ככל בן אנוש, אינני זוכר דבר מיום לידתי, אך תחושה מטרידה וחסרת פשר שהיה לי אח תאום שנעלם זמן קצר לאחר הלידה ליוותה אותי מהיום שבו עמדתי על דעתי.
הוריי הובכו והשפילו מבט כששאלתי אותם לראשונה, אי-אז בימי עלומיי המוקדמים, לטעם התחושה המעיקה, המלווה אותי מזה שנים כצל אילם, בדבר אח תאום אבוד, ושאותה תיארתי בפניהם כחלל יתמות חסר מרפא הפעור באמצע הווייתי. כשהוספתי להתעקש הראו לי את תעודת הלידה הרשמית, בה נכתב באותיות קידוש לבנה שנולדתי בארבעה במרץ אלף תשע מאות חמישים וארבע, בן יחיד – ראשון ואחרון – להוריו. גם ברישומי בית החולים, בהם הצצתי כמה שנים מאוחר יותר, לא היה זכר ללידת תאומים.
הפסיכולוג שאתו נהגתי להיפגש שנים לאחר מכן, ושעמו חלקתי, לאחר מספר חודשי טיפול שבהם רכש את אמוני, את תחושותיי בעניין, גרס שדימוי האח התאום, שקנה לו שביתה עיקשת אי-שם במעמקיה הבלתי מפוענחים של ישותי המיוסרת, אינו אלא תכסיס שקוף למדי של הנפש המבקשת לעגן, בבחינת אמצעי הגנה מפני ביעותיה הכמוסים ביותר, בסובייקט חיצוני מומצא את הגעגועים חסרי השם הבלולים בשורש קיומה, ובכך להמיר אימה פנימית בלתי מוסברת ולנטעה במחוזותיהם המוגנים של הבדיה והשיגעון המתחזים לאמת; באנליזה מדוקדקת וקפדנית ובסבלנות מיסוד אורך הרוח, כך הוסיף, ניתן יהיה לדובב בזהירות את מקורו האילם של דימוי זה.
אירוע מתמיה שאירע כמה שנים לאחר מכן ערער את ביטחוני באבחנותיו של אותו פסיכולוג, שממילא הלכה השפעתן והתפוגגה ככל שנקף הזמן מאז שנהגתי לבקרו באופן סדיר. חברים שעברו להתגורר בעיר אחרת דיווחו שנדהמו לפגוש אדם הדומה לי דמיון חיצוני מפתיע, ושאף חתימת קולו הדהדה, למרבה פליאתם, את הניואנסים הדקים ביותר של קולי שלי. כשהודיעו לי על כך הפצרתי בהם, נסער ונרגש, לברר היכן גר אותו אדם, אולם משעלה בידם לגלות את מיקומו ולהגיע לבניין בו התגורר אמר להם בעל הבית שהדייר אותו הם מבקשים עזב את חדרו באופן פתאומי בליל אמש מבלי לספק הסבר מניח את הדעת, לא לפני שטרח לסלק את חובו וללחוץ את ידו באופן אדיב. כשהציגו לו את תמונתי לא היסס לרגע וזיהה אותי בוודאות כדייר ההוא.
כשנה לאחר שנפטרו הוריי קיבלתי מכתב, וכשפתחתי אותו אימה חשכה נפלה עליי: כתב ידי הוא שהציץ בי מבעד פיסת הנייר. ביד רועדת בחנתי שוב את האותיות שהצטרפו לשתי מלים בודדות: אני אתה. צמרמורת וחלחלה אחזו בי, ואלמלא אשתי שטיפלה בי במסירות אין קץ באותם ימי טירוף ודמדומים קרועי חלום, שבהם חומי טיפס גבוה עד חשש ממשי לחיי, ספק אם הייתי שורד את עוצמת הזעזוע. הגרפולוג המשטרתי אליו סרתי בלב כבד לאחר שהחלמתי לא הצליח למצוא כל הבדל בין מכתב מקרי בכתב ידי, אותו הצגתי לו, לבין אותן שתי מלים מבעיתות, וטען כי שני המכתבים חוברו בוודאות על ידי אותו אדם.
