חלקת העכברים חדי-העין

אגדה לסוף השבוע
X זמן קריאה משוער: 4 דקות

בקצה השדה מאחורי עיירה נידחת גרו עכברים חדי-עין. לכל עכבר עין אחת במרכז המצח. גם לאבותיהם הייתה עין אחת, וכך גם לצאצאיהם.
בעין אחת הסתכלו בעולם וראו מה שיצורים אחרים רואים בשתיים. שמחים היו העכברים בחלקם. הם אהבו את שטיחי הדשא הירוקים ואת העשבים הצהובים. בהנאה השתזפו בשמש והיו מכרסמים מה שאפשר לכרסם. בלילות הקרים היו מתרוצצים בשדה לחמם את גופם.
ומלך היה לעכברים: טִיאַנְטָה שמו. גם לו עין אחת במרכז המצח, וליבו היה טוב וראשו מלא חוכמה.
איזו שמחה הייתה שם בחלקת העכברים!

בוקר אחד, כשהתרוצצו העכברים בשדה וכרסמו את העשב שמעו רחש מוזר. הם זקפו את ראשיהם, פקחו לרווחה את עינם האחת וראו יצור משונה מתקרב בריצה שפופה.
טיאנטה, מלך העכברים, שרק את אות הכינוס והגביה את זנבו הארוך מגופו. אות זה מסמן שסכנה אורבת ועליהם להתכנס במחילה השביעית בשדה.
מהרו העכברים למחילה שהיו בה כמה וכמה פתחים ומדי פעם הציץ אחד מהם החוצה.
"הוא מתקרב! הוא מתקרב!" קרא עכבר בעל עין חדה מאד. "יש משהו מפחיד בפנים שלו," לחש העכבר שישב לידו וזה סיפר לעכברים האחרים.
שוב הציץ העכבר בעל העין החדה וקרא: "יש לו שתי עיניים! במו עינִי אני רואה שיש לו שתיים!"
"אם כן, סימן שאינו עכבר והסכנה גדולה," רעד אחד העכברים.
העכבר האורח התקרב יותר ויותר. רק הגיע סמוך למחילה החל מרחרח סביבה. אז יצאו אליו טיאנטה ושר המלחמה וחסמו בגופם את פתח המחילה.
"מה אתה עושה בחלקה שלנו?" שאל המלך ונעץ את עינו האחת בשתי עיניו של העכבר הזר.
"תעיתי. זה ימים אחדים אני תועה בדרך. פתאום הרחתי ריח עכברים ורצתי בכיוון הריח, כך הגעתי אליכם."
"אתה עכבר או טורף עכברים?" שאל שר המלחמה.
"אני עכבר! ודאי שאני עכבר! כלום אינכם מכירים את בני מינכם? אנוח לי מן הדרך, אחר אמשיך בדרכי למשפחתי."
"מה שמך?" שאל המלך.
"לוּפִינוּ," ענה האורח וטלטל את זנבו בידידות.
"ואני שמי טיאנטה," אמר מלך העכברים והשמיע פסססססס...שש פעמים רצופות, לומר שהסכנה חלפה.

יצאו העכברים מן המחילה השביעית והתבוננו בעינם האחת בלופינו. מרוב תימהון, העין האחת שלהם כמעט יצאה מחורה.
לופינו לא יכול היה לשאת את מבטם הדוקר, הפנה את מבטו לכאן ולכאן והשפיל עת עיניו. עכבר קטן לא התאפק וקרא בקול: "יש לו שתי עיניים! אני ספרתי!"
משך טיאנטה בזנבו של העכבר ורמז לו לשתוק.
"הוא עכבר?" שאל עכבר אחד, "אז למה יש לו שתי עיניים?"
"לופינו הוא אורח שלנו," לחש המלך, "לא חשוב כמה עיניים יש לו."
"עכבר מסכן! באמת מסכן! אסור לצחוק לו!" אמרה עכברה רגישה במיוחד.
לופינו הבחין מזמן שלמלך טיאנטה עין אחת בלבד, הוא הפנה את מבטו הצדה וראה עוד עכבר גם לו עין אחת. "נדמה לי שנקלעתי לחלקת העכברים חדי העין," חשב לעצמו, "כשהייתי קטן סיפרו לי שיש בעולם חלקת עכברים שם לכול עכבר עין אחת בלבד ולא האמנתי."

