מכתבי אנשים חשוכים

מכתבים בדויים, סאטיריים, חריפים ומפולפלים ביותר, לועגים לאנשי הדת ולממסד הדתי. גרמניה, 1515
X זמן קריאה משוער: 7 דקות

מכתב 2

מאז ימי הביניים עלו קובלנות על שיהודים התלבשו כאנשי כנסייה. היו יהודים שחבשו לראשם כיפות שדמו לאלו של כהני דת נוצרים, ולא אחת קרה שעוברי אורח טעו בזיהוים ובירכום כאילו היו נכבדי–דת. לפי עדות משנת 1645, נהגו יהודי רומא לחבוש כיפות אדומות לראשם. הקרדינל של ליון, שהיה קצר רואי, חלף במרכבתו על פני יהודי שחבש כיפה כזאת, חשב בטעות שמדובר בקרדינל ובירכו. עקב כך נאסר על יהודי רומא לחבוש כיפות אדומות לראשם.

מהמגיסטר1 יוהן פליפקס פליפקס 2

למגיסטר אורטווין גרטיוס אורטווין גרטיוס 3

ברכות, בידידות והערצה כנועה ללא סייג! אדון מגיסטר הנכבד, כפי שאומר אריסטו בחיבורו 'קטגוריות',4 טוב שיש לו לאדם ספקות בנוגע לאי–אלה עניינים. לכן אני רוצה לספר לך דבר שמעיק על מצפוני מאוד. לא מזמן הייתי ביריד פרנקפורט,5 ובשעה שהלכתי ברחוב עם בוגר אוניברסיטה כלשהו נתקלנו בשני אנשים שנראו הגונים למדי. הם לבשו גלימות שחורות וברדסים רחבים שקפליהם גולשים. ואני, אלוהים עֵדי, חשבתי שהם שני מגיסטרים משלנו, ולכן חלקתי להם כבוד בהסירי בפניהם את כובעי. מייד טפח בוגר האוניברסיטה על גבי ואמר: "בשם אלוהים! מה אתה עושה? הטיפוסים האלה הם יהודים, ואתה הסרת את כובעך בפניהם!" נחרדתי כל כך למשמע דבריו כאילו ראיתי את השטן ואמרתי: "אדוני הבוגר, יסלח לי האל כי עשיתי זאת מתוך בורות. אבל מה אתה חושב - האם חטא נורא הוא זה?" בתחילה אמר כי לדעתו זהו חטא שעונשו מוות, שהרי הוא שייך לקטגוריה של עבודת אלילים, והוא בגדר הפרה של הדיבר הראשון: אני מאמין באל אחד. הוא אמר: "מי שחולק כבוד ליהודי או לפגאני כאילו היה נוצרי, פועל נגד הנצרות, כאילו היה יהודי או פגאני בעצמו. כי אז היהודים והפגאנים אומרים: 'הנה, הדרך שלנו היא הטובה ביותר, והראיה לכך - הנוצרים חולקים לנו כבוד. ואילו הדרך שלנו לא הייתה הטובה יותר, הם לא היו חולקים לנו כבוד'. וכך הם מתחזקים באמונתם ובזים לאמונת הנוצרים ומסרבים להיטבל". עניתי: "אם החטא נעשה ביודעין, דבריך נכונים, אבל אני עשיתי את מה שעשיתי מתוך אי–ידיעה, ולכן אני פטור מחטא. רק אילו הסרתי את כובעי בפניהם, אף שהייתי יודע כי יהודים המה, או–אז ראוי היה להעלות אותי על המוקד באשמת מינוּת. אבל, אלוהים עדי, מדיבורם או ממעשיהם לא יכולתי לדעת שהם יהודים וחשבתי שהם המגיסטרים שלנו". למרות הכול הוא התעקש שמדובר בחטא והוסיף: "אני עצמי הייתי פעם בכנסייה וראיתי פסל עץ של יהודי לפני המושיע אוחז בפטיש. טעיתי בו וחשבתי שזהו פסל של פטרוס המחזיק בידו את המפתח, ולכן כרעתי ברך בפניו והסרתי את כובעי. אז ראיתי שזה אמור להיות יהודי, והתחרטתי מייד. אבל כשהלכתי לווידוי במנזר דומיניקני אמר לי הכומר המוודה שהעונש על חטא כזה הוא מוות, ויוצא מכך שחובה עלינו להישמר תמיד. אלמלא היה מצויד בסמכות האפיסקופלית, הוא לא היה רשאי למחול לי, שכּן רק לבישוף הזכות למחול. עוד אמר הכומר, שאילו נהגתי כפי שנהגתי ביודעין, ולא מתוך אי–ידיעה, הרי שרק לאפיפיור הסמכות למחול. וכך, רק מכיוון שהייתה לכומר הסמכות האפיסקופלית, נמחל לי. ובשם אלוהים, סבורני כי אם חָפֵץ אתה להציל את נשמתך, עליך להתוודות בפני נושא המשרה המתאים. אי–ידיעה אינה פוטרת מחטא מכיוון שהיה עליך לעמוד על המשמר - היהודים נושאים תמיד על אדרתם מלפנים טלאי צהוב עגול, וכפי שאני ראיתי אותו, גם אתה היית חייב לראותו, ולכן מדובר בחטא של אי–ידיעה נפשעת שאיננו ראוי למחילה". כך אמר לי בוגר האוניברסיטה.

