ביטוח אלמנטרי

- אתה איך קוראים לך?

אני קוראים לי חזי.

- ואיך אתה קשור לכל העניין הזה?

באמת לא נראה לי שאני קשור, אני סך הכל סוכן ביטוח...

- איזה סוג ביטוח?

במיוחד רכב, אבל גם דירות, עסקים

- לא ביטוח חיים, או ביטוח מנהלים?

לא לא מה פתאום. ואני גם לא... אני יושב במשרד שלי, אתה רואה, לבוש ככה עם החולצה, הכל מסודר, תראה (עושה עם היד על הקיר) אתה רואה?

- כן, כל התעודות האלה שלך

זה רק חלק קטן, כי אני כל הזמן לומד, אתה מבין, כל הזמן קורסים, בביטוח אלמנטרי, ניהול סיכונים, אפילו קצת אקטואריה, חשבתי גם ללמוד משפטים, עריכת דין, אולי אני יגיע לזה איזה יום...

- אז למה כאן כתוב לי בקשר לאלימות

מה אלימות? איזה אלימות? אני...

- שום דבר?

כלום.

- ובצבא?

מה בצבא? אני הייתי בטכני, שמתקנים את הנגמ"שים, מחליפים שרשרות, מצברים... על יד עזה היינו... וגם בצפון...

- ואחר כך?

אחר כך הייתי במילואים... כל מיני דברים... פעם הייתי גם באינתיפאדה, בעזה....

- תספר

בדרך כלל היינו סתם שומרים בכל מיני מקומות

- תמיד?

לא, פעם אחת היינו בעזה בדיר אל בלח, ואז בדיוק התחילה האינתיפאדה...

- נו כן?

ואז היו כל הילדים היו עושים מחסומים מכל מיני ג'אנק וצמיגים ואבנים והיו מתחבאים מאחורי זה וזורקים אבנים, אתה לא יודע איזה פחד זה ששלושים ילדים זורקים עליך אבנים וגם היו מקללים, היו צועקים קללות, קוס אמא שלך, קוס אוחתו, ואחר כך אמא שלך מזדיינת, ואחר כך הכי גרוע היו צועקים אמא שלך מזדיינת עם ערבי, שזה כאילו הכי נמוך מבחינתם

- נו בסדר תמשיך

ורק למ"פ היה רובה עם כדורי פלאסטיק והוא נתן לעזריקם שהיה הצלף הטוב ואמר לו אתה תוקע להם בברכיים כן? אבל לפני שהוא הספיק לתפוס עמדה עזריקם הוא חטף אבן במצח והיה צריך לפנות אותו, היה ממש במצב לא טוב. לא שהיה באיזה מצב מעולה מדי לפני כן [מגחך] ואחר כך היו מגיעים ככה מהסמטה וזורקים אבן ובורחים, אנחנו היינו מנסים לרדוף אחריהם אבל אין מצב הם היו מה זה זריזים וגם כשהיינו נוסעים היינו סופגים מטר אבנים מכל הצדדים על הג'יפ ונכון שהג'יפ היה ממוגן אבל זה היה מה זה לא נעים ומפחיד ויותר מזה מעליב, ופעם פעמיים נסינו לרוץ לרדוף אחריהם לתפוס איזה ילד אבל גם לא היה סיכוי וגם היה מסוכן

- אוקי אז מה הקשר?

לא יודע מה הקשר ודווקא תשמע שאחרי זה, מיד שנגמר לי המילואים נסענו לחופשה, נסענו לטורקיה, אתה רוצה שאני אספר את זה?

