לעוף גבוה מדי

גיבורים הם גברים ונשים שיעזו להפוך את העולם הזה למקום בטוח יותר שבו בני אדם יכולים לשגשג. מעטים בלבד מהם מתים בשלווה במיטתם
X זמן קריאה משוער: 5 דקות

ספרו החדש של סטיבן פריי, Heroes, ממשיך את סיפורי המיתולוגיה היוונית שפריי החל לספר, בשפתו ומנקודת המבט החכמה שלו בספרו הקודם Mythos: A Retelling of the Myths of Ancient Greece. הפעם הוא מעיין במיתוסים שצמחו לאחר גניבת האש מן האלים בידי פרומתיאוס, עידן שצומחים בו גיבורים אנושיים, שעסוקים לא רק בהישרדות אלא במידה רבה גם בהצלת אלי האולימפוס עצמם. "בני האדם", הוא כותב בהקדמה ל-Heroes, "עסוקים בענייניהם של בני התמותה, עם מתאמצים ועמלים, חיים, אוהבים ומתים בעולם שעדיין מאוכלס בנימפות, סאטירים, ורוחות אחרות של הימים, הנהרות, ההרים, השדות והיערות – כולם נדיבים יותר או פחות, וגם מתמודדים עם לא מעט נחשים ודרקונים... כדי לשרוד בעולם כזה, בני התמותה חשו צורך להפציר באלים ולהתרפס בפניהם, להקריב, להחניף, להלל ולהתפלל. אבל ישנם גברים ונשים שמתחילים להיסמך על משאביהם שלהם, על העוצמה והתחכום שלהם, אלה גברים ונשים – שאם עזרת האלים או בלעדיה – יעזו להפוך את העולם הזה למקום בטוח יותר שבו בני אדם יכולים לשגשג. אלה הם הגיבורים".

 

***

איאובוטס הסווה היטב את זעמו כשבלרופון העולץ נכנס לחדרו והניח על שולחנו את ראש אריה מצחין וחרוך וגוויית נחש נוטפת מוגלה. פילונואה עצרה את נשימתה.

"הרגת אותה! הו, אתה כל כך אמיץ!"

בלרופון קרץ לה ולחיה כוסו סומק.

איאובוטס התאמץ לחושב. "זאת... אלוהים אדירים... בחיי, בחיי... אלמלא ראיתי במו עיניי לא הייתי מאמין. בוא, חלוק איתי כוס יין. הרגת אותה!"

"מותה ישיב את השלום והשגשוג לממלכתנו", אמר בלרופון, שלגם את היין באותה צניעות אגבית, שרק הגאוותנות מסוגלת להפיק.

"אכן..." הרהר איאובוטס. "אלא ש... טוב, זה שום דבר".

"אל תגיד לי שישנה מפלצת נוספת המטילה חיתה על הסביבה?"

"לא, לא, לא מפלצת. אבל יש לנו בעיה עם אנשי פיסידיה. הם צאצאיו של סולימוס. שמעת עליו? לא? ובכן, סולימוס נשא לאישה את אחותו, ואתה יודע איזה צאצאים נולדים מזיווגי עריות. הצאצאים שלו – הסולימים, כך הם קוראים לעצמם – הם אינם משלמים מיסים, הם פושטים על ערים וכפרים שכנים, ואומרים שבעצם ימים אלה הם מתכננים לקום עלי. שלחתי מחלקות ואף גדודי חיילים כנגדם, אבל הם תמיד ארבו או חטפו ודרשו כופר, או שחטו את חייליי".

"אז היית רוצה להשתלט עליהם?" אמר בלרופון בחיוך שחצן להכעיס וקריצה נוספת לעברה של פילונואה פעורת העיניים.

"זאת בקשה מוגזמת... יותר מדי".

כעבור ימים ספורים, טור של סולימים צעד אל הארמון, בקשתות מושפלות, ונשבע נאמנות נצח למלך איאובוטס. הם איבדו שבעים מבכירי אנשיהם כשבלרופון ופגסוס פשטו על עירם, וזה היה די והותר.

כעת איאובוטס דחק בבלרופון שלא לצאת למלחמה עם האמזונות, שנהגו לפשוט על ליקיה ממצודתן אשר בצפון מזרח. רכוב על פגסוס, בלרופון הטיל סלעי ענק על הלוחמות עזות הלב הללו, עד שגם הן נשבעו להניח לאיאובוטס ולממלכתו.

לאחר מכן בלרופון הביס את שודד הים כיימארוס, והתעלם מהפצרותיו של איאובטוס להניח לאיוב מפחיד כל כך לנפשו. החדשות על מעלליו החדשים הגיעו לאוזני איאובטוס עוד לפני שהגיע אליו בלרופון. נחוש לחסל את הצעיר היהיר אחת ולצמיד, המלך ציווה כעת על אזרחיו שלו להפנות את נשקם כלפי הנער הקטלני ולהרגו ברגע שישוב לקסנתוס.

כשהגיע לשערי הארמון והבחין בגדודים הערוכים מולו ומונעים את כניסתו לעיר, בלרופון הבין סוף סוף: איאובוטס התכוון כל אותה עת להזיק לו. ללא פגסוס, שאותו הותיר לרעות במרעה, הוא היה חסר כל הגנה מול ההמון. כל שיכול היה לעשות הוא להתפלל לאביו, פוסידון.

