פּוֹנְזוֹ מן האגם הצוחק

מרוב דאגות הוא איבד את הראש
X זמן קריאה משוער: 3 דקות

הדרקון פונזו גר באגם הצוחק.
שבעה ראשים היו לפונזו. ששה שמר בטנו ורכס ברוכסן.
בוקר וערב שט הדרקון במים וספר את הראשים שלו:
1,2,3,4,5,6,7
אחר כך היה שולף מבטנו ראש אחר ראש ומנענע בראשו:
אדום,כתום, צהוב, ירוק,תכלת,כחול,סגול.

שבעה ראשים כמו בקשת, לכל ראש צבע אחר.
צבע אדום היה לראש הגדול ביותר, הוא ראש כל הראשים, שתמיד נשאר בחוץ.
מדי פעם היה הדרקון שולף את הראשים החוצה.
הם השתוללו במים ושחקו בתופסת. רק הראש הקטן, שצבעו סגול, כמו הסגול של הכוכבים, אהב לשחק במחבואים.
והאגם היה צוחק ועושה גומות של חיוכים במים.

תזמורת שלמה הייתה לפונזו. לראש האדום היה תוף, בבטן היו כלי נגינה: חצוצרה, מצלתיים, בנג'ו, רעשן, כינור וחליל סיני.
לכל ראש היה צליל אחר:
דו,רה,מי פה, סול, לה, סי!

הראשים שרו במקהלה וניגנו. רק הראש הקטן,שצבעו סגול, כמו הסגול של הכוכבים, לא אהב לשיר במקהלה. הוא אהב לשיר בלב.

ערב ערב, אחרי שפונזו קלה בבטנו לחם ובוטנים, חלפו בראשו מחשבות מדאיגות:
"מה יקרה אם אחד הראשים שלי ילך לאיבוד?"
המחשבה הזו הקפיאה את ליבו.
פונזו היה מלטף את ראשיו, מריח את המחשבות שלהם ואומר:
"ראשים שלי, פונזים שלי, אל תלכו לאיבוד, אל תשחו רחוק לגדה האחרת של האגם. שימרו על עצמכם. אני מאחל לכם מחשבות יפות."

הראשים שיחקו עם המחשבות בתופסת ובמחבואים. בכל ראש הייתה מחשבה אחרת. רק הראש השביעי, שצבעו סגול, כמו הסגול של הכוכבים, לא אהב לחשוב. אהב לעצום עיניים ולחלום. והראשים תמיד היו מדגדגים ומעירים אותו באמצע החלום.

בוקר אחד התיזה השמש אור ודגדגה את האגם. הדרקון פונזו דגדג את בטנו, שלף החוצה את ראשיו וספר אותם כהרגלו:
1,2,3,4,5,6
איפה הראש השביעי? נבהל הדרקון וספר מחדש, "אולי שכחתי לספור אותו?"
דו רה מי פה סול לה
אדום,כתום,צהוב, ירוק,תכלת ,כחול.

"איפה הראש הסגול?" נבהל הדרקון.
פונזו חיפש בכל החדרים שבבטנו, חיפש וחיפש. בזהירות ובחרדה הוציא חצוצרה מבטנו, חיפש בתוכה, נשף בה והראשים התקרבו ראש אל ראש, חגו במעגל ולחשו:
"הראש הקטן אינו יודע לשחות לבדו. אולי הוא טבע באגם?"
"אולי החלומות שלו יצאו לטייל והוא יצא איתם?"
"אולי זה רק תעלול קטן, והסגול ברח להחליף את ראשו לצבע אחר?"
"אולי הוא הפך לרואה-ואינו-נראה?"
"אולי דגדגו אותו והוא מת מרוב דגדוג?"

בזה אחר זה אסף פונזו את הפונזים אל בטנו ורכס אותם.
"ראש קטן מדי הלך לאיבוד, לא שמרתי עליו...דברים קטנים הולכים לאיבוד אם לא משגיחים עליהם," אמר והלב שלו התכווץ לבכי.
הדרקון טפטף עיגולים של דמעות והוסיף מים לאגם הצוחק. והאגם צחק, כי הדמעות, כמו הגשם וכמו השמש דגדגו אותו.
"אוי לי ואבוי לראשי! אולי הסגול הרחיק לשחות לגדה האחרת של האגם?" חשב פונזו ובאומץ לב שחה לגדה האחרת של האגם הצוחק.

