רגינה

הֵרָגַע, הֵרָגַע, יַלְדִּי הַנָּעִים:
אַךְ רוּחַ מְרַשְׁרֶשֶׁת בְּעָלִים יְבֵשִׁים.
י.ו. גתה, 'שר היער' (תרגום: טשרניחובסקי) 

בוקר טוב נוני.

לילה טוב. מה השעה אצלךְ?

כמעט אחת בבוקר. אצלךָ?

כמעט שתים-עשרה בצהריים. למה לא ישנה?

אתה לבד?

לבד… תלוי איך את מגדירה. אין פה עוד מישהו חוץ ממני אם לזה הכוונה.

נוני אתה נשמע קצת מוזר. הכול בסדר?

הכול בסדר וכלום לא מוזר.

למה אתה לא בעבודה?

אני שאלתי קודם. למה את לא ישנה?

סתם, לא נרדמתי.

למה?

חשבתי כל מיני מחשבות.

כלומר דאגתְּ כל מיני דאגות?

נו, אתה יודע למה אני לא ישנה.

שוב נכנסת לערוץ המזג אוויר?

נכון, ונחש מה ראיתי?

די נו, אל תעשי מזה סיפור.

ראיתי שציקלון בדרגה 4 עם רוחות במהירות של מאה קמ"ש וסיכויים גבוהים לצונאמי ושיטפונות עושה את דרכו באוקיינוס השקט – אליךָ.

אוי, טוב שאת לא מגזימה.

סליחה, לא עושה את דרכו – הוא ממש כבר שם בניו זילנד.

אין מה להתרגש, באמת. פה אף אחד לא עושה מזה עניין.

אהה, זה מאוד מרגיע אותי.

תקשיבי רגע, את חייבת לישון בלילות במקום להתעסק עם כל מיני דאגות הזויות. זה סתם מערער אותך.

נוני, אני לא הזיתי את הסערה הזאת.

אז יהיה קצת גשם, רוחות חזקות, זה הכול. מקסימום יישברו כמה ענפים. אולי יעופו כמה כבשׂים.

מצחיק נורא. בבקשה אל תצא מהבית עד שזה לא נגמר.

תשמעי, קוראים לה רגינה. ציקלון רגינה. זה שם של דודה. אי-אפשר לפחד מסערה עם שם כזה.

טוב, אז תיחנקי, רגינה. תמותי ותיעלמי מהר, אמֵן.

הלו.

...

נוני  אתה שם?

לא היית צריכה להגיד את זה.

הלו? דבר חזק יותר, אני לא שומעת אותך.

לא היית צריכה לקלל אותה.

מה?

עשית טעות. הלוואי שלא היית אומרת את זה.

נוני לא הבנתי אותך.

אתה צוחק, נכון?

איך זה שאתה לא בעבודה? בגלל הסערה?

למה התקשרת אם חשבת שאני בעבודה?

קיוויתי שלא יצאת במזג אוויר הזה אז אמרתי שאני אנסה, אולי במקרה אתפוס אותך.

...

אז לא עניתָּ לי.

נתפס לי הגב.

ארנוני. לפני שבוע וחצי אמרת לי שנתפס לך הגב, ואחרי יומיים אמרת שאתה כבר בסדר וחוזר לעבודה.

אז כבר שבוע וחצי אתה לא עובד?

משהו כזה. ביקשתי מהסוכנות שימצאו לי משהו חדש אבל הם לא חוזרים אלי.

ולמה–

לא שומע אותך.

למה עזבת את העבודה באתר?

אנדרו התהפך עלי. אמר לי לא לחזור.

אנדרו זה המנהל עבודה?

כן.

למה התהפך עליך?

מה עם הבחור שעבד איתך, הנחמד, מה שמו, רוס?

הפסיק לדבר.

הפסיק לדבר?

כן, הפסיק לדבר אתי.

מה? למה?

לא יודע. אותו בכלל לא קיללתי.

נוני, לא הבנתי. את מי כן קיללת, את אנדרו?

ברור.

איך קיללת אותו?

את לא רואה?

נוני, אהוב שלי, אחת בלילה וחשוך פה ולא, אני לא רואה. איך קיללת אותו?

אני הבאתי את רגינה.

על מה אתה מדבר, ארנוני?

אל תלחשי אמא, אני לא שומע אותך.

אתה הבאת את רגינה?

כן. היא תהרוס לו את כל השלד, תשבית את העבודה לשבוע לפחות, הוא יצטרך לגייס פועלים חדשים לפנות את ההריסות, להתחיל מאפס. יותר גרוע מאפס. הוא יתחנן שאני אחזור.

מה...

הוא בחיים לא יגמור את הבניין בזמן, יש סיכוי שבעל הקרקע בכלל יחליף קבלן ואז הוא יפסיד בגדול. הוא ישלם טוב-טוב על מה שהוא עשה לי.

נוני מה

אבל עכשיו אַת הרסת אֶת הכול. היא באה לעזור לי ואת קיללת אותה.

נוני בבקשה תגיד לי שזאת בדיחה.

ועכשיו אני צריך לצאת ולהרגיע אותה.

מה… לא! נוני אתה לא יכול לצאת!

ארנוני!

 

בטלפון הצמוד אל האוזן ומלהיט אותה היא שומעת את הנקישה של המכשיר שלו כשהוא מניח אותו בלי לנתק, את הצעדים, את חריקת הדלת הנפתחת, ואחר כך, כמו בתוך לוע של חיה מורעבת, הכול נבלע ביללות של רגינה.

 

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. כחלק מתפיסת עולמנו החלטנו לוותר על הכנסה מפרסומות וממקורות אחרים כדי לא להפריע את חווית הקריאה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

טל ניצן היא משוררת, סופרת ומעורכות 'המוסך'. פרסמה שישה ספרי שירה, האחרון ביניהם "לחצר הפנימית" (אבן חושן, 2015, אמן מלווה: ציבי גבע), ואת הרומן "אֶת כל הילדים בעולם" (אחוזת בית, 2105).

לסיפור אחר שלה שהתפרסם באלכסון, לחצו כאן.

 

קריאה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי טל ניצן.
§ קריאה | # ספרות
- דימוי שערהר הגעש ניאירגונגו, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. תצלום: פייר-איב בורז'י, unsplash.com


תגובות פייסבוק

2 תגובות על רגינה