איתורית

סיפור קצר לסוף השבוע
X זמן קריאה משוער: 2 דקות

במימי בריכת סמר נמצא איש אחד שכנראה שקע שם בשנת 1988 ולחגורתו מחובר מכשיר איתורית. בשל שינויי אקלים חריפים וחומרים שדלפו במשך עשורים אל תוך המים, הפכה מה שהייתה פעם שלולית חורף זעירה, למקרר גופות של ממש. גוויות שלמות של נברני שדה (Microtus Guentheri) נמשו ממנה מעת לעת, טריים כאילו נולדו זה עתה. אחדים מהם התפוררו בתוך דקות, לאחר שהוצאו מן הנוזל העכור. את האיש שכנראה שקע בבריכה בשנת 1988 גילה עובד של החברה להגנת הטבע, שסייר שם עם תת-מקלע. לאחרונה מצאו רבים מתושביה של אקס-חדרה מפלט בתוך הצמחייה העבותה-עדיין שסביב הבריכה: הם זללו ערבזים ופטל קדוש, ובחודשי החורף גם לכדו מדי פעם אנפה או שחף צהוב-רגל. הוראות הפתיחה באש של עובד החברה להגנת הטבע, שמו היה אבי מלוסיאן, תוארו באופן בהיר מאוד על גבי פתק שנשא איתו תמיד, כמין קמע: "בכל מקרה של חשד להימצאות צורת חיים שאיננה ציפור או מכרסם במרחב השמורה, מותר לפתוח לעברה באש באופן מיידי, במגמה לפגוע בה באופן שימנע ממנה כל פעילות או תזוזה".

לכן, כאשר ראה ממרחק את גופת האיש משנת 1988 צפה במים, קודם כל ירה. בלי היסוס ובלי השתהות. פשוט ירה. טרטור הקליעים החריד מאות ציפורים משלוותן והן נטשו את צמרות העצים והמריאו עצבניות אל השמיים. אבל אבי המשיך לירות. לאחר שמונה או עשר שניות, כאשר הגופה המחוררת שבמים החלה כבר לסוב סביב עצמה ולסחוף אחריה זבל וקני סוף רקובים, שחרר את האצבע. הוא התקרב אל הגופה. הבגדים השתמרו כאילו נרכשו בשבוע שעבר, במשביר לצרכן או במקום אחר. פניו של המת היו מכווצות בכעס, או בתדהמה.

אבי שוטט במבטו על פני הסבך ומצא לו איזה ענף. הוא השיט את הגופה כה וכה, אך רק מכשיר האיתורית עניין אותו, בעצם. לבסוף אזר מעט עוז והתקרב עוד אל המים. בלי מאמץ שחרר את מכשיר האיתורית, ואחר שילח את הגופה במכה קלה, להמשיך את מסעה הספיראלי. הוא ניגב את המכשיר השחור בקצה חולצתו שהוצאה מן המכנסיים, ובחן אותו היטב. נראה שנוזלי השימור עשו את מלאכתם גם כאן. הוא מצא את מתג ההפעלה והדליק אותו. אור עמום בקע מן הצג. אבי צחק בפליאה. הוא עמד שם וקרא את ההודעה שנעה כעת אות אחר אות, כמו על שלט אלקטרוני בכיכר טיימס: "מרדכי ואנונו הורשע בבגידה ובריגול חמור. נגזרו עליו 18 שנות מאסר". למי שולחים הודעה כזאת? חשב אבי. זה בטח איש חשוב. אולי כתב של הטלוויזיה. מכשיר האיתורית החל להבהב, ואז דעך אור הצג ומעין "חררריק" נשמע מבפנים. המכשיר גווע. אבי טלטל אותו אבל דבר לא קרה. הוא עמד שם, השעה הייתה שלוש וחצי בערך. בסופו של דבר זרק את מכשיר האיתורית אל השמיים ורוקן עליו את מה שנשאר מן המחסנית. הציפורים המעטות שלא עופפו משם קודם, נמלטו עכשיו. דממה ירדה על בריכת סמר ובצעדים ארוכים, תוך שהוא מכניס בחזרה את חולצתו אל המכנסיים, התרחק משם אבי וחזר אל הג'יפ.

בועז לביא נולד בניו יורק ב-1974 והיגר לישראל בגיל 3. תסריטאי, במאי ומפתח משחקים. סרטו 'האגם' (2009) הוקרן בפסטיבלים רבים ברחבי העולם. מתגורר בתל אביב. הסיפור ראה אור בכתב העת "מעין 9", היוצא יחד עם גיליון 9 של מגזין הקולנוע "מערבון" והנובלה 'הדוקומנטריסט' מאת ארי ליבסקר. 

קריאה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי בועז לביא.

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

8 תגובות על איתורית

01
יוסי

סיפור מורכב ממילים, אולי זה קר אני, אבל המילים בסיפור הזה לא מתקשרות לי לכלום.
מעבר לנטפוקים המתבקשים (גם מבחינה פיזיקאלית וגם מבחינת הוראות פתיחה באש והתנהגות סבירה של איש שמורות הטבע שמוצא גופה) האם פספסתי איזושהי פואנטה?

05
יוסף ובניו

החברה להגנת הטבע היא עמותה שעיקר עיסוקה בחינוך והדרכת טיולים. לרשות שמורות הטבע/ רשות הטבע והגנים שהיא רשות ממשלתית, יש פקחים המסיירים בשטחי השמורות. אבל הם לא מסתובבים עם נשק ולא פותחים באש על חפצים במים.

07
אילנה

אני עדיין צוחקת, וכבר עברו כמה דקות מאז שקראתי.
הלוואי יכולתי אני לדמות מציאות כה מוחשית, וכה סבירה באבסורדיות מופלאה. גמני רוצה לחשוב כך. רגיל והפוך ביחד.

08
RAVEN

אהבתי מאוד! סרקסטי אינטליגנטי שמשקף את טבע האדם.

מוזר לי שלפי התגובות חלק מהקוראים לא הבינו שהסיפור עתידני, ועיניהם נלכדו על פרטים שנכונותם בהווה לא רלוונטית, כמו "נוהל פתיחה באש" ו"ההבדל בין החברה להגנת הטבע לבין רט"ג".