מאחורי בלרופון, הנהר קסנתוס החל לעלות על גדותיו והציף את המישור במים ששצפו לעבר העיר. איאובוטס שהתבונן באימה ממגדל ארמונו, שלח אנשים להתחנן בפני הגיבור, אבל נשמתו של בלרופון נחשקה בברזל והוא צעד קדימה בפנים קודרות כשמאחוריו גואים המים.

לבסוף, נשות קסנתוס, שרצו נואשות להציל את בתיהן ומשפחותיהן, הרימו את שמלותיהן ורצו לעברו. בלרופון, נועז כל כך ומלא ביטחון עצמי בדרך כלל, היה צנוע וביישן בכל הקשור לענייני מין. למראה ישבניהן של הנשים, שדיהן וערוותן, הוא הסתובב וברח, המום וקודח מבושה ומבוכה. מי השיטפון נסוגו ביחד איתו, והעיר ניצלה.

הגיע זמנו של איאובוטס להבין את האמת הפשוטה: זהו גיבור המוגן על ידי האלים. מכתבו של חתנו פרואתוס לא היה מובן לו. אם בלרופון היה באמת מנסה לאנוס את סטנבויה האלים היו בוודאי נוטשים אותו? כעת נזכר המלך כי בתו הייתה מאז ומתמיד צרה צרורה. אולי הוא טעה בשיפוטו את הנער? שאון פתאומי משך מבטו מטה אל החצר. בלרופון ופגסוס נחתו. הצעיר ירד מן הסוס וצעד עתה נמרצות לעבר מגורי המלך, כשחרבו בידו.

כשהתפרץ אל החדר, הוא מצא את המלך מנופף מולו במכתב.

"תקרא את זה, תקרא את זה!" קרא המלך.

בלרופון חטף מידיו את המכתב וקרא. "א... אבל זה היה בדיוק להפך", הוא אמר. "בתך היא שניסתה לפתות אותי!"

איאובוטס הנהן. "אני מבין כעת. כמובן. סלח לי, בני. אני חייב לך הכול!"

בסופו של דבר, התברר כי בלרופון לא רצה לחזור לקורינתוס ולהינשא לאייתרה, נסיכת טרויזן. במהלך השבועות והחודשים שבהם שהה בקסנתוס הוא שם לב ליופייה ולאופייה הנעים של פילונואה הצעירה. כשנודע לאחותה הבכורה כי פילונואה עומדת להינשא לבלרופון היא ידעה שסיפור הפיתוי הכושל ועלילת הנקמה שלה יצא לאור. פרואטוס ישמע על כך. כל תושבי פלופונסוס יישמעו על כך. היא לא יכלה לשאת את הבושה ותלתה את עצמה.

כמו הכימרה עצמה, סיפורו של בלרופון נפתח בשאגה מלכותית ורבת הוד אבל הסתיים בהכשת נחש ארסית. בצער רב עלי לדווח כי שחצנות הנעורים שלו תפחה עם השנים והפכה ליהירות וגאוותנות דוחות ביותר. הוא האמין שמוצאו מן האלים, יחסיו עם פגסוס והמטלות ההרואיות שנטל על עצמו ביחד עם הסוס הפלאי הזה, העלו אותם כולם למדרגה עליונה מזו של בני תמותה רגילים.

יום אחד הוא עלה על פגסוס ורכב על גבי הסוס המכונף אל האולימפוס.

"האלים יקדמו את פני", הוא אמר לעצמו. "אני דם מדמם. תמיד יועדתי לגדולה".

היבריס כזה היה חילול קודש שלא ניתן היה להבליג עליו. כשזיאוס ראה את בלרופון מעופף לעבר פסגת ההר, הוא שלח חרק מעופף כדי שיציק לפגסוס. עקיצת החרק האכזרית הטריפה את הסוס והוא זינק ובעט והשליך מעליו את בלרופון. הגיבור צנח מטה מן השמים, וירכו התרסקה כשנחבט בסלעים שמתחתיו. פגסוס נחת על פסגת האולימפוס וזאוס שמר אותו לעצמו, כחיית משא שנשאה עבורו את חצי הברקים שלו.

את יתרת ימיו נאלץ בלרופון לבלות דחוי ומוקצה מן החברה, בגלל חילול הקודש הזה, עד שמת כקשיש נכה, מריר ובודד.

מעטים בלבד הגיבורים המתים בשלווה במיטתם לאחר חיים ארוכים מלאים באושר. אבל מעטים זכו לסוף עצוב משל בלרופון שבעברו היה גיבור מהולל.

 

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

סטיבן פריי (Fry) הוא סופר, שחקן, במאי, קומיקאי, ויקיר האומה הבריטית והפזורה האנגלופילית.

הטקסט הוא פרק מתוך "Heroes" ספרו של סטיבן פריי – המוקדש לסיפור מחדש של מבחר מיתוסים יוונים – שראה אור בהוצאת Michael Joseph בשנת 2018.

"אלכסון" מודה לסטיבן פריי על הסכמתו הנדיבה לתרגום הפרק לעברית ופרסומו כאן.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: מחיר הגאווה האנושית. תצלום: Laura Gdc, ב-unsplash.com

Photo by Laura Gdc on Unsplash

קריאה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי סטיבן פריי.


תגובות פייסבוק

תגובה אחת על לעוף גבוה מדי