שנים לאחר מכן חלתה אשתי בסרטן ומידי ערב, כשחזרתי עייף ורצוץ מהעבודה, הייתי יושב אצל מיטתה בבית-החולים וחש, אבוד ושוקע, כיצד הולם חייה הולך ונשמט מגופה הקר. באחת הפעמים הייתה מיטתה ריקה, וכששאלתי את הרופא הראשי לפשר העניין הביט בי בתמיהה, שיסוד של אמפטיה והבנה מפוכחת נבלל בה; והרי אך לפני שעה קלה הודיע לי בצער עמוק על מותה, וכאישור אף הציג בפניי את מסמכי פטירתה, חתומים על ידו ומאושרים בכתב ידי. כשהכחשתי שאני הוא זה שחתם על המסמכים, מתאמץ להסתיר בכל כוחי את חלחלתי למראה כתב ידי שהציץ אליי מתוך הנייר, ייחס זאת לסירוב הטבעי והנוגע ללב, המלווה כל חוויית אובדן, לעכל פרידה סופית והרמטית שאין ממנה חזרה.
כעת אני עצמי מוטל על ערש דווי, ואף כי ילדיי משתדלים לבקרני מידי ערב בבית החולים, הרי שנותרים לילות בהם אני שכוב, רמץ גחל לוחש הכבה לאטו על הסדין הלבן, בבדידות איומה. כשהבחנתי לראשונה בצל דמותו המשתהה אצל מיטתי זעקתי באימה משותקת, אולם איש מהרופאים, המורגלים בצעקות זוועה מעין אלו, הפולחות ונוקבות ממילא את חלל האוויר אחת לכמה דקות, לא חש לכיווני. כשהגיע בפעם השנייה, דהוי אך מלא חמלה, ניסיתי לכבות את הבעירה הנוראה שהתחוללה בי ולהחליף עמו כמה מלים, אך משהבנתי שהאילמות האופפת אותו אינה אלא עצם הווייתו, ויתרתי על הניסיון לפענחו, והתמסרתי לעצם נוכחותו. כשהוא מגיע הוא אוחז בידי ברכות; שנינו שותקים, ואני חש את דמו זורם בדמי, את עורקיי משתרגים בסבך עצמותיו, ואת הדהודי מחשבותיי נבללים בקמטי מצחו. אינני שואל עוד לפשר כל זה, אלא נח בחיקו, שהוא חיקי. מחר אמות; וכשיעסקו בסידורי קבורתי לא יבחינו בנהרה הגדולה השפוכה על פניי ועל ליבי.
עמית קרביץ חוקר ומלמד פילוסופיה ב Ludwig-Maximilians-Universität שבמינכן. פרסם מאמרים רבים בגרמנית ובאנגלית על קאנט והאידאליזם הגרמני. ספרו "אלוהי הדברים הרעים. עמנואל קאנט על רוע ותאודיצאה" ראה אור בשנת 2019 בהוצאת מאגנס.
תמונה ראשית: מתוך דיוקן התאומים הסיאמיים צ'אנג ואנג בנקר (1835), אוסף Wellcome Collection, תצלום: ויקיפדיה
תגובות פייסבוק
2 תגובות על כך (לא) היה הדבר
תודה עמית על סיפור מרתק על עמיתות אמיתית או בדותית אך בהחלט משמעותית. האם יש יסוד אוטוביוגרפי בעלילה? שמא המחבר מילדי תימן הוא?שנשאל את ברוך קורצוויל?..
הוספת תגובה ביטול
ברור שהוא מילדי תימן, שם משפחתו ותעודת הלידה שלו מעידים על כך.
ולתפארת מעופפי ישראל
בקטע אחר במדור "מילים" התייחסתי לאוסף השמות שניתן בעברית העכשווית למשפחה של כלי טיס, שהמשותף ביניהם הוא שהם בלתי מאוישים. למערך השמות הזה יש היסטוריה ומהלך התפתחותי עשיר ומסקרן, המתנהל ללא הפוגה, במקביל להתפתחויות הטכנולוגיות והמסחריות בתחום. כיוון שמדובר בעברית שבעיקרה מגויסת לצרכים הצבאיים-מלחמתיים, אין פלא שהשמות הם ראשי תיבות ושרבים מהם נגזרים משם של פיתוח קודם, שזכה שתתי-דגמים ווריאנטים יבואו לעולם על סמך הצלחתו המוכחת. כך נוצרת היררכיה צבאית-טכנולוגית המבוטאת גם בהיררכיה של שמות: מל"ט, המטוס ללא טייס הישן, הוליד את מזל"ט, ולידו בא לעולם מסל"ט, הוא המסוק ללא טייס, וכטב"מ, שהוא כלי טיס בלתי מאויש, הנביט מתוכו כטב"מ קרב וכטב"מ צילום ועוד מיני יצורים המנקדים את שמינו בראשי תיבות.
