קב"ניסטים אנונימיים

דוקטור גליקמן ודוקטור בולדווין גילו שהשירות בצה"ל הוא בית גידול לבעיות נפשיות. סיפור לסוף השבוע
X זמן קריאה משוער: 5 דקות

בזכות העבודה שלו בברה"ן למד דוקטור אלכס גליקמן רבות על המצוקה הנפשית הרבה המתלווה לשירות הצבאי. בתל השומר שירתו לא מעט חיילים וחיילות, בקבע ובסדיר, שלא הייתה להם כל כוונה להשתחרר מצה"ל על פרופיל 21 וגם לא העלו על דעתם את האופציה לבקש לראות קב"ן ולזכות בסעיף נפשי אשר ישפר מעט את תנאי השירות שלהם.
עבור כל החיילים האלה הקים דוקטור גליקמן את מרכז התמיכה. חוץ ממנו התנדבו במרכז פסיכיאטר שנראה כמו הכפיל הרוסי של אלק בולדווין וקבוצה של חוקרים שראו את עצמם כממשיכי אסכולת פרנקפורט. בזכות העבודה במרכז גילו שני הפסיכיאטרים אלכס גליקמן וסשה בולדווין כי השירות בצה"ל הוא בית גידול לבעיות נפשיות שאין להן אח ורע באזרחות. במרכז התמיכה היו שני סוגים של קבוצות. סטנדרטיות וייעודיות. הסוג הראשון כלל קבוצות תמיכה בנושאים שונים כגון: תקיפה מינית, מחלה פיזית, דיכאון, הפרעות אכילה, ירידה במשקל, סרטן, בדידות, ועוד.

הסוג השני, קבוצות התמיכה הייעודיות, התמקד בעזרה לסובלים מבעיות ייחודיות לצה"ל.
המאמר המשותף הראשון של דוקטור גליקמן ודוקטור בולדווין אשר התפרסם בכתב העת Medicine חשף את המצוקה שהייתה מנת חלקם של חיילים וקצינים, בקבע ובסדיר, שהאות הראשונה של שמם הפרטי זהה לאות האחרונה של ראשי התיבות של תפקידם הצבאי.
תחילה לוותה הקבוצה הנ"ל על-ידי אחד המתמחים הזוטרים במכון, אך ברגע שסשה מצא במקרה את דף הקשר של הקבוצה שהכיל שמות כדוגמת המ"כ כ', המ"מ מ', המ"פ פ', הקמב"צ צ', הסמג"ד ד' והמח"ט ט', החליטו דוקטור גליקמן ודוקטור בולדווין באופן מיידי להחליף את המתמחה ולקחת את הקבוצה תחת חסותם.

במשך ארבעה חודשים תיעדו דוקטור גליקמן ודוקטור בולדווין את הדינמיקה הקבוצתית ואת החששות והלבטים של חבריה. הקונפליקט הגדול ביותר התעורר כאשר קצין צעיר בשם אריאל מילר ביקש להצטרף לקבוצה. מילר שירת כמ"מ בנח"ל ולמיטב הבנתו עמד בקריטריונים להצטרף לקבוצה. המסו"ל ל' העמיד את העניין לדיון. הקמב"צ צ' היה הראשון שדיבר. הוא היה הטהרן ביותר מבין כל החברים בקבוצה. הוא אמר שהקבוצה, מעצם הגדרתה, היא קבוצת תמיכה ייעודית לחיילי צה"ל שהאות הראשונה של שמם הפרטי זהה לאות האחרונה של ראשי התיבות של תפקידם הצבאי וברור לגמרי שאריאל מילר לא עומד בקריטריונים ואין צורך בהצבעה. המת"ק ק' והרמ"ד ד' הסכימו איתו. נראה היה שהם מבטאים את דעת הקבוצה. הרס"פ פ' אמר שמן הראוי שאריאל מילר יקים קבוצת תמיכה חדשה של חוגרים וקצינים שהאות הראשונה של שם משפחתם זהה לאות האחרונה של ראשי התיבות של תפקידם הצבאי. הם כבר עמדו לעבור לנושא הבא, אבל אז ביקש הקמ"ן נ' את רשות הדיבור. הוא היה בחור מבריק ששירת ב-8200. רזה וממושקף. בוגר חמ"ן תלפיות. הוא מפקד על מחלקה שלמה של חיילים שמאזינים לשיחות טלפון של הפלסטינים. המחלקה הזאת מתמחה באיתור הומואים. הקמ"ן נ' השתתף גם בקבוצת התמיכה לקציני מודיעין משקפופרים עם מצפון. בפגישה הראשונה הוא אמר שבמסגרת התפקיד שלו הוא אוסף, בין היתר, מידע על חפים מפשע, ש"כל חטאם הוא שהם מעניינים מסיבות שונות את מערכת הביטחון הישראלית.

אם אתה הומוסקסואל שמכיר מישהו שמכיר מבוקש – ישראל תהפוך את החיים שלך לאומללים... כל מקרה שבו עולה בחכה אדם חף מפשע שניתן לסחוט אותו בתמורה למידע או כדי לגייסו כמשת"פ, נתפס על-ידי השב"כ כמכרה זהב. אפילו לא צריך לשחד אותו בסיגריות אסקוט. בקורס ההכשרה ממש לומדים ומשננים מילים שונות להומו בערבית".
הם מאמללים את החיים של ההומואים הערבים אפילו עוד יותר משהם מאמללים את החיים של החיילים בסדיר. הרוב הדומם שנותר בחיים.

