גנב בשם האלוהים

הַספִּּורּ הַזהֶּ באֶּמֱתֶ הִתְרַחֵשׁ,
וְאֵינוֹ סְתָם כָּזָב שֶׁיָּצָא לִי לְקוֹשֵׁשׁ.
אַבָל אֲנִי נִשְׁבַּעַת בֶּאֱלהִֹים,
שֶׁיִּתָּכֵן כִּי הַדְּבָרִים מֻמְצָאִים.

היֹה היה פעם צעיר שחי עם אמו בעיר נטולת מקורות פרנסה. זמן רב חיפש בה הצעיר מקום עבודה, אך לא מצא דבר.

יום אחד הלכה אמו אל השייח' ואמרה לו: "בני מחפש עבודה ולא מוצא. מה תוכל לייעץ לי?"

אמר לה השייח': "שיעבוד במקצוע של אביו."

אמרה האישה: "אביו גנב ושודד."

אמר השייח': "שיעבוד בתור גנב, אבל יגנוב בשם האלוהים. שילך רק אל העשירים, וייקח רק כמידת צורכו."

חזרה האם לבנה וסיפרה לו מה אמר השייח', ומסרה את דבריו מילה במילה.

יצא הצעיר לבדוק היכן יוכל לגנוב סביב ביתו. הסתכל על בית אחד ואמר לעצמו: לא, על אלה חבל. הסתכל על בית אחר וחשב: לא, לאלה יש ילדים. ועל אחר: אלה חיים בצמצום. ועל אחר: אלה מעוטי אמצעים.

כך עברו הימים, והצעיר לא הצליח למצוא ממי לגנוב. אך מיום ליום הוא הרחיב את מעגל חיפושיו, וכך יצא שיום אחד הגיע לעיר שכנה, עיר שהיה בה ארמון, ודייריו נהגו לחגוג עד השעות הקטנות של הלילה.

אמר הצעיר לעצמו: "מאלה אוכל לגנוב. אחכה עד שיירדמו."

המתין הצעיר ללילה, וכשהחושך ירד טיפס ועלה אל הארמון, ושם חיפש וחיפש, עד שמצא את תיבת האוצר של הארמון. הייתה זו תיבה גדולה, עשויה מזכוכית ומלאה במטבעות מצלצלים. הושיט הצעיר את ידו לתוכה כדי ליטול שני מטבעות, אך באותו הרגע אמר לעצמו: "מטבע אחד יספיק לי. אקח על פי צרכיי בלבד."

לקח הצעיר מטבע אחד וטמן אותו בכיסו, ועם תפילות השחר ירד לחצר. עמד בחצר והתפלל. ראו אותו המשרתים והתפלאו על התנהגותו המוזרה. הלכו אל המלך וסיפרו לו.

אמר המלך: "הַמתינו שיסיים להתפלל, ואז תפסו אותו והביאו אותו אליי."

המתינו המשרתים שהצעיר יסיים להתפלל, וכשסיים הם התנפלו עליו, תפסו אותו וגררו אותו אל המלך. דובב אותו המלך לדבר, והוא סיפר לו את סיפורו.

סיפר הצעיר למלך על הביקור של אמו אצל השייח', ועל העצה שהשייח' נתן לה. סיפר לו איך חשב לגנוב מבתי שכניו, אך לבסוף הרחיק לכת עד לעיר הזאת. לבסוף סיפר לו גם מדוע לקח מן האוצר מטבע אחד בלבד.

התפעל המלך עמוקות מכנותו ואמר: "טובה הסליחה, ונדיבים הם הסולחים."

סלח לו המלך והעניק לו סכום כסף גדול.

ויש אומרים שגם נתן לו מינוי בכיר בממלכה.

ויש אומרים שגם בנה לו ארמון בסמוך לארמונו.

ויש אומרים שגם חיתן אותו עם בתו.

ורק אלוהים יודע את האמת לאמיתה.

מתוך: "כאן יא מא כאן: סיפורי עם מבלאד אלשאם" מאת נג'לא ג'ריצאתי ח'ורי, ראה אור בסדרת "מכתוב", הוצאת פרדס, 2024.

מערבית: יהודה שנהב־שהרבני; עריכת תרגום: פרדוס חביבאללה

תמונה ראשית: עיטור בארמון אלהמברה, גרנדה. תצלום: אריס יוניס