- בטח, ספר

זה היה מתוכנן עוד מלפני זה, לאשה היתה שם איזה דודה באיסטנבול וגרנו אצלה כמה ימים וטיילנו בעיר, היא היתה נשואה לטורקי, הוא היה בחור גדול, עם שפם, היה נחמד מאד, מהנדס אלקטרוניקה, היה יושב אתי, מסביר לי דברים... לקח אותנו למסעדה, מסעדה ענקית, עם נוף לבוספורוס, הזמין עוד דברים, ועוד דברים, ועוד דברים... סלטים, ממולאים, קבבים, שיפודים... וערק... וקוניאק... אי אפשר היה לאכול את הכל... ואז לקחתי את המלצר הצידה ואמרתי לו שמע כל זה אני משלם, כן? עשיתי את עצמי הולך לשירותים ושילמתי לו הכל פלוס אקסטרא, כי מה כבר גרנו אצלם והכל ואז הסתבר לו לדוד הזה ששילמתי הוא נהיה אדום, הוא נהיה כועס, חשבתי שהוא הולך לקבל התקף לב, פתח את הפה והלך להתחיל לצרוח אבל אז עצר את עצמו וגם הדודה של האשה החזיקה אותו רגע ביד ככה בעדינות וזה הרגיע, עצר אותו, והוא הלך למלצר וביטל את התשלום שלי (שלמתי באשראי) ושילם בעצמו וראיתי שמבחינתו זה היה איזה קו אדום שאותו אסור לעבור. ואחרי איזה יומיים אמרנו להם די איסטנבול עכשיו אנחנו רוצים לנסוע, לטייל, ניסע סביב הבוספורוס, נראה כל מיני דברים, ואז הוא הראה לי את המפה ואמר איך שאתה יוצא מאיסטנבול אתה נוסע מערבה על האי-5, ואז אתה עובר שני מפרצים, הראשון קוראים לו קוצ'וקצ'קמצ'ה והשנה בויוקצ'קמצ'ה, צ'קמצ'ה זה מגירה, וקוּצ'וּק ובּוּיוּק זה קטן וגדול, והוא עשה ככה עם הפה, קוצ'וק, הוא אמר את זה כמעט עם שפתיים סגורות, שאני אבין שזה קטן, ובויוק, הוא פתח את הפה גדול ואמר בּוּיוּק, בּוּיוּק, שאני אדע שזה גדול, מגירה קטנה ומגירה גדולה, הבנתי את זה מיד, היינו נוסעים באוטו וצוחקים, בּוּיוּק, קוּצ'וּק, ככה שאחרי שהיינו כמה ימים אצלם שכרנו רכב ונסענו לטייל בהתחלה כמו שהוא הסביר על האי-5 ואחרי איזה שעה נגמרה איסטנבול (זה היה מזמן, היום היא הרבה יותר גדולה לדעתי) ובאמת עברנו את הקוצ'וקצ'קמצ'ה ואחרי זמן גם את הבויוקצ'קמצ'ה ונכנסנו לאיזור כמו בימי הביניים, דרכי עפר, כפרים קטנים, ילדים חצי ערומים מסתובבים בבוץ, על כל הבתים תלויים פלפלים אדומים חריפים לייבוש, מחרוזות ארוכות אולי שש מטר, שמונה מטר אורך של מחרוזות של פלפלים אדומים חריפים, זה היה בסתיו, ונסענו ככה כמה ימים ואז אנחנו מגיעים לאיזה עיירה טיפונת יותר גדולה ויש לה כזה רחוב ראשי יפה עם עצים גדולים משני הצדדים ומדרכות וחנויות יפות ואנחנו נוסעים ככה בנחת ואני רואה מצד ימין עומד איזה ילד קטן, אולי בן שלוש או ארבע, עם סוודר ורוד, ואני תיכף רואה שהוא מחזיק אבן ביד ואחרי רגע אני שומע בום! הוא זרק עלי אבן שפגעה באוטו שלי! זה היה מין סוג של רנו טורקי והאיש בהשכרת רכב בדק אותו אולי שעה לפני שנתן לי אותו והראה לי כל שריטה וכל פגם קטנצ'יק שהיה שם ורשם לו באיזה דף כך שגם מעבר להכל היה לי ברור שזה יעלה לי כסף אבל בלי כל המחשבות האלה בכלל באופן אינסטינקטיבי איך שפגעה האבן בלמתי את האוטו בחריקה ויצאתי החוצה כמו איזה שד מוטרף והאישה צורחת חזי חזי תפסיק חזי תחזור מיד אבל אני רצתי כמו איזה מכונה מתוכנתת והילד שלא ציפה לזה בכלל אפילו לא ברח וגם בגלל הסוודר הורוד היה כל כך ברור לזהות אותו באופן חד משמעי כי בדיר אל בלח כולם לובשים את אותם בגדים אפורים או חומים מטונפים וכולם נראים בדיוק אותו דבר והוא עמד קפוא במקום עם הסוודר הורוד הבולט שלו ונראה לי השתין במכנסיים מרוב פחד ואני פשוט תפסתי אותו, אשקרה תפסתי אותו עם הידיים שלי ממש החזקתי את הסוודר הוורוד שלו כי הייתי כל כך מתורגל מדיר אל בלח, אשקרה פעם ראשונה בהיסטוריה שלי שאני מחזיק ביד שלי ילד, ילד שרק לפני רגע זרק עלי אבן ואני לא כל כך יודע מה לעשות ואני מרים את העיניים ורואה שסביבנו (סביבי וסביב הילד) התאספו איזה עשרה או חמשה עשר איש מסתכלים עלי בתמהון, כולם כאלה טורקים מגודלים עם ז'קט ושפם, ואז איזה קשיש טורקי אחד נגש אלי וטופח לי בעדינות על השכם, וביד השניה מראה על הילד, ואומר לי בידידות, בחיבה, קוּצ'וּק, קוּצ'וּק, כלומר, קטן, קטן, זה ילד קטן תעזוב אותו, ואז כל כך התביישתי שהלכתי תיכף חזרה לרכב ונסענו משם

 

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

זאב סמילנסקי נולד וגדל ברחובות ולמד מתמטיקה באוניברסיטה העברית ובלונדון. הוא עוסק בפיתוח טכנולוגיות בהייטק ובביוטכנולוגיה. סמילנסקי כותב שירה וסיפורים קצרים ומפרסם מפעם לפעם מאמרי דעה בעיתון "הארץ". ספר שיריו, "צבע ביתך" ראה אור ב-2016 בהוצאת "אבן חושן". סיפורים ושירים ראו או יראו אור בהו!, הליקון, מעבורת, מאזניים ופטל. "ביטוח אלמנטרי" הוא פרק מתוך ספר בכתובים.

תמונה ראשית: בדידות, מבט וציפייה באיסטנבול. תצלום: רוסטיסלב סבצ'ין, unsplash.com

Photo by Rostyslav Savchyn on Unsplash

קריאה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי זאב סמילנסקי.
§ קריאה | # ספרות
- דימוי שערבדידות, מבט וציפייה באיסטנבול. תצלום: רוסטיסלב סבצ'ין, unsplash.com


תגובות פייסבוק