בתוך כך, בא לעולם גם "רחפן", שביחס אליו העליתי השערה שהריחוק של שמו מכל תהודה אווירונאוטית, ובפרט מהסוג היוקרתי הכוללת אזכור של אחד ה"טובים ל-", כלומר "טייס" (אין שום כלי טיס שהוא "ללא טייסת" במובן המפורש והמכוון), מפחיתה את השימוש בו והוא אינו מניב שמות ליצורי טיס נוספים. "רחפן" גם אינו מצביע על קשר לתנועה מהירה קדימה, אלא להפך, על עמידה במקום, דבר שהמנטליות הצבאית מתעקשת לבוז לו. העובדה שהוא אינו ראשי תיבות מצמצמת מאוד את הגירוי למערכת העצבים הטרמינולוגית הצבאית, שאינה יכולה לקבוע בקלות מנהלית מרוצה מעצמה עוד ועוד שמות של נגזרות וקרובי משפחה מעופפים.
בסוף הקטע הקצר "מזמזמים בשמיים" הפניתי את המבט לאנגלית ולאפשרות אחרת לגמרי:
קורא בשם ניר הגיב וכתב: "הכול טוב ויפה אבל איפה הצעה למונח עברי מקביל ל-drone שיביא גם אותנו אל המנוחה והנחלה הלשונית בכל הנוגע למגוון היצורים המעופפים האלה?"
לגבי מנוחה ונחלה קשה להתחייב, אבל אפשר לגייס לפחות שני מרכיבים שנעדרים ברגיל ממערכת הביטחון, אפילו כשמדובר בסך הכול בבירוקרטיה הלשונית הפעלתנית שלה: חוש הומור ורגישות היסטורית.
ראשית, נתרחק מהשימוש העייף והמכני בראשי תיבות. יותר כיף בלי, מה גם שכך נתרחק ממערכת הביטחון חמורת הסבר. לאחר מכן, נעיין בשני שורשים עבריים טובים ויפים: "זמזם" ו"המהם". הראשון קרוב ל"זמם" והשני ל"המם", וכבר מתרבים הצעצועים העומדים לרשותנו בארגז החול. כלי הטיס הללו מזמזמים, מי יותר, מי פחות, מה גם שבימינו כמעט לכולם יש מנוע חשמלי וסוללות. הם גם משמיעים המייה, לעתים מין נהמה, חרישית אך נוכחת. מהצד הצבאי, הם גם ביטוי לכך שמישהו זומם בכך שהוא מפעיל אותם, ואולי מבקש בסופו של דבר גם להמם את היריב. לשני השורשים, ובעצם לכל הארבעה, יש אופי של אונומטופאה, כלומר הצליל שלהם מזכיר את הצליל של הדבר במציאות. במובן הזה, אנחנו בסביבה טובה, כמו הסביבה האקוסטית של ה-drone החביב.
אם יהיה צורך להצדיק בפני הצבא ושאר זרועות הביטחון הפועלות בכל האמצעים נגד האיומים וה"איומים" בשטח ובמרחב, גם במובנו הגאומטרי וגם במובנו הגאוגרפי, נוכל תמיד לבצע תרגיל של מדרש בדיעבד ולהזכיר את הגבעונים מספר שופטים שעליהם נאמר "ויעשו גם המה בעורמה". "המה" רוצה לומר "בהמייה דקה", בגניבת דעת שקטה. ואם אויבינו, קל וחומר גם אנחנו והסוף כתוב בספר הספרים וידוע מזה אלפי שנים. נופך עדכני נפיק מ"המה" לאור השימוש הרחב והמוכלל ב"מהמם", מה גם שאת אויבינו אנחנו רוצים להמום, להמום בהם היטב, ואולי במיטב שכלולינו אף נשיג הלם מהמם של הסברה מזמזמת. והרי הכלים הללו משמשים גם להפגנת יכולת ולהשגת מיני יתרונות המכונים לעתים גם "עליונות אסטרטגית".
וכך, אחרי כל ההכנות הלשוניות והמנטליות, אחרי הכשרת השורשים והלבבות, אפשר להציג את המועמדים למסדר כנפיים (או חסרי כנפיים), עברי, ללא טייס או טייסת, ללא העדפה לכלי משחית וללא סדר מחייב:
זממון, זממית, זמזמית, המהמת, מהממון, מזממה, זמזמה, המייתן, מהממה, מהום, זממה, מזמית.
