אלכסנדר הגדול

על האיוולת האנושית. סאטירה לסוף השבוע
X זמן קריאה משוער: 6 דקות

לאריסטו, איש סטאגירה, מנהל הליצֵאוּם באתונה
מורי הדגול והאהוב,

אריסטו היקר!

זמן רב, רב מאוד, לא כתבתי לך, אבל כפי שאתה יודע, הייתי עסוק מדי בענייני מלחמה, וכאשר ערכנו את המסע שלנו דרך ִהיְרַקנְיה, ְדַרנְגִיָאנָה וגְדרוִֹסיה, כאשר כבשנו את בְַּקטֵריה והתקדמנו אל מעבר לאינדוּס, לא היה לי זמן וגם לא חשק לאחוז בקולמוס. לפני חודשים מספר חזרתי לשושן, אך כאן שוב נערמו עד מעל הראש ַדאגות ִמנהל, מינויי פקידים וחיסול תככים ומרידות שונים, ולכן עד היום לא הספקתי לכתוב לך שום דבר על עצמי. אמת - אתה יודע, פחות או יותר, על המתרחש מהידיעות הרשמיות, אך מסירותי לך והאמון שלי בהשפעתך בחוגי המשכילים הֶהלֶנים, מניעים אותי לחזור ולפתוח את לבי בפניך, מורי הנערץ ומנהיגי הרוחני.

אני נזכר איך כתבתי לך לפני שנים (כמה רחוק זה נראה!) מכתב אווילי ונלהב ליד קברו של אכילס. זה היה ערב מסעי לפרס, ואני נשבעתי אז שבן פַּלַס האמיץ ישמש לי מופת בחיי. חלמתי על גבורה וגדוּלה, הניצחון על תרקיה כבר היה מאחורי וסברתי שאני יוצא בראש המוקדונים וההלנים שלי נגד דריָוֶש רק כדי שנתקשט בזרי דפנה ונהיה ראויים לאבותינו, שאותם הילל הומרוס האלוהי. מותר לי לומר שלא נשארתי חייב דבר לאידאל שלי, לא ליד כַאירוֹנִיה ואף לא ליד גְ ַרנִיקוּס; אך כיום דעתי על משמעותם המדינית של מבצַעי דאז שונה בתכלית. אמת מפוכחת היא שעל מוקדון שלנו, המחוברת בצורה רופפת ליוון, איימו אז ללא הרף התראקים הברברים שיכלו להתנפל עלינו בזמן לא מתאים, והיוונים היו עלולים לנצל זאת כדי להפר את החוזים שלהם ולהתנתק ממוקדון. פשוט לא היה מנוס מלהכניע את תרקיה כדי להבטיח את אגַפּה של מוקדון למקרה של בגידת היוונים. היה זה כורח מדיני מובהק, אריסטו היקר, אך באותם ימים תלמידך לא הבין זאת עדיין והתמסר לחלומות על מעשיו של אכילס.

עם כיבושה של תרקיה השתנה מצבנו; חלשנו על כל החוף המערבי של הים האגאי עד לבוספורוס, אולם על שליטתנו בים האגאי כולו איים הכוח הימי הפרסי. בייחוד כאשר ניצבנו מעל הֶהלְֶספּוֹנְט והבוספורוס, מצאנו את עצמנו בקרב המסוכנת לתחום שליטתם של הפרסים. במוקדם או במאוחר היה חייב להתרחש בינינו לבין הפרסים מאבק על הים האגאי ועל השיט החופשי במצָרי הפוֹנְטוּס. למרבה המזל תקפתי לפני שדרייווש הספיק להתכונן. הנחתי שאני הולך בעקבות אכילס ולמען תהילתה של יוון אכבוש איליון חדשה. למעשה, כפי שאני רואה את הדברים כיום, היה זה כורח מוחלט להדוף את פרס מן הים האגאי; ואני הדפתי אותה, מורי היקר, באופן יסודי כל כך, עד שכבשתי את כלביתיניה,ְ פִריגְיה וַקפָּדוְֹקיָה, בזזתי את קיליְקיה ונעצרתי רק בטְַרסוּס. אסיה הקטנה היתה בידנו. לא רק השלולית האגאית הישנה, אלא כל החוף הצפוני של הים התיכון - או כפי שאנו מכנים אותו, הים המצרי - היה בשליטתנו.

