נישואים בבעלי חיים

ימי הרחמים והסליחות

חלמתי שאשתי אומרת לי מחוץ לבית עכשיו – תעוף. ואני לוקח את הכנפיים שלי, למקום שהמלאכים התנוונו. מקום שיש בו מלאכים שנהיו כמו פינגווינים שלא יכולים לעוף. והם מאוד פוחדים שהחלק הזה בשמים ייפול לאדמה. מה גם שכל כך הרבה עומדים עליו עכשיו, אחרי שכל כך הרבה חלקים כבר נפלו. וכשמגיע מלאך עייף זקן שאין לו עוד כוח הם מגרשים אותו שאין מקום, והוא מתחנן, הוא כבר לא יכול יותר, אבל הם יורים באוויר, והוא מתרחק, ולא פעם הוא לא מוצא מנוח לכף רגלו לעולם, עד שכלים כוחותיו, והוא צונח, צונח… והנה אחותה של אשתי מתקשרת, ומבשרת לה בפתאומיות שהיא מתגרשת, ואני לא מבין למה, אבל אני מחייך, וגם היא מחייכת. ואשתי אומרת יש לה מזל שעוד אין לה ילדים. ואני יודע על מי היא חושבת. והנה אני מגיע לגן עדן. ואני רואה שכל העצים הפכו לשולחנות. ואני לא יכול להמשיך לכתוב, כי אשתי מעירה אותי כל בוקר בצעקות ואני שוכח את המשך החלום.

אתה עוד תחזור אליי על ארבע

חלמתי שאשתי מגרשת אותי מהבית ואין לי לאן ללכת. ואני מנסה לחשוב מה, באמת אין לי מקום אחד שאני יכול ללכת אליו?! ואין לי לאן ללכת. ואני פוגש כלב כזה משוטט ואומר בוא נראה לאן הולך הכלב. אולי הכלב הולך לבית המקדש? אבל הכלב רץ ואין לי כוח. ואני חוזר הביתה ובוכה שיתנו לי להיכנס. ופתאום פותח לי הכלב את הדלת. ואני רואה שהוא לבוש בבגדים שלי ומרוב שהם גדולים עליו רק את הזנב אני רואה מציץ מתוך המכנסיים. ואשתי צועקת לו מאחורה מי זה בשעה כזו, והוא אומר סתם איזה כלב משוטט דופק בדלת, ונותן לי בעיטה וטורק. ואני חוזר לרחוב, ומרחרח בזבל, ומשתין על הקיר: זה שלי!

ואני מתחיל לחשוב מה האופציות שלי בתור כלב. להיכנס להר הבית. הר ענק בצורת בית. ואני אפילו לא דופק בדלת אני נכנס מתחתיה. ואני רואה את המטבח, איזה כלים משונים כמו מעבדה בכימיה, ניסויים בבני אדם, קשה לראות מלמטה, הארונות הם מצוקים ומפל אדיר מהברז. והמלאכים עושים במטבח כל מיני בניאדם חדשים, מתובלים, מתכונים, אנשים שנולדים עם כל הגמרא בעל-פה בתוך הראש, נשים עם יצרים של חיות הקודש, חתול מפונק שהוא גְדול הדור ובעצם ישן בתוך הכובע, כובע עם ביצים, שאימא שלהן נטשה אותן, כי הן ביצים שחורות, עכבר שמסתתר בחור בכובע, והוא נכנס והכובע, וכובעים שבולעים בני אדם, מישהו מכניס ראש, הגיעה שעת ההאכלה, ופתאום רואים רק את הכובע, ויוצא ממנו גרעפס, צבא של כובעים כאלה, במקום כומתות, ואפילו כובע לראש הממשלה, ואני חייב להזהיר את ראש הממשלה ושולח לו מכתב, הראש החשוף שלך מהווה מטרה לכובע, תיזהר מכובעים שנופלים מהשמים. ואני רץ מהר מהר לחדר הכי מעניין, חדר השינה. אבל זה לוקח לי ימים, זה רק נראה קרוב, אבל ככל שמתקדמים רק מבינים איזה סדר גודל של הדברים, בלטה אחת. ואני רואה את אלוהים ואשתו, כמו שני לוויתנים, כלומר בעצם רואים רק את הכנפיים שלהם שמוטות מלמטה מחוץ למיטה, אבל הם בטח ענקיים, והמשקפיים הנוראים של המלאכים, כדי לא להסתכל באלוהים ולהתעוור, כמו טלסקופים הפוכים על העיניים, שהקצה שלהם לא מסתיים בעדשה, אלא חד. ולכן הם כל הזמן נופלים, ופוצעים אחד את השני, והמטבח מלא בדם – אבל הדם לבן. הלב שלהם מלא בחלב מחטא העגל? או שאולי זה נייר נוזלי? ואני אומר לא מעניין אותי לראות את אלוהים, אבל מי זו האישה? יכול להיות שזו מישהי אחרת? היא יפה, היא מכוערת? מה הטעם שלו בבחורות? ופתאום אני רואה שיוצא מחוץ למיטה זנב. ואני אומר וואלה יש לאן להתקדם, האדם הוא לא האופציה היחידה, יש מלאכים כלבים, יש אלוהים לכלבים, יש תורה לכלבים, יש כלב שקוראים לו משה, ואני פשוט נולדתי לדת הלא-נכונה ועכשיו אני רואה את האור. ופתאום האישה של אלוהים מתעוררת, ואני מסתכל רואה – איזה מין – ואני מתעוור.