בזאת לא נגענו אלא בקצה קצהו של עולם המונחים האפשרי, תוך שימוש בכלים עבריים מוכרים לצורך הגזירה ורמיזות גלויות לעולמות משמעות רלוונטיים.
הקוראות והקוראים, שהם הטייסים והטייסות של הכלים הלשוניים של כולנו, ישפטו, ישתמשו, ינסו, יפריחו באוויר ויראו מה נותר יציב ומה נעלם ומתפוגג, או אולי מתרסק על הקרקע.
האמנות של מזון רפאים
מיכל שליואיך הייתם מרגישים בעולם ללא שוקולד וללא חמאת בוטנים? . | החברים של...
X 2 דקות
טורניר עולמי
כשמילה זרה נקלטת בשפה היא יכולה להתערות בה בדרגות שונות. האנלוגיה להגירה אנושית מארץ לארץ עוזרת לראות את האפשרויות: יש מהגרים שבאים לבד, משתקעים בארץ החדשה ומתפקדים בה אך אינם מתחברים אליה בשום מובן נוסף; יש מהגרים שמביאים גם משפחה וקרובים ובתוך זמן לא רב שולחים שלוחות לכל עבר, והופכים להיות חלק מהמערכת המקומית בשלל דרכים. האחרונים מביאים לעולם דור שהוא כבר מקומי יותר, מקומי בארץ החדשה. לאחר זמן, את המהגרים מהסוג הראשון עוד נזהה כזרים במובנים רבים, ואילו המהגרים מהסוג השני ורשת הקשרים שלהם יהיו חלק הרבה יותר אורגני מן המציאות בארץ החדשה. דרגות הביניים האפשריות בעניינים האלו רבות מספור וכך גם הווריאציות. הרבה ממצבם של המהגרים, מהאופי שבו הם נקלטים ומהגורלות של מה שמתפתח מהם – אנשים, הקשרים חדשים וקשרים מכל סוג – תלוי במאפייניו של המקום שהם באו אליו.
כך גם לגבי מילים. מילה זרה נקלטת בשפה וגורלה עשוי להיות שהיא נשארת מבודדת ואינה מכה שורש. לחלופין, היא יכולה להשתלב במערכת הדקדוקית של השפה שקלטה אותה. כלומר, הדוברים משלבים אותה מסיבות שונות, בין אם בשל צורתה, בין אם בשל התאמתה המקרית יותר או פחות למנגנונים של השפה, בין אם תודות ליצירתיות לשונית של דוברים שמצליחים להדביק בהצעותיהם את כלל הציבור. בהקשר של העברית העכשווית, סביר מאוד שמילה זרה שנקלטת והמציינת שם עצם, תצורף עם צורת רבים עברית שמיד "מודבקת" לה מתוקף העבריות הטרייה שלה. פחות ודאי שייגזרו משם העצם פעלים עבריים – הדבר תלוי בעיצורים שיש בה, בסדרם ובמערך ההברות שלה, וגם בצרכים שאפשר להיענות להם באמצעות הגזירה החדשה. "טלפון" נתן לא רק "טלפונים" אלא גם "לטלפן" ו"טלפָּן" (שבינתיים נעלם למדי, מסיבות טכנולוגיות) וגם "טלפוניה" (הכינוי לתחום הכולל של טכנולוגיית התקשורת הטלפונית). המערך העיצורי t-l-f-n ניתן לסידור בשורש מרובע, ומשם נפתחה הדרך לפריון במילים גזורות.