שמא תאמר, אריסטו היקר שלי, שעתה הושגה במלואה המטרה המדינית והַאסטרטגית העיקרית, והיא סילוקה הסופי של פרס ממימי ֶהלַס. אולם עם כיבוש אסיה הקטנה נוצר מצב חדש: לחופים החדשים שלנו ארב עתה איום מדרום - מפניקיה או ממצרים; משם יכלה פרס לקבל תגבורת וציוד להמשך המלחמה נגדנו. לכן לא היה מנוס מלכבוש את חופי צור ולהשתלט על מצרים. הפכנו אדונים לכל חופי הים, אך בעת ובעונה אחת צצה סכנה חדשה: דרייווש, הנשען על ארם–נהריים העשירה שלו, היה עלול לפלוש לסוריה ובכך לתלוש את המושבה המצרית שלנו מבסיסנו שבאסיה הקטנה. לכן נאלצתי לכתוש את דרייווש ויהי מה; זה עלה בידינו ליד גאוגמלה. כפי שאתה יודע, נפלו לחיקנו בבל ושושן, פרספוליס וגם פַּסְַרגָָדה. בכך השתלטנו על המפרץ הפרסי; אך כדי להגן על המושבה החדשה שלנו מפני פשיטות אפשריות מצפון, נאלצנו לצאת צפונה, נגד המדיינים וההירקנים. עתה השתרע שטחנו מהים הכספי עד למפרץ הפרסי, אך נשאר פרוץ למזרח. לכן חדרתי עם המוקדונים שלי לשטחי אריאה ודרנגניה, החרבתי את גדרוזיה והשמדתי את ַא ַרחוֹזיָה.

לאחר מכן כבשתי במסע ניצחון את בּ ְקטריה, וכדי לחתום את הניצחון הצבאי הזה בברית של קבע, נשאתי לאישה את הנסיכה הבקטרית רוקסנה. זה היה פשוט צורך מדיני; כבשתי למען המוקדונים והיוונים שלי ארצות כה רבות במזרח, עד שנאלצתי מכורח המציאות לרכוש את לב נתיני המזרחים הברברים, גם באמצעות הופעתי ותפארתי, שבלעדיהן לא מסוגלים הרועים העלובים הללו לתאר לעצמם שליט בעל עוצמה. אמת, הגוורדיה המוקדונית הוותיקה שלי קיבלה זאת בצורה קשה; היה נדמה לה שמפקדהּ מתנכר לחבריו לנשק. לצערי נאלצתי אז להוציא להורג את ִפילוֹטָס הזקן שלי ואת ָקליסטן, וגם פַרמניון שלי קיפח את חייו. הצטערתי על כך צער רב, אך לא היתה לי בֵררה, מרד המוקדונים שלי היה עלול לסכן את צעדי הבאים. הרי תכננתי באותה עת מסע צבאי להודו. עליך לדעת שגדרוזיה ואָרחוזיה תחומות בהרים גבוהים כמו בחומות; אך כדי שיהיו אלה חומות שאין לכבשן, נחוץ להן שטח קדמי שממנו ניתן לערוך גיחות או לסגת אל מאחורי החומות. השטח הקדמי האסטרטגי הזה הוא הודו עד לנהר האינדוּס. היה הכרח צבאי לכבוש את השטח הזה ועימו ראש גשר בגדה השנייה של האינדוס; שום חייל או מדינאי אחראי לא היה נוהג אחרת. אך כאשר הגענו אל נהר ההיפָזיס התחילו המוקדונים שלי להתקומם וסירבו להמשיך הלאה מחמת עייפות, מחלות וגעגועים למולדת.