אבל מכיוון שאתה תיאולוג מעמיק, אני מבקש אותך - בכל לבי בלשון של כניעות ודבקות - לפתור בשבילי את השאלה אם זהו חטא שעונשו מוות או חטא שאפשר כי יימחל, ואם מדובר בעניין רגיל או שמא זהו עניין לבישוף או עניין לאפיפיור. ואנא כתוב ואמור לי אם לדעתך נכון נוהגים אזרחי פרנקפורט בהתירם ליהודים להסתובב לבושים כמגיסטרים שלנו. לי נדמה שאין זה נכון ושזוהי שערורייה גדולה שאין הבחנה ברורה בין היהודים למגיסטרים שלנו, וזה גם שׂם ללעג את התיאולוגיה הקדושה. והוד רוממותו הקיסר הנעלה אינו חייב בשום אופן לסבול שיהודי - אויב המשיח וכמו כלב - יסתובב בחוצות כמו דוקטור לתיאולוגיה הקדושה.

הֱיה שלום, בשם האל.

נשלח מלייפציג.

איור מתוך הספר, מאת מירה פרידמן

מכתב 9

הכותב מסביר מדוע בני רשף מגביהים עוף ואילו אנשים בשר ודם חייבים להשכיב נשים, כלשונו. אלימות כלפי נשים זוכה לגינוי, אך שמחת החיים ראויה לכל שבח.

המגיסטר קונרד מצוויקאו (Conradus de Zuiccavia) 6שולח ברכות למגיסטר אורטווין גרטיוס.

בפרק יא בספר קהלת נכתב: "שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ",7 ולכן אני עכשיו עליז–רוח וחש חובה ליידע אותך שאני עושה חיל בענייני האהבה ומשכיב8 על ימין ועל שמאל. גם הנביא אומר: "עַתָּה יִזְנוּ תַזְנוּתֶהָ וָהִיא".9 האם אין עלי להגיע לידי פורקן?10 והרי איני מלאך אלא בשר ודם, והחטא הוא של בני אדם. גם אתה משכיב מדי פעם בפעם, למרות היותך תיאולוג, כי אינך יכול כל הזמן רק לישון, כפי שקהלת אומר בפרק הרביעי: "גַּם אִם יִשְׁכְּבוּ שְׁנַיִם וְחַם לָהֶם וּלְאֶחָד אֵיךְ יֵחָם".11 מתי תכתוב לי על ביצועי המאהבת שלך? לאחרונה סיפר לי מישהו שבהיותו בקלן פרצה בינך ובינה מריבה וחבטת בה כי אולי לא עשתה כרצונך. ואני משתומם: כיצד מסוגל אתה להכות אישה יפה כל כך? הייתי פורץ בבכי אילו הייתי עֵד לכך. עדיף היה שתאמר לה לא לעשות זאת, ואז הייתה מתקנת את דרכה ובלילה אוהבת אותך אפילו יותר. הרי כאשר קראת לנו את אובידיוס,12 אמרת לנו שאל לנו להכות נשים בשום אופן, וציטטת לשם כך גם את כתבי הקודש.

