מר ואלכָה

ובזמן שסם התרעלה זרם אט-אט בעורקיו והתפשט בגופו התמתח ד"ר רוברט בכיסאו, שלא היה שלו, וחש כי גופו מתקרר ונזכר במבטה החם והיפה של אשתו השנייה שהיתה צ'לנית ובטוב ליבה של עתליה שאותה הכיר לקראת סוף מסעו האחרון. הוא נזכר גם בנהרות הענקיים הקפואים, שראה בחזית הרוסית, שבהם הזרימה כמעט ונעצרת כליל בחורף הנורא ובשכבת הקרח העבה והקשה החוצצת בין האוויר, הקר ללא רחם, למים הזכים שטרם קפאו מתחתיו, ובהיות הנהרות קפואים לא ידע מהיכן הם זורמים ולאן.

דמו של ד"ר רוברט רתח בעורקיו שכן כעס על עצמו על שאיחר את המועד ושוב לא צלח בפעולות ההחייאה של אלו שחייהם היו בעלי משמעות עבורו, וידע ד"ר רוברט היטב את כיוון זרימת הדם בעורקיו והטריד עצמו בשאלה מה היה משיב לו נתבקש ממש ברגע זה, בעוד סם התרעלה מחליק על דמו כמזחלת שלג הרחק הרחק אל קצות אצבעות ידיו ורגליו, כן, מה היה משיב לעצמו לו נתבקש לתאר ולסכם את חייו. וצחק לעצמו היות שנותרה בעצם רק שאלה אחת לא פתורה וככל הנראה היא תישאר כחידה לנצח אם לא ישיב עליה מיד, בעוד הסם נאגר בליבו ושוטף את ראשו והנה אוטוטו ישתתק ויידום לחלוטין והיא, היינו השאלה הלא פתורה, תישאר כתעלומה, לכל הפחות עבורו, גם לאחר מותו. מה גם שאיש מלבדו לא ממש ידע כי זו השאלה העסיקה אותו במרוצת השנים ורצה לומר, כחלק מתשובתו לגבי סיכום חייו, שעל אף שהוא, היינו מר רוברט, עסק בדרך כלל בעשייה המטיבה עם הזולת, כמו למשל ובין השאר אסף את קודה, הכלבה של מר עכבר אל ביתו לאחר מותו של מר עכבר הרי שהיו לו, היינו למר רוברט, גם צדדים אפלים שהשתיקה יפה להם. כך למשל, בימי שירותו כרופא צבאי במלחמה, בחזית המזרחית, בעת שערך תצפיות רפואיות על שבויים רוסים שלא בהסכמתם.

בסוף המלחמה, כשהיה ד"ר רוברט עצמו שבוי בידי בנות הברית, חשש מאוד שילשינו עליו תמורת חפיסת סיגריות אמריקאיות והוא יועמד לדין בבית משפט צבאי של בנות הברית לפשעי מלחמה בגין אותן תצפיות שערך באותם שבויים רוסים חסרי מזל. על כן החליט שאם יצא חי ממחנה השבויים, יתר על כן, אם יצא משערי מחנה השבויים בלי שיזהו אותו בשמו ובלי שיידרש לתרץ ולתת את הדין על התצפיות שערך אזי הוא, היינו מר רוברט, ייוולד מחדש וימחק את זהותו הקודמת עד לבלי הכר ויפרוש סופית, בפעם השנייה בחייו, מעיסוקו כרופא. והפעם, כך פסק, בניגוד לפעם הראשונה שבה פרש, יתמיד בהחלטתו ובזהותו. עוד החליט, כי גם שבועת הרופא לא תחייב אותו עוד והיה מנוי וגמור עימו לגדל זקן על מנת לטשטש את תווי פניו. נוסף לכך התלבט רבות לגבי שמו ורצה להחליף את שמו הפרטי, כמו גם את שם משפחתו, ולבחור לעצמו שמות חדשים שיבטאו את השינוי שגזר על עצמו. לבסוף שמר על שמו הפרטי, אך שינה את שם משפחתו לוַאלְכה שכן מר ואלכה היה גם פסנתרן ונגן עוגב ידוע, וגם עיוור שלמד בעל פה ומשמיעה בלבד את מכלול יצירתו של באך למקלדת. וכך, ללא תווים, ניגן ואלכה במשך שנים רבות בכנסיית שלושת המלכים שבפרנקפורט והיה זה הלמוט ואלכה ולא אחר שסימל עבורו את למדנות הנגינה המוחלטת והטהורה אף יותר מסֶזָר פרנק הצרפתי, אלברט שווייצר הצרפתי-גרמני וגִיוּם דוּפָאי הפרנקו-פלמי. ככלל התקשה להאמין שאדם כמו הלמוט ואלכה שהקדיש את רוב שעות חייו לנגינת באך על עוגב, ולא זכה לראות אור יום או כל אור אחר זולת אורה של אמונתו, עלול להזיק או לפגוע בזולת. ועל כן, מיד עם שחרורו ללא פגע ובעיקר ללא דין ממחנה השבויים יצא למסע רגלי, לכיוון לא מוגדר, בהשאירו מאחור את הערים הסואנות וההרוסות ונדרש למצוא לעצמו לחם ועבודה. שכן ביום שחרורו ממחנה השבויים לא היה ברשותו דבר מלבד תעודת מעבר הנושאת את השם מר ואלכה, הבגדים הבלויים שלגופו, תמונה ישנה שלו ושל בנו וחפיסת סיגריות אמריקאיות, ללא פילטר, שבנסיבות מסוימות היתה בעלת ערך רב יותר מחייו של אדם.

