כשהמנהיג נראה כמו ליצן

העולם התרגל לצחוק כל אימת שאדולף היטלר מדבר ברצינות. עלייתו למעמד של ארלקינו פוליטי, כליצן הראשי של אירופה, לאחר שהקיסר וילהלם התרחק מכל פעילות תיאטרלית על במת המערב, גרמה לכך שכל הצופים יראו בדבריו החמורים ביותר ובהתנהגויות המוזרות ביותר פארסה או קומדיה. המנהג לקבל בהומור או באירוניה את הידיעות הקשורות בדמות הציורית ביותר שנוצרה בעולם הישן לאחר האסון של המלחמה הגדולה נעשה מקובל עד כדי כך, שיתכן שהמנהג הזה עצמו יגרור את האומות האירופיות אל אסון חדש, והעמים יצעדו אל האסון הזה בעודם סבורים עדיין שמדובר במעשה קונדס של ה׳קנצלר׳ הגרמני".

היטלר מהרהר, מצחו חרוש קמטים, והעולם מחייך. היטלר מעווה את שפם המברשת הקטן שלו, והעולם ממשיך לחייך. היטלר מדבר, והעולם עדיין מחייך. ובינתיים, ישנם הרהורים של היטלר שאנשים מחייכים כלפיהם, שדורשים את תשומת לבם ואת שיקול דעתם. דוגמה לעניין כזה התגלה במעשה האחרון של היטלר, שזכה להדים ברחבי העולם, כשהוא המליץ לבוחרים במפלגתו, ובאורח כללי לכל הגברים הגרמנים הראויים להיקרא כך מתוקף עקרונות טוהר הגזע, שלא יינשאו עוד לנשים שחומות עור, אלא יעדיפו תמיד את הבלונדיניות, מהטיפוס הנחשב כעת בעליל ללאומי.

בקריאה ראשונה, המברק שבו מופיעה ההמלצה הזאת עשוי אולי להיראות מעשה של בדיחות הדעת של המנהיג הנאצי, המרשיע בכך את עצמו, או איזו המצאה של גורמים בני הגזע השמי, כדי להרשיע אותו מחוץ לגרמניה. ובינתיים, כשהוא מאמץ את הגישה הזאת, היטלר מתגלה לא רק כעקבי אלא גם כאיש זהיר וחכם, כזה שנראה כמי שמבשר וכמעט אפילו יוצר מנטליות אזרחית חדשה בעולם כולו.

יתכן שאדולף היטלר חונך בכך למעשה, באורח מודע או שאינו מודע, את העקרונות החדשים של האומות באשר הן, ומעניק להם יסודות מדעיים. המולדת אינה שטח אדמה עבורו, אלא גזע. על אף היותו אויב של העם היהודי, בעניין הזה הוא עדיין הולך בעקבות התורה המדינית של העם שנוא נפשו. הרי לאומה היהודית אין ארץ, והנה בכל זאת – היא קיימת. האומה היהודית היא ביטוי גזעי ולא גאוגרפי. וזה מה שהיטלר מבקש עבור גרמניה. בעיניו, לא די שאדם נולד בגרמניה כדי שיהיה גרמני. גרמני הוא מי שבעורקיו זורם דם טהור, הדם הקדום של הגזעים הגרמאניים. היהודי שנולד בגרמניה אינו גרמני. גם הגאלי שנולד בגרמניה אינו גרמני. וכמוהם גם בני כל הגזעים האחרים. הזהות הלאומית אינה נובעת מנסיבות מקריות כגון מקום הולדתו של אדם, אלא מסיבות עמוקות ומכובדות יותר. לכן, מי שמתערבב – בוגד במולדת. לכן, גרמני טהור שנישא לאישה שחומת עור, הוא בוגד.

יתכן שדי היה בטיעונים הללו כדי להראות שהיטלר מדבר ברצינות, אלמלא המדע בא לעזרתו בהכרזה בדבר הצורך להימנע מעירוב בין גזעים, ובכך שהוא מוכיח שכל הרעות של הציוויליזציה של ימינו מקורן בהפרזה בהתמזגות בין גזעים, תוצאה מצערת של התקשורת הקלה המתאפשרת בין העמים. הדם הטהור, כך קובעים חסידי האאוגניקה, הוא הגורם המרכזי בקדמה של המין האנושי. כל ההישגים האנושיים הגדולים מושגים על ידי בני-אדם טהורי גזע, שמשתייכים לגזעים עליונים. רק הגזעים הללו מייצרים מוחות רבי עוצמה, שכל מאוזן ורוח אנושית יצירתית. ערבוב הגזעים מדרדר את האדם, והופך אותו לחסר-שקט, מבולבל, בלתי-קוהרנטי ובעל נטייה לפנטזיה. מבן התערובת יכול להיוולד רק משורר. ממנו לעולם לא ייוולד ממציא, איש ארגון, או מדריך מועיל ובטוח למין האנושי.

והסיפור הזה מציג טיעון מדעי. הפרט הוא מכונה פשוטה המונעת על ידי הבלוטות שבגופו. הבלוטות הללו הן המעניקות לו את הקצב ואת היכולת השכלית, את האופי ואת הסיבולת הפיזית, וכך גם את כל תכונותיו הגופניות והרוחניות. הפרט בן הגזע הטהור, או כזה שבו חברו יחד גזעים פחות או יותר דומים, מתאפיין בכך שהבלוטות שלו פועלות בהרמוניה, בין אם בחיי הגוף ובין עם בפעולת הרוח. אצל בני התערובת, הבלוטות פועלות באורח בלתי מתואם, והן מחלישות את האורגניזם בכל הנוגע למאמצים גופניים ושכליים. וכך, מחוסר ההרמוניה בפרט נובעת האנרכיה החברתית, שבימינו היא אחד המאפיינים החמורים והמדאיגים ביותר של העמים שמקורם באיחוד בין גזעים שאינם שווים.

