מוזיקת חתולים

לווטרינר היתה פזילה קלה; עין אחת שמסתכלת עליך ועין אחת לא לגמרי; משוטטת לה מטה, משגיחה על החתול. עיניו היו מצויות בסכסוך פנימי תמידי בין הבעלים לבעל החיים. במראהו דמה למתאבק שחבָטה אחת יותר מדי אילצה אותו לפרוש ממקצועו האכזרי ולמצוא נחמה בעולמם השלֵו יחסית של בעלי החיים. אף שמו היה שילוב מנצח בין מתאגרף לווטרינר: ד"ר פרץ זאב. הוא העביר יד חסונה על פרוות החתול, מתח מעט את שולי הפצעים, הציץ פנימה ומישש בזהירות את חוליות הזנב.

״כך, כך...״ אמר והאיר עם פנס לתוך עיני החתול, הרקיד את האישונים, משך את שפתו העליונה וחשף את שיניו.

החתול, שהתאושש מעט בינתיים, שיתף פעולה ברצון, כאילו הכיר את הפרוצדורה.

לבסוף הניח ד"ר זאב את הפנס על שולחן המתכת ואמר:

״אתה רואה את זה?״ הצביע על משולש אוזנו הקטום של החתול, ״זה סימן לכך שעיקרו אותו ואני מוכן להתערב...״ פישפש בפרוות צווארו של החתול כשולה כינים, ״כך, בדיוק! תסתכל כאן,״ הצביע על נתיב חרוך בפרוות הצוואר לאורכה של שריטה אדומה, ״כאן היה קולר שוודאי נתלש בזמן התאונה. אני מציע שתחזור לשם ותחפש את הקולר, אולי מוצמד לו תג זיהוי, כך נוכל להתחקות אחר הבעלים.״

״דרסתי למישהו את החתול...״ אמר רוכב הקטנוע והצניח את מצחו לתוך כף ידו. הוא היה מאלה שנהוג לומר עליהם כי אינם מסוגלים לפגוע בזבוב. ואילו עתה, לא רק שפגע בחתול, הוא פגע גם בבעליו. הוא ניענע את ראשו בתוך ידו ולא הבין כיצד יכול היה להמשיך לנסוע לאחר שפגע בו, ולוּ מטר אחד.

״אל תדאג,״ אמר ד"ר זאב, ״היה לו יותר מזל משכל. מדובר בכמה שפשופים, חבלות קהות וזנב שבור. את זה אני מתקן בקלות. אבל חשוב שנמצא את הבעלים שלו, הם בטח מחפשים אחריו.״

רוכב הקטנוע השאיר את החתול אצל הווטרינר ונסע חזרה לזירת התאונה. אכן, כפי שניחש הדוקטור, הקולר נח על החול ולא היה לו ברור כיצד פיספס אותו. כנראה שהיה מרוכז מדי בחתול עצמו מכדי לחשוב על כך שאולי יש לו בעלים.

כששב אל המרפאה, זנבו של החתול כבר היה מגובס כולו ונישא מעליו כמגף לבן הפוך. הפצעים נחבשו, הפרווה נוקתה מדם והחתול נראה כמי שבילה זמן רב בבית הבראה ועתה הוא מוכן לשוב לביתו.

רוכב הקטנוע נתן לד"ר זאב את הקולר וזה בחן את התג, שהיה בצורת משולש אדום.

״מעניין...״ אמר. ״התגיות שעיריית ירושלים מנפיקה כחולות. החתול הזה לא מכאן. יש לי קולגה במזרח העיר, אולי הוא יודע משהו, רגע בבקשה...״

הוא הרים את השפופרת וחייג מספר.

״אהלן אברהים, כאן פֶּרֶץ.״

הוא שוחח עם הצד השני בערבית בסיסית, אותה למד במהלך שירותו הצבאי, פלט מספר ״אהממ, אהממ״, לבסוף אמר ״ שּוּכּרַןחביבי,״ וניתק.

״תראה,״ פנה אל רוכב הקטנוע, ״הוא כנראה היה שייך פעם למשפחה ערבית ממזרח העיר. הרבה משפחות עזבו שם במהלך המלחמה. אין סיכוי לאתר אותן עכשיו. הבנתי מהקולגה שלי שזה לא המקרה הראשון. כשאנשים בורחים מהבית הם לא תמיד חושבים על החתול שלהם. וגם אם כן, יותר חשוב לקחת את התינוק או את הסבתא החולה, והחתול נשאר מאחור. הוא כנראה נהיה רעב, התחיל לשוטט ברחובות ועשה דרכו לכאן. אז אם אתה מעוניין, הוא כולו שלך.״

״לא, לא, אני ממש לא רוצה חתול,״ אמר רוכב הקטנוע, ״אני גר לבד וזה לא מתאים.״

״נו, זה בדיוק מתאים, לא?״ אמר ד"ר זאב.