מר רוברט שמח על כך שניצל ממשפט אך נעלב מכך שחייו אינם שווים אפילו חפיסת סיגריות, שכן איש מהשבויים האחרים לא טרח להסגירו. כך או כך עם רכושו הדל ועם הידע שנשמר בראשו התחיל מר ואלכה לעבוד בכל מיני עבודות דחק שיצרה המלחמה כמו פינוי הריסות וזיהוי חללים שנקברו מתחת להריסות. בערבים, בטרם נרדם, העלה על הכתב את זיכרונותיו מהמלחמה כמו גם את זיכרונותיו מאשתו, שבעתיד תיזכר כאשתו הראשונה, ומבנם המשותף. רשימותיו נכתבו בכתב קטן וצפוף בגלל מחסור בנייר והוא גלגל את הרשימות ותחבן לתוך תרמוס צבאי קטן ומשומש ואת התרמוס שמר עמוק בתרמיל נדודיו. עוד תחב בתוך התרמוס את תמונתו שלו אוחז בידיו את בנו, תמונה קטנה יחסית ובלויה.

מר רוברט ישן במחנות מעבר ואכל במטבחי צדקה שארגן הצלב האדום, ולבסוף לאחר מסע נדודים שנמשך כשנה, שבמהלכו סבל בעיקר מקור מרעב ומכאבי שיניים, ולאחר שהצליח לצבור מעט כסף התגלגלה דרכו אל עמק ובו כרמים ושדות, הרחק מהערים החרבות, ושם קבע את מגוריו. שם גם התחיל לעבוד כדוור והיה מרוצה מאוד מעבודה זו והתמיד בה כמעט עד ליום שבו התפשט סם התרעלה בגופו. רוברט לא דיבר עם איש על עיסוקיו מן העבר, קרי היותו רופא עוד לפני המלחמה, ולא שיתף אף את אשתו השנייה, שהיתה בין השאר גם יפת מראה וצ'לנית, בכך שהִנו רופא. למרות היותו בעל מוניטין מסוים בתחום הרפואה דווקא הוא, היינו ד"ר רוברט שנהפך למר ואלכה, כָּשל כרופא הן בהצלת אשתו הראשונה והן בהצלת בנו היחיד פרי נישואיו מאשתו הראשונה, ושניהם היינו אשתו הראשונה ובנו היחיד נפטרו במידה מסוימת בגלל רשלנותו הרפואית, רשלנות שבעטיה נואש מעצמו וגזר על עצמו לחדול לעד מעיסוקו כרופא ולחיות חיי פרישות ובידוד בקרון רכבת נטוש.

