מסיבה בגן העכברים

היה זה בוקר לגמרי חדש. העכבר פִּיקוֹ פקח עין אחת, אחריה פקח את השניה ואמר:
"האף שלי מריח את החורף. האף שלי מריח הפתעה."
"פיקו, האף שלך צודק. מחר יש לך יום הולדת." אמרה אמא-עכברה וחבשה על ראשו כובע צהוב.
"יופי של כובע! יופי של צהוב!" קפץ העכבר. "הכובע משמח לי את הראש. ואם הראש שמח, כל הגוף שמח."

לקח פיקו את החליל שלו. עמד על אבן בקצה גבעת העכברים וחילל:
שנה עולה, שנה יורדת
מחר יש לי יום הולדת.
בואו עם כובע צהוב
יהיה פה עליז וטוב.

עכברים חביבים גרו בגבעה. הם חבשו כובעים צהובים ובאו ליום הולדתו של פיקו.
עכבר שמן עמד בשער הגן, טפח לכל אורח על הכובע ושאל:
"סרט או נוצה?" וקישט לעכברים את הכובעים בסרט צהוב או בנוצה צהובה.
חגיגה גדולה הייתה שם בין הפרחים והעשב. העכברים שמחו והשתוללו.
הם רקדו ריקודים של עכברים
שרו שירים של עכברים
סיפרו בדיחות של עכברים
ושתו שמפניה של עכברים.

ליום הולדתו של פיקו הגיע גם העכבר מַמּוּלָה.
העכבר שעמד בשער שאל אותו בקול שמן:
"סרט או נוצה?"
"נוצה, בבקשה!" ענה ממולה בקול רזה.
הושיט השומר נוצה לממולה, אך לפתע נבהל והשפם שלו התנדנד כמו קפיץ:
"איפה הכובע הצהוב? למה חבשת כובע אדום?"
"אני לא אוהב צהוב," ענה ממולה.
רקע השומר ברגלו: "אתה מקלקל את המסיבה. זו מסיבה של כובעים צהובים, לא של כובעים אדומים."

ממולה נעלב. דמעות עגולות התגלגלו מעיניו. הוא רץ אל ביתו ובלי לצייץ שלום קפץ למיטתו ומשך את השמיכה מעל לאוזניים.
"אף אחד לא יכריח אותי לחבוש כובע צהוב. אני אוהב צבע אדום," אמר לעצמו. "ביום ההולדת שלי אעשה מסיבה של כובעים אדומים."

העכבר ממולה התגעגע ליום הולדתו. מדי בוקר שאל את אמא-עכברה: "מתי יגיע יום ההולדת שלי? אני פוחד שיום ההולדת שלי ישכח להגיע."
אמא-עכברה הייתה מגרדת את האף שלו ואומרת: "הוא יגיע אחרי שייגמר החורף, אחרי שייגמר הגשם."

חיכה ממולה וחיכה ויום הולדתו הגיע, כי ימי הולדת תמיד מגיעים.
"אמא, מחר תהיה לי מסיבה של כובעים אדומים," אמר ממולה. אך מיד נזכר בעכבר פיקו ובמסיבה הצהובה שלו.
"לא כולם אוהבים צבע אדום," אמר ממולה לאמא-עכברה.
"כל אחד אוהב צבע אחר," אמרה אמא-עכברה.

חבש ממולה את כובעו האדום. לקח את החליל שלו, עמד על אבן בקצה גבעת העכברים וחילל:
שנה עולה, שנה יורדת
מחר יש לי יום הולדת.
חבשו על הראש כובעים
בכל הצורות, בכל הצבעים.

המונים באו למסיבה של ממולה, כי עכברים אוהבים מסיבות ויודעים לשמוח.
בשער הגן עמד שומר והושיט לכל אורח בלון בצבע שהוא אוהב.וגם נתן פרוסת לחם מרוחה בריבה משני הצדדים: למעלה ריבת תות, למטה ריבת תפוזים.