הדרקון פונזו שחה וחשב על הדברים שאבדו לו מזמן.
פתאום, ראו עיניו על הסלע ממול יצור מוזר שחיפש משהו.
הגביה פונזו את ראשו האדום ושאל בסקרנות:
"מי אתה?"
"אני ילד," ענה היצור.
"אתה מחפש את הראש שאיבדת?" שאל הדרקון.
"אני מחפש תולעי גשם ושומר אותן בכיס," ענה הילד.

עיני הדרקון נעשו גדולות יותר ועגולות יותר.
רגע ארוך הביט בילד ושאל:
"כמה ראשים יש לך?"
"רק אחד," ענה הילד.
"וכמה ראשים יש לך בבטן? וכמה ראשים יש לך בכיס?" הוציא הדרקון מבטנו את ראשו הכתום.
"לילדים אין ראשים בכיס ואין ראשים בבטן," הכניס הילד את ידו לכיס, "יש לי רק צוואר אחד ועליו רק ראש אחד."
"באמת?" השתומם הדרקון והגביה את ראשו הצהוב, "רק ראש אחד?"
"אתה יכול לספור," צחק הילד וסגר את פיו בכף ידו לעצור את הצחוק.
"הראש שלך מחליף צבעים!" קרא.
הגביה הדרקון פונזו את ראשו הירוק והתיז רסיסי מים: "וכמה פיות יש לך? וכמה עיניים?"
"פה אחד וזוג עיניים..ואף אחד וזוג אוזניים ו..." ענה הילד.
"מסכן. ראש אחד מספיק לך?" שאל ראש התכלת, "את כל המחשבות אתה חושב רק בראש אחד ואינך מתבלבל?"
הראש הכחול נשלף החוצה ושאל: "כשאתה עומד על הראש, המחשבות שלך מתהפכות?"
"המחשבות שלי הן סוד, אפילו לעצמי אינני מגלה," לחש הילד. חבש לראשו כובע סגול עם נקודות צהובות וחזר לחפש תולעי גשם.

הסגול של הכובע הזכיר לדרקון פונזו את הראש שאיננו.
הוציא הדרקון מבטנו חליל סיני וחילל שיר, שעשה לו דמעות בעיניים.
הוא בכה ושמע את העשב בין הסלעים בוכה איתו. בכה וחשב על דברים עצובים אחרים.
וזה מה שקרה לפונזו: מרוב עצב שכח להביט לפניו, מאחוריו ומצדדיו.

כשהביט במים ספר כהרגלו את הראשים:
1234567
"שבעה ראשים! מצאתי את הראש! מצאתי!" קרא פונזו.
והוא ספר מחדש לראות אם לא התבלבל בספירה:
דו רה מי פה סול לה סי סי!
אדום,כתום, צהוב, ירוק, תכלת,כחול סגול.
ליטף פונזו את הראש הסגול, וכל הראשים חיבקו אותו. מרוב שמחה שכחו לכעוס עליו.
"איפה היית?" שאגו הראשים והמשיכו בליטופים,חיבוקים ונשיקות.
"התחבאתי בתוך הכינור הסיני וגם בחליל וחלמתי בשקט. חלמתי על יצור שיש לו רק ראש אחד והוא חובש כובע סגול עם נקודות צהובות."
"העיקר שחזרת מן החלום," אמרו לו,"ולא נשארת שם."
ופונזו המשיך ללטף את הראש הסגול והיה מאושר מאד.
וגם האגם הצוחק היה מאושר מאד.

קריאה זו התפרסמה באלכסון ב
§ קריאה | # ספרות
- דימוי שערLe Couple מאת מקס ארנסט, 1923. באדיבות ekenitr


תגובות פייסבוק

2 תגובות על פּוֹנְזוֹ מן האגם הצוחק

02
עינת

שלומית הקוסמת,
משחק של צחוק, דמעות וצבעים.
והסגול האהוב שלי (כן, גם שלי) שמלמד אותנו כשפים וחלומות.
עבורי הצבעים הרבים והצלילים השונים הם ביטוי לעושר הרגשי והמחשבתי שלנו ובד בבד, גם לעומס של היום-יום. גם וגם. לא רק או רק.

תודה על שחייה קסומה באגם הצוחק.

עינת