כדי לכתוב סיפור בחמש דקות

כדי לכתוב סיפור בחמש דקות בלבד עליך להשיג – פרט לעט ולנייר הלבן המסורתיים, כמובן – שעון חול זעיר, שיספק לך מידע אמין על חלוף הזמן כמו על ההבל וחוסר התועלת שבדברים החיים האלה; ומכאן ההבל וחוסר התועלת שבמאמץ המסוים שאתה עושה באותה שעה. שלא יעלה בדעתך להתייצב מול אחד מאותם קירות מודרניים מונוטוניים ובעלי גוון אחיד, בשום אופן; על מבטך לתעות באותו נוף פתוח המשתרע מעבר לחלונך, בשמים הללו שבהם שחפים ועופות בינוניים אחרים מציירים את הגיאומטריה של ההתענגות על מעופם. ועליך גם, אם כי במידה פחותה יותר, להאזין למוזיקה, לכל שיר שהוא, שמילותיו אינן מובנות לך; למשל, שיר רוסי. משעשית כן, הסב את עצמך פנימה, נשוך את זנבך, הבט בטלסקופ הפרטי שלך אל אותו מקום שבו קרביך פועלים בדממה, שאל את גופך האם קר לו, האם הוא צמא, האם הוא צמר וקר לו גם יחד או שהוא סובל מכל סוג אחר של מועקה. אם התשובה חיובית, אם למשל אתה חש תחושת דגדוג כללית, הימנע מכל צורה של דאגה, שכן יהא זה מוזר מאוד להניח שיעלה בידך להניע את עבודתך כבר בניסיון הראשון. הבט בשעון החול, עדיין ריק בחלקו התחתון, ודא שטרם חלפה ולו דקה וחצי. אל תתרגז, לך בשלווה למטבח, בצעדים קטנים, כשאתה גורר את רגליך, אם זה מה שמתחשק לך לעשות. שתה מעט מים – אם הם קרים מאוד, אל תחמיץ את ההזדמנות להרטיב את צווארך – ולפני שתחזור לשבת ליד השולחן, תחרבן ברכוּת (בשירותים, ברור, כי באופן עקרוני, לחרבן במסדרון איננו ממאפייני ההתנהגות הספרותית).

השחפים עדיין שם, הדרורים עדיין שם, ושם עדיין גם – בכוננית שלשמאלך – המילון עב הכרס. קח אותו בזהירות מופלגת, כאילו זורם בו חשמל, כאילו הוא בלונדינית בפלטינה. ולאחר מכן כתוב – ואל תחדל להקשיב בתשומת לב לרחש העט השורט את הנייר – את המשפט הבא: כדי לכתוב סיפור בחמש דקות בלבד אתה צריך.

כבר יש בידך ההתחלה, ואין זה מעט, וחלפו בקושי שתי דקות מאז התחלת לעבוד. לא זו בלבד שיש לך המשפט הראשון, אלא שבמילון עב הכרס שבידך השמאלית יש כל מה שאתה זקוק לו. בתוך הספר הזה נמצא הכול, כל הדברים כולם; והאמן לי, כוחן של המילים הללו אינסופי.

הנח לאינסטינקט להוליך אותך, ותאר לעצמך שאתה, אתה בדיוק, הנך הגולם גבר או אישה שעשוי מאותיות, או מוטב לומר, שנבנה באמצעות סימנים. ושהאותיות הללו המרכיבות אותך יצאו לפגוש – בדרך שבה מקל דינמיט אחד חובר להתפוצצות עם המקלות האחרים – את אחיותיהן, האחיות הישנוניות הללו שנחות להן במילון.

כבר חלף זמן מה, אך מבט חטוף בשעון מראה שלא חלפה אפילו מחצית הזמן העומד לרשותך.

ולפתע, כאילו היה זה כוכב משוטט, מתעוררת האחות הראשונה וניגשת אליך, נכנסת אל ראשך ונופלת בענווה במוחך. עליך לרשום מיד את המילה הזאת, ולרשום אותה באותיות גדולות, שכן היא גדלה במהלך המסע. זו מילה קצרה, זריזה ומהירה. המילה RED, רשת.

