מתחת לגשר

בעיר היידלברג, לאורך הגשר הישן עמוס המנעולים – סימן ואות לבריתות אהבה בלתי ניתנות להתרה – נעמדו חבוקים, באחד מימות החורף הגשומים, זוג אוהבים, אחד ממאות שפקדו את הגשר, ועסקו אף הם בטקס הידוע והרגיל: הגבר הידק את המנעול, עליו היו חרוטים שמותיהם, אל המעקה, סובב את המפתח והשליכו אל הנהר. אולם כשפנה לחבק את אהובתו התעופף המפתח מלמטה ופגע בראשו. הזוג, שהסתכל מבוהל אל תחתית הגשר, גילה לתדהמתו שהמפתח הושלך בטעות על ראשו של קבצן שעמד בסמוך לגדת הנהר, ושבאינסטינקט של זעם – תוך שהוא פולט קללה עסיסית, אוחז בראשו ומנופף בידו – זרק את המפתח אל המקום ממנו הגיע. הזוג המופתע מלמל, נבוך, כמה משפטי התנצלות לא ברורים. לאחר שהסתלק הקבצן אחז הגבר שוב במפתח – והפעם כיוון היטב, רחוק ככל יכולתו, והשליכו בעוצמה רבה. ושוב חיבק את אהובתו, ושוב היתה אהבתם נעולה ומבוצרת.

לא חלפו אלא שניות ספורות והנה התעופף המפתח מלמטה ופגע, מעשה שטן, בכתפו. וכשהציצו השניים לעבר הנהר, מפנים מבטם אל הכיוון המשוער ממנו נזרק המפתח, ראו צוללן מגרד בראשו, מסיר את מסכת החמצן ומרים ידו בתנועה מאיימת. שוב התנצל הגבר מעומק ליבו – במחווה אילמת קד קידה מנומסת, שכן הצוללן היה רחוק למדי – ושב לחיק אהובתו שפניה נתקדרו. לאחר שהרגיעהּ – איננו יודעים באילו מלים בדיוק, שכן גם אנו עמדנו רחוקים מהם – אחז במפתח בפעם האחרונה, שפשף אותו בידו ואימצו אל ליבו, כנושא תפילה חרישית, ולאחר שוידא היטב שאין איש על גדת הנהר הסמוכה או בנהר עצמו הניח לו לצנוח אל המים הכחולים. לאחר שעשה כן שהו מעט בני הזוג וסוככו על ראשם, כמתכוננים לגרוע מכל, אולם משחלפה דקה ארוכה ודבר לא התעופף בחזרה לעברם – ברק עלול לפגוע באותו מקום פעמיים, אך לא שלוש – פנה הגבר לחבק את אהובתו וללחוש, אל תוך שערה ובאוזנה, מילות אהבה.

לאחר מספר דקות ירדו השניים מהגשר – חבוקים ומלופפים זה בזו כישות אחת – והחלו בצעידה איטית לכיוון אחת מגדות הנהר, שם הבחינו בְּדייג שבהה בהם, ושהחל לפתע לרוץ לעברם וחפץ מנצנץ בידו; בגרמנית רצוצה ונרגשת הסביר כי המפתח אותו השליך הגבר נלכד ברשת הדייגים שלו, ובארשת פנים אטומה – לאחר שניקה ממנו מעט אצות וירוקת – השיב להם אותו. הגבר, שהכיר היטב את אמונותיה התפלות של בת זוגו, הציץ בפניה בחשש מהול באימה; כתפיה רעדו, ובכי חרישי החל להציף את כל יישותה. כעבור מספר רגעים התגבר בכייה והפך נסער. משנרגעה מעט סיפרה לו שהייתה אצל קוראת בקפה ביום האתמול, וזו ניבאה בדיוק מפליא כי אהובהּ ייקח אותה ביום שלמחרת אל הגשר על מנת להישבע לה אמונים, והוסיפה שטקס המנעול – מחווה פשוטה לכל הדעות – יהיה בבחינת המבחן העליון לסיכויי אהבתם. לא עזרו לגבר הנדהם כל הפצרותיו, שכן האישה הצהירה כי צירוף מקרים חריג שכזה – שלוש פעמים לא הצליח הגבר להיפטר מהמפתח – הוא בלתי סביר עד כדי כך שלא ייתכן כי יד המקרה העיוורת בדבר, ואות הוא משמיים כי לא נועדו זה לזו. לפני שהלכה הסירה את הטבעת מידה, הניחה אותה בכף ידו הימנית של הגבר, שאחזה עוד במפתח שהשיב לו הדייג, ונעלמה מתייפחת אל החשכה.

