אחים ואחיות אינם דומים יותר מאשר זרים. ממצאים אלה הם אתגר אמיתי לפרדיגמות השולטות. לכן חשוב שננסה להבין: מדוע ילדים בני אותה משפחה שונים כל כך זה מזה? 11

אחת התשובות המשכנעות ביותר לשאלה זאת נמצאת בספר רב ההשפעה של פרנק סאלוויי (Salloway) נולד למרוד: מיקום בלידה, דינמיקה משפחתית וחיים יצירתיים. 12 כדי להסביר את ההבדלים הניכרים בין אחים, סאלוויי משתמש באנלוגיה שאינה מתחום הפסיכולוגיה, אלא מתחום האקולוגיה של נישות בביולוגיה אבולוציונית.

אחים ואחיות חיים ואינם חיים באותה משפחה. לילד הבכור שנכנס למשפחה יש יכולת לבחור כל נישה, ובדרך כלל הוא בוחר בנישה המתאימה לבכורים. הילד השני נכנס למשפחה שבה נישה אחת תפוסה, ולכן, אם הנישה של הבכור תפוסה הוא חייב לחפש במקום אחר. אם, בגלל טמפרמנט, חוסר יכולת או מחלה, הבן הבכור לא תפס את הנישה של הבכור, נישה זאת ממתינה לאלה שנולדו אחריו, ואלה יכולים לפתח תכונות שתלטניות של בכור טיפוסי. הקשרים שבין אחים יכולים להיקבע במידה רבה על ידי המקום היחסי של הנישות שנתפסו בתוך המערכת המשפחתית. לכל אח יש גם הורים שגילם, ניסיונם, ההון שלהם ומידת האושר שלהם שונים בזמן לידת כל אחד מהילדים. בפרפראזה על הרקליטוס, "אינך יכול להיכנס לאותה משפחה פעמיים".

כאשר הנישות מוציאות זו את זו, כל אחד מהאחים יפתח "אישיות קוטבית" מזו של אחיו. אם האחד הוא "רע", השני יהיה "טוב"; אם האחד נראה לכולם יפה, השני ישאף להסתיר את העובדה שהוא מרגיש מכוער, ולעתים יהיה מתמיד בלימודיו. אם האחת היא הילדה המועדפת על האם, השנייה תהיה מועדפת על האב, וזה שייוולד אחריה לא יהיה מועדף על אף אחד. כל ילד נוצר בדמות הצל של האחר, הזהות של האחד הופכת לזהות השלילית של האחר. זהות מקוטבת זו מקבלת באופן לא מודע את הצורה של "איני מה שאת". הקיטוב יהיה רב יותר עבור "אחים בעלי נגישות מרובה", אלה הקרובים בגיל ובמין, שיש להם הצורך הגדול ביותר להיבדל זה מזה.

האח שתפס את הנישה של הבכור נוטה לאמץ ערכים הוריים, למלא ולשאת ציפיות הוריות ובעקבות זאת להיות הישגי מאוד. סאלוויי מסביר מדוע בכורים נוטים יותר להראות זעם ונקמנות:

 

לבכורים יש יותר סיבות לקנא באחיהם מאשר לאלה שנולדו אחר כך. כל בכור מתחיל את חייו כשהוא זוכה למאה אחוזים של השקעה הורית. לגבי הנולדים אחריו, אשר חולקים בהשקעה ההורית מההתחלה, הירידה במידת ההשקעה ההורית בעקבות לידת ילד חדש אינה מביאה סבל במידה כזו [כמו עבור הילד הבכור]. הורים יכולים לנסות למנוע קנאה, וילדים בכורים יכולים להדחיק רגש זה, ועדיין, כאשר ההורים אינם משגיחים, הפגנת הזעם של הבכורים יכולה להיות דרך אפקטיבית לאיים על אחים צעירים [...] אחים, לצערם של הוריהם, עסוקים באופן כפייתי בחלוקת הצדק ("מי קיבל יותר?") כדרך של הערכה חוזרת ונשנית של השקעה הורית. 13

 

היות שהם מזוהים עם הסדר הקיים, ילדים בכורים נוטים להיות שמרנים יותר, נוטים יותר להשליט את מרותם ופתוחים פחות להתנסויות חדשות. ילדים צעירים נולדים לתוך משפחה שיש בה ילדים אחרים ולכן הם נוטים להיות בעלי כישורים חברתיים ובין-אישיים טובים יותר. הם פתוחים יותר להתנסות, לטייל, לרעיונות חדשים ולאידיאולוגיות מהפכניות, אשר מביאות עמן הפיכת הסדר הממסדי. לילדים הצעירים ביותר יש המותרות שלא לגדול לצד תינוק חדש, אבל יש גם סכנה שהם לא יגדלו ולא יתגברו על זהותם כ"תינוק" בעיני אחיהם המבוגרים.