נאלצתי לחזור, וזה היה מסע נורא בעבור ותיקי הקרבות שלי, אך עוד יותר בעבורי; היה בדעתי להגיע עד מפרץ בנגל כדי להבטיח גבולות טבעיים למוקדון שלי גם במזרח, אך עתה נאלצתי לזנוח את המשימה הזאת באופן זמני. חזרתי לשושן. יכולתי להיות שבע רצון אחרי שהשגתי למוקדונים ולהלנים שלי ממלכה שכזאת. אך כדי שלא אצטרך עוד לסמוך על אנשַי התשושים, צירפתי לחיל שלי שלושים אלף פרסים; הם חיילים טובים ואני זקוק להם בדחיפות להגנה על הגבולות המזרחיים. אבל, אתה מבין, החיילים הוותיקים שלי ממורמרים על כך מאוד. הם אפילו לא מסוגלים להבין שאחרי שהשגתי למען האומה שלי שטחים במזרח הגדולים פי מאה ממולדתנו, הפכתי למלך הגדול של המזרח; שאני חייב למנות את הפקידים והיועצים שלי מקרב שורות המזרחים ולהקיף את עצמי בחצר מזרחית. כל אלה כמובן צעדים פוליטיים הכרחיים, שאני עושה למען מוקדון הגדולה. הנסיבות תובעות ממני קורבנות אישיים נוספים רבים ואני מקריב אותם למען גדולתה ועוצמתה של מולדתי בלי לרטון. עלי לשאת את המותרות הברבריים של עוצמתי ותפארתי; נשאתי לי שלוש נסיכות של ממלכות המזרח, ועתה, אריסטו היקר, נעשיתי אפילו אל. כן, מורי היקר, ִהתרתי להם להכריז עלי כעל אל; הנתינים

המזרחים הטובים שלי משתחווים בפני ומביאים לי קורבנות. זהו כורח פוליטי אם אני רוצה להשליט מרוּת על הרועים ההרריים ומובילי הגמלים האלה. כמה רחוקים הימים שבהם לימדת אותי להשתמש בשכל ובהיגיון!

אך השכל עצמו מצַווה להתאים את האמצעים שלו לאיוולת אנוש. במבט ראשון עלולה דרכי להיראות דמיונית; אך כאשר אני בוחן אותה עתה בדממת הלילה בחדר העבודה האלוהי שלי, אני נוכח לדעת שמעולם לא ביצעתי דבר שלא היה פועל יוצא הכרחי של צעדי הקודם. הבט נא, אריסטו היקר שלי, יהיה זה רצוי למען השקט והסדר, למען האינטרס הפוליטי הנבון, שגם במולדתי המערבית יכירו בי כאל. זה ישחרר את ידי כאן, במזרח; אם יהיה לי מלוא הביטחון שמוקדון והלס שלי קיבלו את העיקרון הפוליטי של סמכותי האבסולוטית, אוכל אז לפרוץ בשקט קדימה ולהשיג למולדתי היוונית גבולות טבעיים עד חופי סין. כך אבטיח את עוצמתה וביטחונה של מוקדון שלי לעולמי עד. כפי שאתה רואה, זוהי תוכנית מפוכחת והגיונית; מזמן חדלתי להיות אותו בעל חלומות שנדר נדר מעל קברו של אכילס. אם אני פונה עתה אליך, כידידי הנבון וכמנהיגי, כדי שתכשיר את הקרקע מבחינה פילוסופית ותנמק בצורה שתתקבל על דעת היוונים והמוקדונים שלי את ההכרזה עלי כאל, אני עושה זאת כפוליטיקאי וכמדינאי אחראי. אני משאיר לשיקול דעתך את ההחלטה אם למלא את המשימה הזאת כדבר נבון, פטריוטי והכרחי מבחינה פוליטית.

אני מברך אותך, אריסטו היקר שלי.
שלך,
אלכסנדר

הסיפור ראה אור באסופה ״הסיפורים הגנוזים״ מאת קארל צ׳אפק שראה אור ב-2012 בהוצאת בבל.  צ׳אפק נחשב לאחד מהחשובים שבסופרי צ׳כסלובקיה במאה ה-20. מצ׳כית: רות בונדי. 

קריאה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי קארל צ'אפק.
§ קריאה | # השראה
- דימוי שערפסיפס של אלכסנדר הגדול. צילום: ברנדמייסטר


תגובות פייסבוק

3 תגובות על אלכסנדר הגדול

03
ד.

צ'אפק הוא אמן החולשה האנושית, ובניגוד לחנוך לווין, למשל, מתאר אותה באופן סלחני ומחוייך כמבוגר המתבונן בפעוטות משתטים במשחקם. חבל שלא כל כתביו תורגמו לעברית.