המאזניים העליונים

חלמתי שאני רוצה שהשם יהיה רק שלי. ואני יוצא להרוס את הדת כדי שהשם יהיה רק שלי. ואני פותח אלוהים מתחרה, הכול יותר זול, חיקויים של מלאכים, ואומרים שאפילו אלוהים בעצמו קונה, והצדיקים של האלוהים הזה עובדים גם בגן עדן, מסביב לשעון – גם בחלום. ואצל אלוהים החסכן בעל שבגד באשתו חוזר בגלגול בתור אישה שבעלה בוגד בה. ומכיוון שהשמים מחוץ לזמן, ומטעמי חיסכון, החזירו אותי בתור אשתי. ואני בעצם נשוי לעצמי! אבל מעולם לא בגדתי באשתי! ואני מבין שמטעמי חיסכון, כבר דאגו מראש לחתן אותי עם עצמי, שגם אם לא אחטא, ולהיפך, כל צער שאצער את אשתי, אני סובל אוטומטית בתור אשתי, ולהיפך. ואני מנסה לדבר איתה, אולי בכל זאת היא מבינה, אולי היא כן הייתה פעם בעולם השחור, מי יודע מה היה קורה לי לו הייתי נולדת בתור אישה, איזה תסביכים של גרביים. אבל שום כלום. עד שיום אחד אני פוגש אותה בתוך העולם השחור. והיא לא מכירה אותי, מעמידה פנים. ואני קורע לה את הפנים, ופתאום כולם רואים לבן. ותופסים אותה, ולוקחים אותה. כלומר תופסים אותי, בגלגול הבא, כאישה, ולוקחים אותי. ואני פתאום תופס שלא עלה על דעתי, בכלל לא חשבתי, שגם כל דבר טוב... ואני נותן לה נשיקת פרידה, לאותה אישה אומללה מהעתיד, שהיא אני.

ש

חלמתי שאני מספר לך שכמעט התחתנו. ואת נבהלת מה אתה נשוי אני נשואה. ואני אומר אל תדאגי שאני רק רוצה שתדעי איך דברים עובדים. את זוכרת, בלילה ההוא, כשהיית חולה ואני לחצתי שניפגש, ואת אמרת לא, ואני אמרתי לחמש דקות, ואת אמרת לא, ואמרתי לחצי דקה, ואת צעקת לא! ואמרתי בבקשה ואת צעקת את השם שלי! וויתרתי. באותו לילה התכוונתי להציע לך, ואחר כך כבר היה מאוחר. ואת בוכה למה אתה מספר לי את זה עכשיו. ואני אומר שזה חשוב לדעת. איך דברים מתגלגלים.

אהבה ראשונה

חלמתי שהילד שלנו חוזר מגן עדן. ואני אומר: מה למדת היום בגן. והילד אומר: למדנו "אני יודע". והוא מסתכל עליי בעיניים מפחידות של מבוגר ואומר: אבא אני יודע. ואני רועד: מה אתה יודע? והילד הוא כבר גדול לגמרי, ואני אומר: פתחת את המגרות של אדמו"ר הראשון? והוא כבר עם זקן לבן בגיל 5, מחייך בפה ובוכה בעיניים – הוא יודע. היא הייתה. והילד כבר נפטר, ואני נזכר, עיניים+חיוך, איזה טיפש הייתי. להאמין. וכתוב על הקבר של הילד:

השמיים יחייכו אליי ואני אצחק. כי אני יודע שכחול זה שקר. עיניים יצחקו אליי ואני אנעץ. כי אני יודע שעיניים זה שקר. והדם יטפטף ואני אחייך. כי אני יודע שאדום זה שקר. כי אני יודע שחיוך זה שקר.

