סיפור קצר לסוף השבוע
X זמן קריאה משוער: 2 דקות
במימי בריכת סמר נמצא איש אחד שכנראה שקע שם בשנת 1988 ולחגורתו מחובר מכשיר איתורית. בשל שינויי אקלים חריפים וחומרים שדלפו במשך עשורים אל תוך המים, הפכה מה שהייתה פעם שלולית חורף זעירה, למקרר גופות של ממש. גוויות שלמות של נברני שדה (Microtus Guentheri) נמשו ממנה מעת לעת, טריים כאילו נולדו זה עתה. אחדים מהם התפוררו בתוך דקות, לאחר שהוצאו מן הנוזל העכור. את האיש שכנראה שקע בבריכה בשנת 1988 גילה עובד של החברה להגנת הטבע, שסייר שם עם תת-מקלע. לאחרונה מצאו רבים מתושביה של אקס-חדרה מפלט בתוך הצמחייה העבותה-עדיין שסביב הבריכה: הם זללו ערבזים ופטל קדוש, ובחודשי החורף גם לכדו מדי פעם אנפה או שחף צהוב-רגל. הוראות הפתיחה באש של עובד החברה להגנת הטבע, שמו היה אבי מלוסיאן, תוארו באופן בהיר מאוד על גבי פתק שנשא איתו תמיד, כמין קמע: "בכל מקרה של חשד להימצאות צורת חיים שאיננה ציפור או מכרסם במרחב השמורה, מותר לפתוח לעברה באש באופן מיידי, במגמה לפגוע בה באופן שימנע ממנה כל פעילות או תזוזה".
לכן, כאשר ראה ממרחק את גופת האיש משנת 1988 צפה במים, קודם כל ירה. בלי היסוס ובלי השתהות. פשוט ירה. טרטור הקליעים החריד מאות ציפורים משלוותן והן נטשו את צמרות העצים והמריאו עצבניות אל השמיים. אבל אבי המשיך לירות. לאחר שמונה או עשר שניות, כאשר הגופה המחוררת שבמים החלה כבר לסוב סביב עצמה ולסחוף אחריה זבל וקני סוף רקובים, שחרר את האצבע. הוא התקרב אל הגופה. הבגדים השתמרו כאילו נרכשו בשבוע שעבר, במשביר לצרכן או במקום אחר. פניו של המת היו מכווצות בכעס, או בתדהמה.
אבי שוטט במבטו על פני הסבך ומצא לו איזה ענף. הוא השיט את הגופה כה וכה, אך רק מכשיר האיתורית עניין אותו, בעצם. לבסוף אזר מעט עוז והתקרב עוד אל המים. בלי מאמץ שחרר את מכשיר האיתורית, ואחר שילח את הגופה במכה קלה, להמשיך את מסעה הספיראלי. הוא ניגב את המכשיר השחור בקצה חולצתו שהוצאה מן המכנסיים, ובחן אותו היטב. נראה שנוזלי השימור עשו את מלאכתם גם כאן. הוא מצא את מתג ההפעלה והדליק אותו. אור עמום בקע מן הצג. אבי צחק בפליאה. הוא עמד שם וקרא את ההודעה שנעה כעת אות אחר אות, כמו על שלט אלקטרוני בכיכר טיימס: "מרדכי ואנונו הורשע בבגידה ובריגול חמור. נגזרו עליו 18 שנות מאסר". למי שולחים הודעה כזאת? חשב אבי. זה בטח איש חשוב. אולי כתב של הטלוויזיה. מכשיר האיתורית החל להבהב, ואז דעך אור הצג ומעין "חררריק" נשמע מבפנים. המכשיר גווע. אבי טלטל אותו אבל דבר לא קרה. הוא עמד שם, השעה הייתה שלוש וחצי בערך. בסופו של דבר זרק את מכשיר האיתורית אל השמיים ורוקן עליו את מה שנשאר מן המחסנית. הציפורים המעטות שלא עופפו משם קודם, נמלטו עכשיו. דממה ירדה על בריכת סמר ובצעדים ארוכים, תוך שהוא מכניס בחזרה את חולצתו אל המכנסיים, התרחק משם אבי וחזר אל הג'יפ.