מר רוברט, אשר לימים ייקרא מר ואלכה, התגורר זמן רב בקרון הנטוש והיה מתפרנס מנגינה בבתי מרזח תוך שהוא שומר ככל שניתן על חשאיות וככל הנראה היה ממשיך בחייו אלה אלמלא יוסטוס, שהיה גם חברו הטוב מילדות וגם מורה ומחנך נערץ על תלמידיו שבפנימייה, נחלץ לעזרתו. כך, בזכות יוסטוס, חזר לעסוק ברפואה והתמנה לרופא הבית של הפנימייה היוקרתית שבה לימד חברו הטוב, וששימשה כבית שני לנערים בגיל תיכון. ומר רוברט, שחזר להיות ד"ר רוברט, עבד בפנימייה כרופא הבית עד ליום שבו גויסו כל תלמידיה לטובת המאמץ המלחמתי. גם הוא עצמו גויס כרופא צבאי אף על פי שמאס ברפואה ואף על פי שסלד ממלחמות והאמין כי הוא פציפיסט. עוד הסתיר מר רוברט מסביבתו את מימון לימודי הרפואה שבא לו מנגינה בפסנתר בבתי מרזח ובבורדלים שונים והיה עברו כקופסה חתומה, ולא דיבר מעולם עם תושבי הכפר על מהלך חייו, גם לא עם אשתו השנייה שהיתה בין השאר צ'לנית בת הכפר בעמק הנגוע באמונות תפלות ושבו שום ופרסת ברזל מגינים על הבית מהפצצות, ממחלות ומקללות טוב יותר מבטון מחיסונים ומדרך ארץ.

דווקא אשתו, שהיה בה יותר משמץ של פשטות כפרית פסטורלית, זכתה להצלחה כנגנית סולו וכנגנית בהרכבים שונים הן ביישובי המחוז והן בערים המרוחקות. ומר רוברט חש שיש חוסר התאמה בין כפריותה שהעלתה בראשו את פשטותם של השבטים האפריקאים, שאותם פגש ד"ר שווייצר בלמברנה שבאפריקה, לרוחניות העמוקה שנשמעה בנגינתה, וחשד שמא גם לה יש עבר נסתר.

כה עסוק היה במחיקת חייו הקודמים עד שחדל מעישון בפרהסיה על אף שבעברו הרחוק נהגו לכנותו "אסור לעשן" ולא כי לא עישן, שכן עישן לא מעט ולא רק סיגריות, אלא מפני שעל קרון הרכבת הנטוש – שאותו הסב למגורים לאחר מותם של אשתו הראשונה ובנו היחיד – התנוסס שלט גדול שעליו נכתב "אסור לעשן", עדות לימים שבהם שימש כקרון נוסעים של המחלקה השנייה. אף כי הצליח למחוק כל סממן מעברו, בכלל זה עברו כפסנתרן בעל סגנון נגינה ייחודי, לא הצליח למחוק גם לא להתכחש לאהבתו למוזיקה ולנגינה. למרות אהבתו לאשתו השנייה, שהיתה כאמור צ'לנית בין השאר, ההנאה שהפיק מהשקט ומהרווחה שהעניקו לו נישואיהם וחייו החדשים כדוור הכפר, בעמק שבין כרמים לשדות, חש מר רוברט שהוא חי חיים כפולים מאחורי אוזנה של אשתו מריה אנג'לה שהיו לה שורשים איטלקיים. הואיל ובמשך כל שנות נישואיהם היה נפגש בחשאי, כמעט מדי לילה, לאחר שווידא כי אשתו ישנה, עם אהבתו בת האלמוות – שהִנה חסרת צורה אך מרובת צלילים. אשתו אולי חשדה בו אך לא שאלה מעולם שאלות על אודות חייו קודם הַגיעו אל העמק ואל הכפר, גם לא לגבי המתרחש באוזנו.

מתוך "מר ואלכה", מאת גדעון הרן, ראה אור בסדרת "מלח מים" בהוצאת "פרדס", 2019.

תמונה ראשית: טרומבון. תצלום: ריק סמית', unsplash.com

Photo by Rich Smith on Unsplash

קריאה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי גדעון הרן.
§ קריאה | # ספרות
- דימוי שערטרומבון. תצלום: ריק סמית', unsplash.com


תגובות פייסבוק