הפרויקט השחור הוא בור ללא תחתית

חלמתי שאשתי עושה דיאטה. ופתאום יש לידי בחורה במיטה, עדיין די צעירה, עדיין לא מתה. ואני חושב מה זה הדבר הזה? והיא אומרת לי: אני רק רואה אותך אני חוטפת גועל. תעשה מיד דיאטה. ואני קונה חזיר שיאכל לי את האוכל. אני יושב בשולחן בשבת והוא מתחת לשולחן אוכל הכול. ואני בא לישון ורואה אותו ישן במיטה עם אשתי, והיא מחבקת אותו, בשר לבן, איך הוא ורוד מבחוץ ולבן מבפנים, ואתה ורוד מבחוץ ושחור מבפנים. ואני תופס את החזיר ברצועה: נראה לך שהיא רוצה אותך היא רוצה לאכול, בוא נברח. והחזיר אחריי מתגלגל והוא שואל: איך זה שנהיית שחור מבפנים? גם אתה התחלת כמוני, אני רוצה להציץ מבפנים אף פעם לא ראיתי בשר שחור. והוא מתחיל לעשות לי עיניים בכל מיני פוזות, חושף פה, חושף שם, אתה יודע שהייתי בצבא? אתה יודע שהייתה לי אהבה? אני אומר לו שאני לא מוכן לאכול אותו, אפילו לא להקיא. אפילו לא באנג'י לשנייה אחת? והוא אומר אני אמצא לתוכך דרך אחרת.

שקר היופי והבל הח"ן

חלמתי שאשתי היא האישה המכוערת ביותר בעולם, כל הנשים ברחוב יותר יפות ממנה, ופתאום היא פוגשת את האישה היפה ביותר בעולם. והיפה לא יודעת אם להקיא או לצחוק, אז היא מנומסת, עושה מה שתמיד עובד, ומחייכת, אבל זאת טעות איומה, כי גם אשתי מרגישה צורך לחייך, והיא פותחת את הפה העקום שמגיע עד לעין, ויוצאת לה שן עקומה שנכנסת לאף, מפוצצת פצעים, והשיניים המושלמות ממול כבר לא עומדות בפרץ, משהו עומד לצאת משם, זה השיניים המקוריות, אפילו גיחוך קל שבקלים יכול עכשיו להרתיח את אלוהים, שלא לדבר על משהו אחר, לשון של נחש, תפוח, הפרי המקורי, משהו שהיא כמעט אמרה. ומשהו משתבש, איזה מלאך מכניס מכפיל בטעות במינוס אחד, אולי באג, אולי השטן הפך איזה אינטרגל. מתהפך. ומתחילות להיות תחרויות יופי של מפלצות, חוסר פרופורציות מושלם, ניתוחים פלסטיים מיוחדים, אבל כולם מסכימים שאין כמו כיעור טבעי. ואתרוגים עם קרניים, כל מיני מוטציות, זה אלי ואנווהו, מהדרין מצוות למפלצות. לא קל בכלל להיות מכוערת, במיוחד אם נולדת יפה, עובדת שעות רבות להיות מסמורטטת, ובחורים מוכנים להתחתן עם בחורות צעירות רק מתוך תקווה שהן יהיו פעם זקנות ומקומטות, ולא יעזבו אותם. ואשתי הופכת להיות היפה ביותר בעולם, כל הבחורים מתים מקנאה, נשים שואלות אותה מה הסוד, והיא אומרת לידות ועוד לידות, שוטחת את משנתה, טיפול היופי המושלם הוא הבעל שלי. הנוסחא הסודית: צרות.