הרהר לופינו: האם הם מיטיבים לראות את העולם בעין אחת? אותו רגע ניגש אליו אחד העכברים וקטע את הרהוריו: "תגיד לופינו, לא קשה לך לשאת שתי עיניים, אחת מצד זה ואחת מצד זה?" ועכברה אחת התפרצה את תוך דבריו: "אתה רואה כל דבר פעמיים? ואולי אתה רואה משהו אחר בכל עין?"
עכבר אחד שאל בשקט:"אינך מתבייש לפעמים בעין המיותרת שלך?"
הקשיב לופינו לעכברים. כשנגמרו השאלות {ואלה שכתבתי הן לא כל השאלות ששאלו העכברים}השיב: "אינני מתבייש. בחלקת העכברים שלנו לכל עכבר יש שתי עיניים. אצלנו אין אפילו עכבר אחד בעל עין אחת."
הביטו העכברים אלה באלה: "הוא משקר! הוא משקר! הוא עוד יספר לנו שיש גם עכברים בעלי שלוש עיניים!" ואחרים צעקו לעומתם: "הוא אינו משקר! הוא אינו משקר! רואים את שתי העיניים שלו!"

מהומה צייצנית קמה בממלכת העכברים של טיאנטה, ממלכה שתמיד ידעה שקט ושלווה.
"נשלח את המלך לחלקת העכברים שלכם לראות אם יש בעולם עוד עכברים שיש להם שתי עיניים," פסקה מועצת העכברים, כך נוכל לדעת אם נכונים דבריך ולהחזיר את השקט ואת השלווה לחלקה שלנו."
"אשמח לארח את המלך טיאנטה בחלקת העכברים בעלי שתי העיניים," אמר לופינו.
והעכבר הממונה על המספרים ועל החישובים בממלכה של טיאנטה שאל: "כמה עכברים יש בחלקה שלכם?"
"ביום שהלכתי לאיבוד היו 102 עכברים," השיב לופינו.
"זאת אומרת 204 עיניים...פססססססססס!!!

ב'

שני עכברים, שלוש עיניים- כך יצאו טיאנטה ולופינו. הם התרוצצו בשדה והדרך הייתה ארוכה ומתעה ולא פעם נאלצו לשוב על עקבותיהם.
"צריך לעצור!" צעק לפתע טיאנטה, "נדמה לי שאנחנו מתקרבים. אני מרגיש לפי הריח."
"אם מתקרבים לחלקה אז למה לעצור? נרוץ עכשיו מהר יותר," הציע לופינו, "אני מתגעגע הביתה. הגעגועים יעזרו לי לרוץ..."
"לא אתקרב יותר, עלי לשוב לממלכתי," אמר טיאנטה. "אני מאמין לך. אני יודע שלכל עכבר יש זוג עיניים ורק בממלכה שלי זה אחרת. אבי סיפר לי, הוא שמע זאת מסבא. ליוויתי אותך כדי שתמצא את הדרך ולא כדי לפגוש עכברים בעלי שתי עיניים. לנו די בעין אחת. אנחנו לא אוהבים לפגוש עכברים שיש להם יותר מעין אחת."
לופינו הנהן. שניהם נופפו זנבות לפרידה ולופינו זינק ורץ. ככל שהתקרב לחלקת העכברים הניף זנב בשמחה והשמיע פסססססס
בצליל המשפחתי.
ואילו טיאנטה שעות ארוכות ישב באחת המחילות בשדה.
"מה אספר לעכברים?" הרהר לו.
כעבור יומיים יצא מן המחילה ופתח בריצה אל הממלכה שלו. העכברים קידמו את פניו בסקרנות, "ספר, ראיתי עוד עכבר בעל שתי עיניים?"
"לא, לא ראיתי עוד עכבר בעל שתי עיניים," השיב והם שרקו פססססססססססססססס מרוב שמחה.
ואתם עדים שדבריו של טיאנטה אמת הם.

אותו לילה, כשהעכברים נמו את שנתם, קרא המלך טיאנטה לעכברו-בכורו ולחש באוזנו: "כשאני אמות, כי זה סופם של כל העכברים, ואתה תירש את מקומי ותמשיך את שושלת טיאנטה, עליך לזכור: יש בעולם גם עכברים בעלי שתי עיניים. זכור זאת ואל תשכח!"
והוא זכר, כי לעכברים חדי-העין זיכרון מצויין.

קריאה זו התפרסמה באלכסון ב
§ קריאה | # ספרות
- דימוי שערמתוך עבודה של אמן הרחוב בנקסי. צילום: Mark Gstohl


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

6 תגובות על חלקת העכברים חדי-העין

    עכבר קטן לא התאפק וקרא בקול: "יש לו שתי עיניים! אני ספרתי!"
    משפט כזה הוא שלומית כהן-אסיפי מובהק ואופייני!
    אגדת עכברים לאנשים, ואיזה גיבור הוא העכבר שחזר בדרך חתחתים הביתה, אחרי שראה עולם של חדי עין! גם המלך כבודו במקומו מונח, אמיץ ונבון. אמא שלו בוודאי אמרה עליו לא פעם : "עֵיוּנִי" כשחיבקה אותו, כשהיה קטן.

05
טליה תל ארי

תודה, אהבתי מאוד. איך נכון שלפעמים זה גם בסדר לחיות בבועה שלנו. רק בקטנה..״.....הפנה את מבטו לכאן ולכאן והשפיל עת עיניו״... צריך להיות את עיניו. באות א.