פיקו הגיע למסיבה ועל ראשו כובעו הצהוב.
עכבר לץ בן מוקיון חבש דלי על הראש ואמר שזה כובע.
עכבר מבולבל חבש את כובעו הפוך.
עכברון פצפון חבש כובע עם פומפון.
עכברה אחת חבשה על הראש גרב כחול.
ואחת חבשה שלושה כובעים: צהוב, אדום, כחול. היא לא ידעה באיזה צבע לבחור.
ועכבר אחד חבש כובע עם חור.

מסיבה של כובעים הייתה בגן של ממולה. מרוב שמחה הניפו העכברים את הכובעים לגובה וחבשו אותם על הזנב. ושוב השליכו מעלה מעלה וחבשו על הראש.
הם רקדו ריקודים של עכברים
שרו שירים של עכברים
סיפרו בדיחות של עכברים
ושתו שמפניה של עכברים.

ליד הגדר עמד עכבר ומצץ בביישנות את הזנב שלו.
היה זה העכבר יוּל-יוּל.
ממולה שאל אותו:
"יול-יול, למה אתה עומד בצד ושותק?"
בעיניים גדולות הסתכלו העכברים ביול יול, הסתכלו מימין ומשמאל, מלפנים ומאחור. טפחו זה לזה על הכובעים ולחשו:

משהו חסר בפנים שלו...

המשיכו העכברים ללחוש ונשמו זה לזה סודות באוזניים:
משהו חסר בפנים שלו
משהו חסר בפנים...
משהו חסר
משהו...

הלחישות גרדו את אוזניו של יול יול.
לאט לאט הוציא את זנבו מפיו ואמר:
"כן, משהו חסר. חסר לי כובע. הראש שלי לא אוהב כובעים. עמדתי מול הראי ומדדתי מאה וחמישים כובעים ואף כובע לא התאים. היו כובעים שעשו לי כאב ראש והיו כובעים שבלבלו לי את המחשבות."

צחקו ההעכברים לדבריו: "טיפשון, הכובע משמח את הראש. ואם הראש שמח – כל הגוף שמח."
יול יול נעלב. עמד בצד, מצץ את הזנב וחשב: "רק אם הלב שלי שמח – כל הגוף שלי שמח."
"אל תהיה עצוב, יול יול," הרגיע אותו ממולה והושיט לו קוביית סוכר וגם בלון נתן לו.

עברו ימים. האביב הגיע והתחיל ללטף את הפרחים וגם יום הולדתו של יול יול הגיע, כי ימי הולדת תמיד מגיעים. מחשבות של יום הולדת מצמצו לו בעיניים וזמזמו לו באוזניים.
"בגבעת העכברים חוגגים ימי הולדת עם כובעים, ואני לא אוהב כובעים." אמר יול יול-יול לאמא-עכברה.
"כל אחד אוהב משהו אחר," אמרה אמא-עכברה.

קישט יול יול את זנבו בסרט, לקח את החליל שלו, עמד על אבן בקצה גבעת העכברים וחילל:
שנה עולה, שנה יורדת
מחר יש לי יום הולדת.
בואו לשמוח ולרקוד
להתראות, להתראות!

המונים המונים באו ליום הולדתו של יול יול.
עכבר שובב טבל את זנבו השובב בדלי של מיץ פטל וכתב בזנבו על גזע עץ:
שנה עולה, שנה יורדת
מזל טוב ליום ההולדת.

אחר כך עמד העכבר השובב על זנבו ורקד. והעכברים מחאו כף אל כף ורקדו:
הם רקדו ריקודים של עכברים
שרו שירים של עכברים
סיפרו בדיחות של עכברים
ושתו שמפניה של עכברים
ולתוספת – זללו לפתן עם קצפת.

קולות השמחה של העכברים נשמעו רחוק.
מרוב שמחה ראו את הכוכבים רוקדים במעגל סביב הירח.
וכשהתעוררו למחרת – היה בוקר לגמרי חדש.

קריאה זו התפרסמה באלכסון ב
§ קריאה | # ספרות
- דימוי שערמרכיבים לסלט פירות קיצי. תצלום: מייקל סטרן


תגובות פייסבוק