צער בעלי חיים

חלמתי שאני רווק ואומרים לי האישה הזאת אתה תתחתן איתה. ואני אומר מה? ואומרים לי הערב אתה תפגוש אותה. ואני מתקלח, מתלבש יפה, אין כמו רושם ראשוני, אבל בעצם בכל מקרה אתחתן איתה אז אני מתלבש מוזנח ומזיע. והנה היא באה רואה אותי ואומרת: שיט! ואני אומר מזו המילה הזו את חילונית? והיא אומרת: טוב, אולי אפשר לדבר איתו, אולי הוא אדם מקסים, אבל את יודעת שאת עובדת על עצמך, ומתחילה לבכות. ואני שואל אותה את יודעת שגם את מאוד דומה לאשתי גם אני רציתי מישהי אחרת. ואני מסתכל על המסעדה ואומר: כבר קילקלנו הכול אי-אפשר להתחיל מהתחלה. והיא אומרת תענה לי בבקשה על דבר אחד תענה לי באמת, לא יותר. ואני מתכופף אליה, מתרכך: מה? -תענה לי, אתה אדם מקסים? ואני צועק עליה: לא! היא מתפקעת מצחוק אתה אדם מקסים, ידעתי שאתה אדם מצחיק ומקסים, ואני נובח עליה: לא! והיא מתגלגלת על הרצפה מרוב צחוק: אתה כל כך מצחיק ידעתי שאתה אדם מקסים. ואני בוכה: לא!! והיא לוקחת את הרצועה ומושכת אותי הביתה, ואני כל רגע עוצר ומתחנן: אני רוצה להשתין, בבקשה תני לי פרטיות, והיא אומרת אנחנו בעל ואישה, בעל חיים ואישה, תשתין בבית. ואני שואל אותה: את בטוחה שבבית? ואני שואל שוב: את בטוחה שאת לא רוצה להכיר אותי? והיא אומרת: בטוחה. אני לא רוצה להכיר אותך. אני רק רוצה להתחתן איתך. הכנתי לך כבר מלונה. ואני אומר לה: אני חושב שכל המפגש שלנו התפספס, אולי נתחיל שוב מההתחלה? אני אהיה רווק ויגידו לי האישה הזאת אתה תתחתן איתה. ואני אומר מה?

אמונת הייחוד

חלמתי שאני נוצרי-מוסלמי ואני לא יכול לספר לאשתי כי יקחו לי את הילדים. ואני חושב שאני הנוצרי-מוסלמי היחיד בעולם, ויום אחד אני נשען על עמוד והוא אומר: גם אני נוצרי-מוסלמי. איך ידעת שאני נוצרי-מוסלמי? ואני מתחיל לגלות עוד ועוד נוצרים-מוסלמים בכל מקום, שולחנות נוצרים-מוסלמים, חתולים, ספרים… מתברר שיש להם מקדש, שמתחיל ממכה ומגיע עד הוותיקן, ולכן קשה לגלות אותו, ורק בעתיד אני אבין איפה הוא היה. ומסתבר שיש מלא נוצרים-מוסלמים בסתר שחיים אנוסים כיהודים, ואני כבר מתחיל לזהות אותם ברחוב, קורץ להם והן בורחות, ואז אני יודע שהן הם. וגם בתוך בית הכנסת שלנו, בין השכנים שלנו, והשכנות, ואני מתחיל לחשוב שגם אשתי, שכל השנים, היא הסתירה, היא חשבה שהיא הנוצרית-מוסלמית היחידה בעולם. ואני מרגיש איך אנחנו מתקרבים, גם היא, גם היא חושדת בי שאני נוצרי-מוסלמי, השפתיים שלה עגולות כמו סהר, והיא שמה עליהן רצועות דבק כמו צלב, כי היא מתה לספר לי ולא יודעת איך. ואני לוקח אותה לערב רומנטי שאני אספר לה, אנחנו בסירה לבד, ואני מראה לה את הירח דרך כוונת של רובה שיש בה איקס, והיא מחייכת וחושפת חריצים מצטלבים בין השיניים. ואני מספר לה שאני נוצרי-מוסלמי, ולוקחים לי את הילדים.

ויהי בנסוע הארון

חלמתי שאשתי היא נבלה. ואני לא יודע איפה להחביא אותה, הסירחון. נשרים חגים מעל הבית, אנשים תוהים, אבל סופסוף יש שקט בפנים, והם אומרים: שלום בית. ואני מבין שזה לא לעניין לא לקבור אותה בקבר ישראל, ואני עושה לה הלוויה מהמטבח לסלון לחדר השינה למטבח לסלון עד שנמאס לי. ואני חופר בבלטות, ובא לקפל אותה בפנים, ואני נזכר שלא אמרתי הספד. ואני לא יודע מה לומר. והשכנים כבר דופקים בדלת ואני עדיין חושב איך זה יכול להיות שאני לא יודע מה לומר, חייב להיות משהו. והם הולכים ואני כבר יודע שהם יחזרו, עם תגבורת, ולא יהיה לי מה לומר. ואני פותח את הפה של אשתי – ורואה בתוכו חור.

הנצח

חלמתי שאשתי מתאבדת. וכתוב לה על הקבר: אמרתי לך. וכתוב לי על הקבר: את צודקת.

מתוך "צורת עתיד", מאת ●, "רסלינג", 2017

קריאה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי .


תגובות פייסבוק