בניגוד לסאלוויי, אלפרד אדלר (Adler), פסיכולוג המעמקים הראשון שהדגיש את ההשפעות המתמשכות של יחסי אחים, טען שבתנאים מסוימים הילד הקטן במשפחה, שיש לו דחף חזק להוכיח את עצמו, יכול להפוך לאח המצליח ביותר. 14 אחים צעירים שהם הישגיים (הידוע בהם בתנ"ך הוא האח הצעיר ביותר, המלך דויד) מצליחים רק כאשר הנישה של האח הבכור ההישגי לא נתפסה. הפתיח לסיפור הקרב המפורסם של דויד וגוליית (שמואל א', י"ז, י"ב-נ"ח) מביא בפנינו את חילופי הדברים הקלסיים ואת הדינמיקה בין אח בכור ואח צעיר. אליאב, הבכור, רואה שדויד מגיע באופן בלתי צפוי לשדה הקרב, והוא אומר: "למָּה-זֶּה יָרַדְתָּ וְעַל-מִי נָטַשְׁתָּ מְעַט הַצֹּאן הָהֵנָּה בַּמִּדְבָּר אֲנִי יָדַעְתִּי אֶת-זְדֹנְךָ וְאֵת רֹעַ לְבָבֶךָ כִּי לְמַעַן רְאוֹת הַמִּלְחָמָה יָרָדְתּ" (שמואל א', י"ז, כ"ח), ודויד עונה: "מֶה עָשִׂיתִי עָתָּה; הֲלוֹא דָּבָר הוּא" (שמואל א', י"ז, כ"ט).

האח הבכור הוא שתלטן ומזלזל, הצעיר נאבק על הכרה ומעמד. בפסיכולוגיית האחים התנ"כית, אחד הנושאים המרכזיים הוא המתח בין היררכיית אחים קבועה (אני הראשון, ואל תשכחו זאת) ובין שוויון אחים גמיש (כולנו שווים). בדרך כלל בכורים מפיקים תועלת מרובה מההיררכיה, ובנים שנולדו אחריהם נוטים לפעול לשוויון אחים או אפילו להרוס את הסדר (או סדר האחים) הממוסד. האלימות הקשה ביותר בין אחים פורצת כאשר יש קונפליקט בין היררכיית אחים ובין שוויון בין אחים. קונפליקט זה, אם אינו נפתר בזמן, יכול להתקבע כבלתי פתיר. המחקר של סאלוויי על ממציאים גדולים במדע גילה שבכורים כמו ניוטון ולייבניץ לחמו ללא פשרה וללא סוף על זכות קדימה, ואילו אלו שנולדו אחרונים כמו דרווין וואלאס כמעט תמיד שמחו להתפשר.

המחקר מראה שאחים בכורים מתוסכלים נוטים לפנטזיות אלימות ביחס לאחיהם. אבל ייתכן שהם אינם היחידים. את משה, שהיה אח צעיר מאוד מצליח, אפשר לראות כמי שהוציא לפועל את הפנטזיות הנקמניות של אח צעיר כאשר הביא את המכה העשירית, וכל הבכורים בארץ מצרים מתו. באופן סמלי, המכה הזאת היא ביטוי לנקמנות של הילד הצעיר ביותר, לא רק ביחס לאחיו הבכור המטפורי, אלא גם ביחס לעיקרון של העדפת הבן הבכור, שלפיו הבן הבכור מועדף רק בגלל מיקום הלידה שלו.