בועז לביא נולד בניו יורק ב-1974 והיגר לישראל בגיל 3. תסריטאי, במאי ומפתח משחקים. סרטו 'האגם' (2009) הוקרן בפסטיבלים רבים ברחבי העולם. מתגורר בתל אביב. הסיפור ראה אור בכתב העת "מעין 9", היוצא יחד עם גיליון 9 של מגזין הקולנוע "מערבון" והנובלה 'הדוקומנטריסט' מאת ארי ליבסקר.
תגובות פייסבוק
8 תגובות על איתורית
סיפור מורכב ממילים, אולי זה קר אני, אבל המילים בסיפור הזה לא מתקשרות לי לכלום.
מעבר לנטפוקים המתבקשים (גם מבחינה פיזיקאלית וגם מבחינת הוראות פתיחה באש והתנהגות סבירה של איש שמורות הטבע שמוצא גופה) האם פספסתי איזושהי פואנטה?
מעלה :)
(מעולה)
מוזר משהו אבל מאוד יפה
החברה להגנת הטבע היא עמותה שעיקר עיסוקה בחינוך והדרכת טיולים. לרשות שמורות הטבע/ רשות הטבע והגנים שהיא רשות ממשלתית, יש פקחים המסיירים בשטחי השמורות. אבל הם לא מסתובבים עם נשק ולא פותחים באש על חפצים במים.
סיפור מקסים. וכמות שהוא, סיפור. לא צריך למצוא בו את המציאות. מטרתו היא לקחת אתכם כמה דקות מהמציאות. למה להתקטנן?
אני עדיין צוחקת, וכבר עברו כמה דקות מאז שקראתי.
הלוואי יכולתי אני לדמות מציאות כה מוחשית, וכה סבירה באבסורדיות מופלאה. גמני רוצה לחשוב כך. רגיל והפוך ביחד.
אהבתי מאוד! סרקסטי אינטליגנטי שמשקף את טבע האדם.
מוזר לי שלפי התגובות חלק מהקוראים לא הבינו שהסיפור עתידני, ועיניהם נלכדו על פרטים שנכונותם בהווה לא רלוונטית, כמו "נוהל פתיחה באש" ו"ההבדל בין החברה להגנת הטבע לבין רט"ג".
לא סִפְרתי
לרגע היה נדמה שבעידן המתקדם, המתוחכם והטכנולוגי שהאיר עלינו, המונח ״סִפְרתי״ ישרוד. הוא ניצב כניגוד ל״אנלוגי״ והיו מי שצפו לו קריירה גדולה. אבל זה היה בסביבות שנות השמונים של המאה שעברה ומאז נשטפנו בזרם דיגיטלי בלתי פוסק, עד כי ״דיגיטלי״ הפך להיות המונח השולט.
״דיגיטלי״, כלומר ״ספרתי״, מתייחס למערכות אלקטרוניות שפועלות על בסיס מדרגות מתח קבועות מראש, ובעיקר הכוונה כיום לתחום המחשוב, כשרמת מתח אחת מייצגת את הספרה ״0״ ורמה אחרת את הספרה ״1״. ״אנלוגי״, לעומת זאת, מתייחס למערכות שפועלות על פי ערכים רציפים, המיוצגים כך שערכם מוצג באמצעות מחט על תחום המחולק לשנתות. הדוגמה הפשוטה והמוכרת היא בתחום השעונים: השעונים של פעם, אלו שהיינו מותחים ידנית, הורו על שעה בערכים רציפים, ומחוגי השעון הצביעו על מקום על פני מעגל, ואפילו השלו אותנו שהם נעים באורח חלק. שעונים דיגיטליים, לעומת זאת, שנוכחותם בשוק בולטת מאז שנות ה-70 של המאה שעברה, הורו על שעה במונחים של ספרות: ״12:34״, וגם ייצגו את הזמן בתצוגה של ספרות, כלומר ספרתית.
לספר את הדברים האלו היום גובל בעיסוק בהיסטוריה. וגם מבחינת המונחים דומה שעבר עידן. אם נראה היה ששני התארים, ״ספרתי״ ו״אנלוגי״ יחלקו ביניהם את התחום באיזון עברי-לועזי, הרי שהיום אין ספק ש״דיגיטלי״ הדיח כמעט כליל את ״ספרתי״, בוודאי במציאות הלשונית היומיומית. את ״ספרתי״ אנו עוד מוצאים בטקסטים מלוטשים, טכניים, וכן במה שנראה כמאמצים מופגנים של מתרגמים לדבוק במונח העברי היפה, המדויק והפשוט. בחומרי לימוד, בחוברות הסבר למכשירים מהסוג היותר מתוחכם, בכתיבה מושקעת על הנדסה ובשמות של קורסים אקדמיים כגון ״מערכות ספרתיות״, עוד שורד ״ספרתי״ ומקבל הנשמה מפה לפה מצד מי שמנסים להצילו משקיעה סופית.