״אין אפשרות למסור אותו לצער בעלי חיים או משהו כזה?״ שאל הקטנוען, על אף שבינו לבין עצמו התחיל לתהות אם אולי אין זה מקרה שחתול זה, שננטש על ידי משפחתו, הסתבך לו בגלגלים בדיוק בשבוע בו חברתו עזבה אותו.

״אפשר כמובן,״ אמר ד"ר זאב, ״אבל קח בחשבון שאם לא יאמצו אותו תוך שבועיים – וכיוון שמדובר בחתול בוגר ובנוסף לכך פצוע, הסיכויים קלושים – לא תהיה להם ברירה אלא להרדים אותו. גם ככה הכלובים שם עולים על גדותיהם.״

״ולהחזיר אותו לרחוב במצב כזה אי אפשר...״ הוסיף רוכב הקטנוע ובלבו כבר החלה גומלת החלטה. מה הטעם בכך שהביא את החתול לווטרינר אם עכשיו ירדימו אותו? הוא רק עיכב את מותו הבלתי נמנע. אולי בכל זאת ייקח אותו לביתו, לפחות עד שיחלים?

הוא הביט בעיני החתול ותהה אם הוא מבין את חומרת המצב אליו נקלע. החתול השיב לו מבט מלווה ביללה יחידה שלא ניתן לטעות בה:

אתה חייב לי, אמר.

״אוקיי,״ אמר לבסוף, ״אקח אותו.״

״יופי!״ אמר ד"ר זאב. ״מחובתי רק ליידע אותך כי אתה מחויב לחסן אותו חיסון מרובע וכלבת, אחרת יכולים לקחת אותו להסגר במידה וישרוט מישהו, למשל.״

״לא חיסנו אותו כבר אם יש לו תג?״ תמה הקטנוען.

״גם אם כן, אנחנו רשות נפרדת שמתנהלת על פי חוקים משלה.״

״נהדר...״ אמר רוכב הקטנוע ושלף בהכנעה את ארנקו. יחד עם הוצאות הטיפול והחיסונים, הפגת בדידותו תעלה לו יותר משהרוויח בשבוע עבודה כשליח.

״יופי!״ חזר דוקטור זאב ושלף מזרק ובקבוקון זכוכית עם נוזל שקוף ממגירת השולחן.

״אגב, איך תרצה לקרוא לו?״

״כבר יש לו שם, לא?״ שאל הקטנוען שחש מובך. מילא לתת לחתול קורת גג עד שיחלים, אבל להעניק לו שם חדש? מתן שם הרי הוא עסק כל כך אישי, והוא, על כל פנים, מעולם לא נתבקש לתת שם לדבר.

״אני מניח שכן, אבל הוא יוכל להתרגל לשם חדש במהרה,״ אמר ד"ר זאב בעודו משקשק את בקבוקון הזכוכית.

למה אני צריך לתת לו שם, חשב רוכב הקטנוע, שעוד ניסה להתחמק מהמעמד המביך. מדוע שלא ייתן שם לעצמו.

החתול הביט בו בדריכות, ממתין למוצא פיו.

הקטנוען הריץ בראשו שמות שונים שיכולים להתאים לחתול, אך כולם היו נגזרת כזו או אחרת של ״מיצי״, שם שנראה לו מתאים יותר לנקבה. מה המשמעות של שם זה או אחר, הירהר, הלא שם זה עניין זמני; גם ככה החיים הם דבר חולף...

״שטויות, הכול שטויות...״ מילמל לעצמו.

״מה?״ שאל ד"ר זאב.

״הֶבֶל,״ אמר לבסוף והביט בחתול.

הבל נראה מרוצה.

 

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. כחלק מתפיסת עולמנו החלטנו לוותר על הכנסה מפרסומות וממקורות אחרים כדי לא להפריע את חווית הקריאה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

פרק מתוך "מוזיקת חתולים", רון סגל, הוצאת דביר (כנרת-זמורה), 2018.

תמונה ראשית: וספה. תצלום: Umanoide, ב-unsplash.com

Photo by Umanoide on Unsplash

קריאה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי רון סגל.
§ קריאה | # ספרות
- דימוי שערוספה. תצלום: Umanoide, ב-unsplash.com


תגובות פייסבוק