הרעיון של הנישות עוזר גם להסביר את פסיכולוגיית האחים של הילד היחיד. מכיוון שילד יחיד נושא את כל הציפיות ההוריות לגבי שני המינים, הוא צריך להיות, באופן סימבולי, הן "בן" והן "בת". הילד היחיד נמצא בנישות רבות בעת ובעונה אחת. כפועל יוצא מכך, ילד כזה נוטה יותר להיות בעל אפיונים גבריים ונשיים כאחד. ילדים יחידים יכולים להיות בודדים בכך שאין להם עם מי לחלוק את העולם הפנימי של הילדות, או מתקשים ללמוד כיצד להמתין לתורם וכיצד למתן תוקפנות. אולם זה לא נכון בהכרח. מנקודת מבט יונגיאנית, בהיעדרם של אחים ואחיות במציאות, הילד היחיד יכול לפצות את עצמו ולפתח יחסים עמוקים עם אחים ואחיות פנימיים, בני לוויה דמיוניים שהילד פוגש במשחק, בחלום ובדמיון פעיל. ילדים יחידים שלהם קשר חזק עם אחים מופנמים אלה לא ירגישו באמת לבד. ילדים יחידים שאין להם יחסים מופנמים אלה חווים את הבדידות האקזיסטנציאלית של עולם ללא אחים, וההתקשרות שלהם להוריהם היא מוגזמת בעוצמתה. כמה מהחלומות העוצמתיים ביותר ששמעתי עליהם נוגעים לאח או אחות של ילד יחיד. תומס מור (Moore) 15מספר על חלום של אישה כזו. היא עומדת להינשא, אבל אחיה מנסה להרוס את החתונה מכיוון שהוא מאוהב בה. אולם בעולם שאינו מדומיין לא היה לה אח. לדבריה של הלן ברמר-סבלוב (Brammer-Savlov), אנליטיקאית יונגיאנית אנגלייה שעובדת כיום בטורונטו, ל"אחים ואחיות של שעות הלילה" האלה יש מקום בעיצוב הנפשי של המשפחה. 16

נישות יכולות לעזור להסביר את ההשפעות של מינם של אחים ואחיות בוגרים על אחיהם ואחיותיהם הקטנים. ילד שיש לו אח או אחים בכורים נוטה להיות יותר "גברי" (או בעל נטייה גבוהה יותר להומוסקסואליות), 17 ילדה שיש לה אחות או אחיות גדולות ממנה נוטה להיות יותר "נשית". 18 באופן מטפורי, אחים בדרך כלל מחלקים ביניהם את המרחב הפסיכולוגי שקיים בתוך המשפחה. כפי שנוכל לראות, חלוקה זאת יכולה להיות בעלת צורות שונות – חלקן הרסניות וחלקן לא מזיקות. במיתולוגיה היוונית זאוס מחלק בכוח, ובהצלחה, את העולם בינו לבין אחיו פוסידון והדס. כל אח הוא השליט הבלעדי בתחומו – הימים, העולם התחתון והאולימפוס. מכל מקום, כפי שתיארנו לעיל, כאשר המרחב הנפשי מחולק לפי עיקרון של או-או ("כל מה שאתה הנך, אני אינני"), אח או אחות הופכים להיות אח צל. אח ואחות צל אלה מחלקים את העולם ביניהם ואוסרים על האחר להיכנס לטריטוריה הפסיכולוגית שלהם. אחים שפועלים בדרך זו הופכים תלויים זה בזה לצורך תחושה מלאה של שלמות. אח צל זה הוא מושא לקנאה ולשנאה בגלל התכונות שלו שנמנעות מאחיו. התוצאה של קוטביות כזו היא שחלק מהתכונות האישיות, האפיונים והתארים מוכרזים "מחוץ לתחום" לאחים האחרים. מכיוון שזהות אחים מבוססת על קוטביות, כניסה לעולמו של האחר נתפסת כחדירה סמלית או מלחמה באזורי הנפש. אם אני אחות פיקחית, אסור לי לנסות להיות היפה. לעשות זאת פירושו לחדור לטריטוריה הנפשית של אחותי. אבל אם לא אחדור לטריטוריה שלה, לעולם לא אפגוש את הצד היפה שבי. אחיה חיים מנותקים מהצד הזה שבי, בדיוק כפי שאחותי לא תתחבר עם האינטלקט שלה. חיים בתוך המסגרת של זהויות מקוטבות משמעם חיים בעולם שבור.

מתוך: "אחים ואחיות: פסיכולוגיה, מיתוס, מציאות", מאת הנרי אברמוביץ', הוצאת "רסלינג", 2016. תרגמה מאנגלית: איוה אברמוביץ'.

הנרי אברמוביץ' הוא פסיכולוג קליני, אנתרופולוג ומחנך רפואי; הנשיא הראשון של המכון הישראלי לפסיכולוגיה יונגיאנית; משמש כפרופסור בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב.

תמונה ראשית: "Siblings", מתוך ציור בגלריה ב-Oaxaca, מקסיקו. תצלום: 16:9clue

קריאה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי הנרי אברמוביץ'.

תגובות פייסבוק

3 תגובות על אחים ואחיות, אהבה ושנאה

01
עדי בק

מאמר מעניין.
כמובן שיש חשיבות רבה למינו של האחאי שנולד לפני או אחרי.
רעיון שהתעורר בי בעקבות הקריאה ואני מניחה שנחקר כבר:
באיזו מידה רצח על רקע "כבוד משפחה" במשפחות ערביות נובע משיקולים של חלוקת רכושם של ההורים.