איור מתוך הספר, מאת מירה פרידמן

אני מרוצה מכך שהמאהבת שלי אינה מפגינה כלפיי לא רוגז ולא עליצות. גם אני נוהג כך כאשר אני בא אליה, ואנו שמחים ושותים גם בירה וגם יין כי היין משמח לבב אנוש, ואילו העצב שוחק עצמות. כאשר אני כועס עליה היא נותנת לי נשיקונת ונהיה שלום. לאחר מכן היא אומרת: "שְׂמח ועלוז, אדוני המגיסטר!" לפני זמן–מה, בדרכי אליה, ראיתי סוחר צעיר כלשהו, מגפיו לא רכוסים, מצחו מיוזע, וחשבתי שהוא השכיב אותה. הדבר הרגיז אותי, אבל היא נשבעה שהסוחר ההוא לא נגע בה, אלא רצה למכור לה בד לתפירת בגדים תחתונים. אז אמרתי: "טוב, מתי תעניקי לי בגד כזה?" והיא ביקשה ממני שאתן לה שני פלורינים כדי שתוכל לקנות את הבד ההוא, ואז תוכל להעניק לי בגד תחתון. אלא שבאותו זמן לא היה עמי כסף וביקשתי אותו מחבר אחד, וזה נענה לבקשתי, ונתתי לה אותו.

אני ממליץ לכל אחד להיות שמח כל הזמן. אפילו הרופאים אומרים שבריא להיות שמח. אחד המגיסטרים שבינינו רוגז תמיד ואף פעם איננו שרוי בשמחה, ולכן הוא גם חולה תמיד. הוא מגנה אותי תמיד, ואומר שאסור לי לאהוב נשים, שהרי הן השטן בהתגלמותו, והן מובילות לאבדון. טמאות הן, שהרי אין אישה טהורה, ולהיות עם אישה כמוהו להיות עם השטן, שהרי הנשים אינן מאפשרות מנוח. הגבתי ואמרתי: "אני מוחל לך, אדוני המגיסטר שלנו, גם אִמך הייתה אישה", ועזבתי את המקום. הוא גם הטיף לי שאסור בתכלית האיסור שלמשרתים בקודש תהיינה פילגשים.13 הוא גם אמר שהבישופים המקבלים מַעַשְׂרוֹת של חלב ונותנים למשרתות רשות לשהות במחיצת כהני הדת חוטאים בחטא שעונשו מוות, ועל כן חובה לסלקן ללא כל פשרות. כך או כך, חובה עלינו לשמוח מדי פעם בפעם, ואנחנו יכולים לשכב עם נשים כאשר אף אחד לא רואה; ואחר כך להתוודות בכנסיה ולקוות שהאל הרחום ימציא לנו מחילה [...]

הֱיה שלום, באהבת אמת.

נשלח מלייפציג.

 

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. כחלק מתפיסת עולמנו החלטנו לוותר על הכנסה מפרסומות וממקורות אחרים כדי לא להפריע את חווית הקריאה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

מתוך "מכתבי אנשים חשוכים" מאת אולריך פון הוטן. בחר, תרגם מלטינית והעיר: נתן רון. איורים: מירה פרידמן. ראה אור בהוצאת "קדימה", 2018

תמונה ראשית: מראה של העיר וירצברג, מתוך הכרוניקה של נירנברג (1493). תצלום: Michel Wolgemut, Wilhelm Pleydenwurff, ויקיפדיה

קריאה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי אולריך פון הוטן.


תגובות פייסבוק