למזלו של הקמ"ן נ' הוא היה היחיד שהשתתף בשתי הקבוצות. כלומר, גם בקבוצה של הפחדנים וגם בקבוצה של המורעלים.

הקמב"צ והמסו"ל העריכו שהוא עדיין בתול. "אתם שבויים בקונספציה," אמר הקמ"ן נ'. הוא הביט במ"כ כ' ושאל אותו, "גם אתה נגד לצרף את סג"מ אריאל מילר לקבוצה?" כשהמ"כ כ' הנהן שאל אותו הקמ"ן נ' אם הוא זוכר שבשבוע שעבר הוא חלק עם הקבוצה את התלבטויותיו אם לצאת או לא לצאת לקורס קצינים. ברור היה למ"כ כ' שברגע שהוא יגמור את בה"ד 1 הוא יהפוך למ"מ כ' ואז הוא ייאלץ לעזוב את הקבוצה. אחר כך עבר הקמ"ן נ' לאחד משלושת המ"מים מ' שדיבר בשבוע שעבר על החששות שלו מקידום ברגע שתיגמר שנת הקבע הראשונה שלו. "הרי לא תוכל להישאר בקבוצה ברגע שתהיה הסמ"פ מ'?" הקמ"ן לא המתין לתשובה והוא מיד עבר למג"ד ד' החדש שהחליף את המג"ד ד' הקודם שקודם לתפקיד מח"ט. קבוצת התמיכה הייעודית לחיילי וקציני צה"ל שהאות הראשונה של שמם הפרטי זהה לאות האחרונה של ראשי התיבות של תפקידם הצבאי הייתה בלי ספק הקבוצה שבה תחושת השייכות הייתה החזקה ביותר. גבוהה יותר מאשר בקבוצות התמיכה של חולים סופניים.

דוקטור גליקמן ודוקטור בולדווין הקדישו פרק שלם לנושא זה במאמר שלהם. לטענתם, אצל חלק מהחיילים והקצינים תחושת ההשתייכות לקבוצה הייתה חזקה יותר מתחושת ההשתייכות ליחידה הצבאית שבה שירתו. כשהם ניתחו את השפעות סבב המינויים האחרון על חברי הקבוצה הם גילו מאפיינים פוסט-טראומטיים. גם הקמ"ן נ' דיבר על סבב המינויים האחרון: המח"ט ט' קודם להיות מפקד אוגדה ונאלץ לעזוב את הקבוצה. בפגישה האחרונה שבה השתתף, הוא סיפר להם על הקידום ופרץ בבכי. "אנחנו אוהבים אותך, המח"ט ט'," הם אמרו לפני שחיבקו אותו. אז הם עדיין לא ידעו שהקידום של המח"ט ט' יוביל לסבב מינויים שכמעט יגרום לפירוק הקבוצה. המג"ד ד' קודם להיות מח"ט, המ"פ פ' קודם להיות מג"ד, המ"מ מ' קודם להיות מ"פ והמ"כ כ' והמת"ק ק', יצאו לקורס קצינים. מבחינתם הכול נראה אבוד. הם חיפשו קבוצת תמיכה אחרת שיוכלו להצטרף אליה. דיכאון, הפרעות אכילה, ירידה במשקל, סרטן ובדידות, לא עמדו על הפרק. בסופו של דבר, הם הקימו קבוצת תמיכה לחיילים ולקצינים שהיו שייכים בעבר לקבוצה תמיכה לחיילים ולקצינים שהאות הראשונה של שמם הפרטי זהה לאות האחרונה של ראשי התיבות של תפקידם הצבאי.

הקמ"ן נ' אמר שאם הם ישנו מעט את ההגדרה של הקבוצה ויפתחו אותה גם לחיילים שהאות הראשונה של שם משפחתם זהה לאות האחרונה של ראשי התיבות של תפקידם הצבאי, הם יצליחו למזער את הנזק שייגרם מסבב קידומים נוסף. הוא השתמש במני פאר כדוגמה. "אם נעשה את השינוי הזה," אמר הקמ"ן נ', "מני פאר יכול להיות חלק מהקבוצה גם כמפקד מחלקה וגם כסגן מפקד פלוגה וכמפקד פלוגה." הקמ"ן נ' היה בחור מבריק ולמרות שהיה קצת מעצבן והקמב"צ והמסו"ל העריכו שהוא עדיין בתול, כמעט כולם הבינו את ההיגיון במה שהוא אמר. למעט הרנ"ג ג', הרס"ר ר', הרס"ב ב' והקמב"צ צ', כולם הצביעו בעד קבלתו של אריאל מילר לקבוצה.

כעבור כמה ימים הם גילו שהקמ"ן נ' ואריאל מילר הכירו זה את זה בקבוצה של הקב"ניסטים האנונימיים.

הסיפור נכתב בעקבות ספרו של ינון ניר ״החייל האחרון״ שראה אור השנה בהוצאת מודן ואריה ניר הוצאה לאור. 

קריאה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי ינון ניר.
§ קריאה | # ספרות
- דימוי שערפורטרט עצמי של חייל, 1915, מאת ארנסט לודוויג קירשנר


תגובות פייסבוק

2 תגובות על קב"ניסטים אנונימיים