בינתיים, ״דיגיטלי״, גם על סף ניצחונו הצפוי, אינו נח על זרי הדפנה. לאחרונה הופיע בעברית המונח ״דיגיטל״, כשם עצם. אין הכוונה לחברת המחשבים האמריקנית הגדולה שפעלה משנות ה-60 ועד ראשית שנות ה-90 של המאה שעברה, Digital Equipment Corporation, שנודעה בעברית כ״דיגיטל״ (כך דווקא, על דרך הגרמנית, ולא ״דיג׳יטל״ לפי המקור האנגלי). ״דיגיטל״ במובן הזה היה שם פרטי, והחברה חדלה להתקיים מזמן. ה״דיגיטל״ שהופיע לאחרונה הוא כאמור שם עצם, כמעט גנרי, כלומר במשמעות כללית מאוד.
בימינו, ״דיגיטל״ מציין בעיקר מחלקה או צוות בתוך ארגון. ה״דיגיטל״ בארגון אחראי על הנוכחות של הארגון ומותגיו בסביבה האינטרנטית, במקומות השונים שבהם גורמים מסחריים מנסים להיות נוכחים כדי לזכות בפרסום ובהשפעה תדמיתית. אות ועדות לכך הם משפטים מהסוג ״הדיגיטל צריכים להחליט מתי להעלות את הפוסט״, כלומר – מדובר בקבוצת אנשים שמרכיבים את הגוף הארגוני המכונה ״הדיגיטל״. בנוסף לכך ״דיגיטל״ ובפרט ״הדיגיטל״, בביטויים כמו ״עידן הדיגיטל״, ״טכנולוגיות הדיגיטל״ וכדומה, אינו מתייחס לתכונות הנדסיות-אלקטרוניות של רמות מתח וייצוגן כסמלים לוגיים או כמדידה, אלא שמובנו, כללי ומעט ערטילאי, חופף במידה רבה את ״אינטרנט״, כלומר ״עידן האינטרנט״ ו״טכנולוגיות אינטרנט״.
מבחינת הלשון, קרה כאן דבר מעניין. נראה שחדירת ״דיגיטלי״ – שדוחק את ״ספרתי״ ככל הנראה באורח סופי – רחבה דיה כך שנוצר גם שם העצם ״דיגיטל״. אפשר וצריך לראות בכך תהליך פנים-לשוני של העברית העכשווית. הדבר קורה לא פעם: מונח לועזי נכנס לשפה, מאומץ על ידי דובריה, ולידו, באמצעות תהליכי גזירה שונים, נוצרים מונחים חדשים בעברית. מקורם של מונחים כאלו הוא אמנם לועזי, אבל התבססותם במרקם הלשוני היא עברית בתכלית. מי שמלינים על השפעות לועזיות על העברית נוטים להזניח את העובדה שזרעים לועזיים עוברים תהליכים עבריים ומנביטים מלים עבריות חדשות, הגם שהללו נראות לועזיות. והרי ככל הידוע לי אין באנגלית ״digital״ במובן של שם העצם ״דיגיטל״ העברי.
עניין היידוע, כלומר תפוצתו הברורה של הצירוף ״ה-דיגיטל״, אמנם ראויה לדיון נפרד, שעוד יבוא, אבל יועיל להזכיר כאן שה׳ הידיעה במקרה הזה מצביעה על כך שלכל ארגון וחברה מסחרית טבעי שתהיה להם ״מחלקת דיגיטל״, כחלק בלתי נפרד מהמסגרת הארגונית הכוללת. סימנים לעידן שאנו חיים בו, ושהעברית מיטיבה להסתגל אליו, גם בעזרת יבוא לועזי.
צייר הקלסתרונים המשטרתי
עמית קרביץחוקרי המשטרה, שהוזעקו אל הבית הקטן באישון לילה, מצאו את גופות האם...
X 6 דקות
ד"ר דנה אולמרט
בר חיוןבתקופת הסכם אוסלו נזרעה האפשרות לדמיין מציאות חדשה ולחתור תחת הסדר הקיים....
X 8 דקות