שונה לחלוטין מצבה של מילה לועזית ותיקה, מושרשת ויציבה: "טורניר". כידוע, המילה מציינת תחרות רבת משתתפים שמתנהלת בסבבים, כמו טורניר הגביע העולמי בכדורגל. צורתה של המילה העברית המיובאת מעידה על מקור גרמני, Turnier, ממש כך, ללא שינוי. העברית המודרנית אימצה מילים גרמניות בעיקר בתחומים הטכניים, בענפי המלאכה, המכניקה, החשמל ואביזרי היומיום המכניים, חלקן נותרו וחלקן נעלמו עם השנים. והנה "טורניר", מתחום הספורט, שרדה יפה, אך נותרה מבודדת. כתיב עברי יציב וצורת רבים הם הסימנים היחידים להשתקעותה של המהגרת הגרמנייה במציאות העברית. אבן שושן מציין במילונו שהמקור של המילה הגרמנית הוא בלטינית, בפועל tornare, לסובב. הוא אינו טועה, אבל חבל שהוא מדלג על עיקר ההיסטוריה הנוגעת ל"טורניר", שמתחילה בימי הביניים, ככל הנראה במאה ה-11. ה-tournament מוכר לנו באנגלית, ובהקשרים מסוימים מכונה גם tourney, המרמז בעליל על המקור הצרפתי של המונח, tournée. כך כונו התמודדויות רבות משתתפים בין אבירים רכובים וחמושים שלחמו אלו באלו כדי להפגין מיומנות, אומץ לב ומעלות אביריות אחרות. לקראת סוף ימי הביניים הפכו ה-tournaments לתצוגות תכלית אסתטיות יותר מאשר קרבות צבאיים. המונח עצמו מתייחס להתנהלות של ההתמודדות בסבבים, ונראה שהוא ציין הסדרה של התמודדות פחות מסודרת, שכונתה mêlée, מונח צרפתי שנוגע ל"ערבוב", או אם תרצו "בלגאן", ועדיין משמש ברגבי, למשל, פרט לכך שהוא מתאר קטטות המוניות למיניהן, כלומר מהסוג שאינו מוסדר.
כל הטקסיות, כל המסורת האבירית, כל הרומנטיקה שמהדהדת מימי הביניים ועד לרומנים של וולטר סקוט, וכל מה שקשור למה שהצרפתים הנורמנים הביאו לאנגליה, מקופל ב-tournament וב-tourney האנגליים. כל המטען התרבותי-היסטורי הזה נותר באירופה, והעברית קלטה את המהגרת הבודדה והלא מסתגלת, "טורניר", מגרמנית. אולי קרה הדבר תודות לראשונים שארגנו תחרויות או "התחרויות" (כך קראו להן) כדורגל בפלשתינה המנדטורית, מה גם שרבים מראשוני שופטי הכדורגל בארץ ישראל היו יוצאי גרמניה. "טורניר" בעברית התפשט ממשחקי הכדור וקנה לו אחיזה מועטה בלבד בתחומים שאינם מערבים כדור, ואולי גם בכך יש סימן לכדורגל כמוביל לקליטת "טורניר" בעברית.
ומהו הטורניר הגדול ביותר בעולם הכדורגל? טורניר הגביע העולמי, ה-World Cup. אלא שמזה זמן הוא מכונה בעברית היומיומית במילה שיובאה מספרדית: "מונדיאל". שם עצם שהוא גם שם פרטי, שנקלט בעברית אך לא נוצרו ממנו מילים עבריות נוספות פרט לצורת הרבים, "מונדיאלים". כלומר, לפנינו עוד מהגר לשוני מבודד למדי. בספרדית mundial הוא תואר, "עולמי". לא באנגלית, לא בצרפתית, לא באיטלקית ולא בגרמנית מכונה טורניר הגביע העולמי המתקיים מדי ארבע שנים בתואר הספרדי שהעברית שלנו מיהרה לאמץ. ככל שאני זוכר, הדבר קרה לאחר הטורניר במקסיקו בשנת 1986, ויתכן מאוד שהתהודה העזה של הספרדית שעטפה את התחרות במקסיקו, שדרים ועיתונאים דוברי עברית אימצו את הפמיליאריות שבה דוברי ספרדית מדברים על "mundial" והביאו את המונח לעברית, כאילו הם עצמם בני בית בעולם הכדורגל דובר הספרדית. כפי ששופטי כדורגל יוצאי גרמניה מימי המנדט ועל אחת כמה וכמה עסקני ההתאחדות לכדורגל או איגוד הכדורסל אינם בני בית בתרבות האבירית האירופית של ימי הביניים, אין לחשוד בעיתונות הספורט העברית בהטמעה ממשית של תרבות הכדורגל כפי שהיא מתקיימת בארצות דוברות הספרדית והפורטוגזית. יתכן מאוד שיש בכך סימנים סוציולוגיים לסיבות שבגללן מילים מהגרות מסוימות נותרות בודדות ומבודדות, פרט לכך שגם "טורניר" וגם "מונדיאל" אינן בעלות מבנה עיצורי והברתי כזה שיקל לגזור מהן פעלים או שמות עצם עבריים חדשים.