סיגר אינו אלא סיגר?

כשעולה בזיכרוננו אִמרתו של פרויד: "סיגר אינו אלא סיגר", מייד נמלא ליבנו פליאה ותודה, גם היום, בשלהי העידן הפרוידיאני. סיגר אינו אלא סיגר? הו, זיגמונד רב-החסד! אתה הוא האומר זאת? סיגר אינו אלא סיגר?! והלא תמיד סברנו שסיגר מסמל פטמת שַד אימהי... או שמא... הרי זה כאילו אמר האייתוללה חומייני: "רוּשדי? פסוקי שטן? אחרי ככלות הכול אין זה אלא מתח האמונה שמוליד הזיות שכאלה. ואני בגלות צרפת שמעתי סיפורים על השֵד הזה שהיה מסתנן ובא בין בנאי הקתדרלות הקדושות לכופרים. תמיד היו הסופרים לא כל-כך מאוזנים. אסלח לו הפעם."

הסיגר אם כן... איזו הקלה!

אבל במחשבה שנייה עולה שמץ של ספק.

האומנם סיגר אינו אלא סיגר? הדבר המוזר, התקוע לו במרכז הפנים כמו חוטם שני? החוטר המעובה הזה הפולט עשן סמיך ומצחין, כמו ארובת כבשן? השורש הזה הבוער ונשרף לאיטו? זו הקליפה השחומה, החושפת פה ושם שכבות שגולגלו בארצות אקזוטיות, במחוזות החלומיים של סיפורי הרפתקאות ובולים בוהקים? זה הר הגעש הקטן, הנודד לו בגובה עינינו ברחובות הערים ובחלל המשרדים?

מי אינו זוכר את השימוש המופלא שעשו בסיגר ציירי הקריקטורות הקומוניסטים? כמה מוצלח היה הקפיטליסט הקרֵח עב הכרס ופשוק הרגליים, הדומה לבלון, עם סיגר של זכויות-יתר תקוע לו בפיו הערמומי, החצוף והמנוּון? והבַּרבּדוֹס הקובניים? כלום לא סימלו אצלם הסיגר וזקן הפרא את גבורתם הקנאית-המהפכנית ואת תמימותם הרוּסוֹאיסטית המקסימה? וּוינסטון צ'רצ'יל, שהסיגר שלו היה מענה הולם לטילי ה"וי 1" ואפילו ל"וי 2" של הגרמנים? וגראוצ'ו מרקס? הסיגר הסקרן שלו היה כמו יד נוספת שאיימה למשש או לצבוט בזריזות מסחררת את חמוקי היפהפיות כשׂיות רכות בין זאבי הוליווד קורצי העין; והסיגר המגעיל של קלינט איסטווד? אולי מגעיל – אבל סיגר של גבר היודע לעשות את המוטל על גבר. ו... אבל נניח לזה.

הכינוי, "סיגר", ניתן לחפץ זה על שום דמיונו הרב לסֶגאר, החיפושית הקובנית הארוכה והשמנה. ואכן, המתבונן במעשן הסיגר מדמה לפעמים שהסיגר נע, זוחל ומתפתל מעט, ממש כמו חרק גדול, המניע את עצמו מכוח טבעו החרקי.

הסיגר התפוח מן הזן המכונה "לונדון" או ה"פֶּרפֶקטוֹ" המחודד בשני קצותיו, ה"קוֹנצָ'ה", שהוא "פרפקטו" מוקטן, ה"פּוּריטנוֹ", מעין וריאציה ל"פרפקטו", ה"אימפֶּריאלֶה", הלא הוא ה"פרפקטו" המוארך או ה"בְּרֶוָה", הסיגר העבה והקצר, ה"פַּנֶטֶלָה" הארוך מאוד והצר מאוד – כל אותן מאות הצורות של סיגרים המגולגלים ביד, באופן חצי אוטומטי ואוטומטי לגמרי מכוונות אל מאות מיני חשקים, אל כל סוגי הגחמות והסגנונות, עד שנראה לעיתים שאין זה עוד החפץ עצמו, שטיבו משתנה כשם שמשתנות אריזותיו כלילות היופי השלֵו והדמיון המזוכך, המעוררות מין כמיהה מעורפלת. (הפופ-ארט האמריקאי, זרם שנולד בסימן העורב הלקחן, היה מזדהר ועוטה חוֹם כשהיה מושפע ולוּ במעט מציורי העטיפות של סיגרים.)

"פּוֹלָה טא דֶיְנָה..." ("רבים הפלאים..."), אומרים הטרגיקונים היוונים; בין הפלאים הללו עלינו למנות גם את הפלא הצנוע של הסיגר. מי שאומר שסיגר אינו אלא סיגר כמוהו כאומר שהאדם אינו אלא אדם. וזאת, כמובן, האמת לאמיתה, אך לא כל האמת.

(1992)

 

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

מתוך "כל המסות" מאת דן צלקה, בהוצאת "חרגול" ו"מודן", 2018. הקטע מופיע כ"במקום הקדמה" לקובץ "דפים מהודקים באטב" הנכלל באוסף המסות.

תמונה ראשית: "רומיאו ויוליה", סיגר קובני. תצלום: Nguyen Pham, ב-unsplash.com

Photo by Nguyen Pham on Unsplash

קריאה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי דן צלקה.


תגובות פייסבוק

תגובה אחת על סיגר אינו אלא סיגר?