במשך כמה דקות הביט הגבר, מהורהר וקפוא, באורות המרצדים בנהר, ששיקפו בדיוק אימפרסיוניסטי את העיר העתיקה שניצבה ממול. כעבור רגעים ספורים יצא הצוללן מהמים והתקרב לעברו, ובחלוף דקה הצטרפו אליו גם הקבצן והדייג. הגבר שלף את ארנקו, השביע אותם שוב שלא לגלות דבר, ושילם להם כמוסכם. מספר דקות לאחר מכן, כשהתפזרו כולם, התקשר לקוראת בקפה וסילק את חובו באמצעות כרטיס האשראי. כעת יכול היה לנשום לרווחה – הפרידה, שתכנן מזה מספר ימים, הושלמה בהצלחה. הוא עלה שוב על הגשר, הציץ אל המרחק העצום שנפרש סביבו, ושילח אנחת הקלה חרישית, שנתערבבה ברוח שהחלה לנשוב בעוז.

עמית קרביץ חוקר ומלמד פילוסופיה ב Ludwig-Maximilians-Universität שבמינכן. פרסם מאמרים רבים בגרמנית ובאנגלית על קאנט והאידאליזם הגרמני. ספרו "אלוהי הדברים הרעים. עמנואל קאנט על רוע ותאודיצאה" ראה אור בשנת 2019 בהוצאת מאגנס

קריאה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי עמית קרביץ.
§ קריאה | # ספרות
- דימוי שערמנעולי אהבה בגשר בהיידלברג. תצלום: באד אליסון.

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

7 תגובות על מתחת לגשר

    02
    יורם

    תודה, משה, על ההערה, אבל היא נכונה רק בלשון חיל הים או צה"ל בכלל. אפילו (...) האקדמיה ללשון קובעת ש"צוללן" הוא גם אדם שצולל ללא צוללת.
    https://hebrew-academy.org.il/keyword/צו%D6%B9לְלָן

    בנוסף לכך, אם ננסה לשער מה ההבדל בין "צולל" ו"צוללן", ככל הנראה נאמר שהצורה השנייה כוללת היבט מקצועי, ואילו הראשונה כוללת גם (ולא בהכרח רק) היבט של פעולה מזדמנת - מה גם ש"צולל" הוא צורת בינוני ומכאן שיש בה היבט של פועל, ואילו "צוללן" הוא שם עצם שמשקלו מציינת נטייה, מקצוע וכו'.

    05
    אביקו

    בקריאה ראשונה פלטתי קריאת התפעלות
    אבל במחשבה נוספת: כל כך הרבה אנרגיה רק כי לא יכול היה לעמוד מולה ולהביע בפניה מה הוא באמת מרגיש כלפיה

06
דן פלד

צר לי אבל אני עם אביקו. זוהי אנקדוטה נחמדה, אבל טלנובלת בורקס ולא יותר..
מי יצא כאן העלוב? האישה אשר מאמינה בשטויות? הגבר שהיה מוכן להזיז הרים וגבעות ובלבד שלא להתמודד עם ההשלכות של מעשיו? מותר לדמויות בסיפור להיות עלובות, אבל על מנת שישאירו איזשהו רושם אחריהן רצוי שיעוררו תחושות של עומק או לפחות הזדהות שהקורא יוכל להתחבר אליהן.