לאחר שמקבלים את העיקרון המדעי הזה, ברור לכל שאדולף היטלר צודק. מטרתו היא לשמור באורח מלא על טוהר הגזעים הטווטוניים, כדי שהללו ימשיכו לייצר דמויות אנושיות גדולות. הוא נזכר בגתה, בווגנר, בשילר, בקאנט, בלייבניץ, בגוטנברג ובניטשה, והוא חולם על הופעתם של עוד חצאי-אלים כאלו שירשימו את העולם. והוא מעלה על נס את הגזע, את שימור הדם הגרמאני, תוך שהוא אוסר על גברים בלונדיניים, המאפיינים את הגזע שלו, להינשא לנשים שחומות עור.

יתכן שהמנהיג הגרמני נבהל מנטייתו של הגבר הגרמני לחבור לזוגיות עם נשים מהסוג הזה. לאמיתו של דבר, בארצות שבהן הגרמני מתיישב, הוא המתיישב המתערה בקלות הרבה ביותר. באמריקה, באסיה או באפריקה, הוא לעולם אינו נמנע מלהינשא לטיפוס הילידי. לפני המלחמה הגדולה הנטייה הזאת הייתה כה בולטת, עד כי באימפריה של אותם ימים הוקמו אגודות של נשים שמטרתן הייתה לשלוח בחורות עניות וישרות אל המושבות, כדי למנוע מבחירי הבנים שלהן, שהיגרו אל מעבר לים, להינשא לנשים מגזעים אדומים, צהובים או שחורים, מה שהיה מדלל את האוצר הלאומי רב הערך בעורקים אקזוטיים. אפילו בברזיל ידועה היטב העדפתם לשחומות העור.

האמת היא שגרמני מסוים, שלא ידע דבר על אאוגניקה ועל התאוריות החדשות הנוגעות לבלוטות ולאנדוקרינולוגיה, לודוויג בוכנר, הצדיק את הנטיות מהסוג הזה. איש המדע הבכיר הזה סבר שהטבע, בכך שהוא גורם לגברים גבוהים להימשך לנשים נמוכות, ולבלונדינים להימשך לשחומות, מבצע מעשה של חוכמה, כשהוא מוביל את האדם ליצירתו של גזע אחיד, שבו לא יהיו ענקים וגם לא גמדים, לא שחומים ולא בלונדינים. הוא לא התייחס כלל לשחור, שכן נראה שבעיניו השחור לא היה אדם: הוא הי קוף. מה שבוכנר סבר שהוא חוק של הטבע, עבור היטלר ועבור המדע הגרמני הנוכחי, הוא עיוות מוחלט. ספריו של בוכנר נשרפו זה מכבר, כדי שלא יישאר בגרמניה כל זכר לו ולמשנתו.

ובכן, האם הגרמנים מסכימים עם היטלר בעוינות הזאת לשחומות העור? היטלר מעיד על עצמו שהוא נוצרי, והוא רוצה לעצמו גרמניה נוצרית וקתולית. אך האם נשכח ממנו שישו מנצרת היה שחום עור? האם הוא שוכח את מלות השיר [מאת המשורר הפורטוגזי אביליו גרה ז'ונקיירו] "שחום היה ישוע המשיח, וכך גם הבתולה, ושחומות עלמות ירושלים"?

מצדי, אני סבור שהיטלר יחלוף מן העולם, וששחומות העור יישארו. לשווא ישליך הוא את דברי השנאה שלו כלפי אותם הגזענים שיבוזו לבלונדיניות וישליכו אותן הצדה. לשווא הוא יעלה נימוקים של דם ושל מדינה, ויוקיע את מי שמעדיפים עיניים שחורות על עיניים כחולות. הגרמנים ימשיכו להינשא לבלונדיניות או לשחומות העור, על פי התכתיבים הנישאים והנעלים של הלב.

היטלר, בחולצתו המאפירה, חמוש באקדח, הוא רב עצמה. אך יש מישהו רב עצמה ממנו, ושאם יידרש גם יקרע את הצווים שלו. יהיה זה נער חמוש בחץ וקשת, המהלך לו עירום כפי שברא אותו האל.

אומברטו דה קמפוס (Humberto de Campos), סופר, עיתונאי ופוליטיקאי ברזילאי (1886-1934), היה מהסופרים המצליחים ביותר בברזיל. הרבה לכתוב רשימות ומסות בעיתונים, פרסם פרקי זיכרונות ילדות ונעורים שזכו להצלחה עצומה, ונבחר לאקדמיה הברזילאית.

המאמר התפרסם בכתב העת "O Cruzeiro" בריו דה ז'נייר, ב-30 בספטמבר 1933.

תורגם במיוחד עבור "אלכסון" על ידי יורם מלצר

תמונה ראשית: פסל של אדולף היטלר מאת מאוריציו קטלאן, ארמון בלנהיים, וודסטוק, אנגליה, סתיו 2019. תצלום: לאון ניל, אימג'בנק/גטי ישראל

קריאה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי אומברטו דה קמפוס.


תגובות פייסבוק

תגובה אחת על כשהמנהיג נראה כמו ליצן

01
סמדר זאבי

בס"ד
די לעולם לצפות בדמותו של היטלר ולהמשיך לגחך, הלא מראהו הוא ההוכחה המדעית ההפוכה לתיאוריה הנאצית, כשם שפרעה ניכר בהיסטוריה המצרית במראהו.
המאמר פתח בהומור, אך דווקא הומור זה מתבטא היום בפרסומות ובסרטונים מהעולם, שנוצרו כדי להראות גרוטסקה על ההנהגה והשלטון.