והמילה הזאת היא שגורמת לכל האחרות להידרך, ורחש קל, בדומה לזה הנשמע כאשר פותחים את דלתותיה של כיתת ציור, משתלט על החדר כולו. בתום זמן קצר מופיעה בידך הימנית מילה מוספת. אח, ידידי, הפכת ללהטוטן בעל כורחך. המילה השנייה אוחזת בעט, מחליקה עליו, מזנקת על הציפורן ומקשקשת משהו בדיו. והקשקוש אומר: MANOS, ידיים.

בדיוק כמו שאתה פותח את מעטפת ההפתעה, משוך בקצה החוט הזה (סלח לי על לשון הקִרבה, בסופו של דבר אנו חברים למסע). אז כפי שאמרתי, משוך בקצה החוט כאילו אתה פותח מעטפת הפתעה. ברך את הנוף החדש הזה, את המשפט החדש המגיע ארוז בין סוגריים: (כן, כיסיתי את פני ברשת הצפופה הזאת ביום שבו נשרפו לי הידיים).

בדיוק ברגע הזה נשלמו שלוש דקות. אך הנה, כל שעשית היה לכתוב את הדברים שלעיל, והנה באים אליך משפטים רבים נוספים, רבים מאוד, כמו פרפרי לילה הנמשכים אל מנורת גז. עליך לבחור, זה עניין כאוב, אך עליך לבחור. אז חשוב על זה היטב ופתח עוד סוגריים: (האנשים ריחמו עלי. ריחמו עלי בעיקר כי חשבו שגם פני נשרפו; ואני הייתי בטוחה שהסוד גרם לי להיות עליונה על כולם, שבדרך זו אני לועגת לחולניותם).

נותרו לך עדיין שתי דקות, אינך זקוק עוד למילון, אל תשעשע בו. טפל רק בתהליך הביקוע שלך, במחלה המילולית המידבקת שגדלה וגדלה ללא הרף. אנא ממך, אל תתמהמה ברישום המשפט השלישי: (הם יודעים שהייתי אישה יפה, ושתריסר גברים היו שולחים לי פרחים בכל יום).

רשום גם את רביעי, שבא בעקבות קודמו, האומר: (אחד מאותם דברים שרף את פניו בחושבו שכך נהיה שנינו באותו המצב הכאוב. הוא כתב לי מכתב ובו אמר לי, עכשיו אנחנו זהים, קבלי את מעשי כהוכחה לאהבתי).

והדקה האחרונה מתחילה להתרוקן כשאתה כבר במשפט הלפני אחרון: (במשך לילות רבים בכיתי מרה. בכיתי על גאוותי ועל צניעותו של אהובי; חשבתי שמתוך היענות הולמת, עלי לעשות בדיוק מה שהוא עשה: לשרוף את פני).

עליך לרשום את ההערה האחרונה בתוך פחות מארבעים שניות, הזמן אוזל והולך: (אם לא עשיתי זאת הרי זה לא בגלל הסבל הפיזי או כל פחד אחר, אלא בשל ההבנה שיחסי אהבה שמתחילים בעוצמה כזו עתידים להימשך בהכרח באורח פרוזאי הרבה יותר. עם זה, לא יכולתי להרשות לו לדעת את סודי, היה זה אכזרי מדי. לכן הלכתי הערב לביתו. גם הוא כיסה את עצמו בצעיף. הצעתי לו את שדַי. ואהבנו זה את זו בדממה; הייתי מאושרת כשנעצתי את הפגיון הזה בלבו. וכעת לא נותר לי אלא לבכות על מר גורלי).

וסגור את הסוגריים – ובכך סיים את הסיפור – בדיוק ברגע שבו גרגר החול האחרון צונח בשעון.

 

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

מתוך הרומן ״אובאבקווק״ מאת ברנרדו אצ׳אגה, שראה אור בתרגום עברי של יורם מלצר בהוצאת זמורה-ביתן (2003)

תמונה ראשית: זמן אנלוגי. תצלום: JR Korpa, ב-unsplash.com

Photo by JR Korpa on Unsplash

קריאה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי ברנרדו אצ׳אגה.
§ קריאה | # ספרות
- דימוי שערזמן אנלוגי. תצלום: JR Korpa, ב-unsplash.com


תגובות פייסבוק

תגובה אחת על כדי לכתוב סיפור בחמש דקות