על החיים המאושרים

פרק 1

הכול רוצים לחיות באושר, אחי גאליו, 1 אך הם מגששים באפלה כשיש צורך להבחין מה מביא לידי חיים מאושרים. כלל לא קל להשיג חיי אושר, עד כדי כך שאדם, אם יסטה מדרכו, עשוי להתרחק מהם בה במידה שהוא מבקשם בהתלהבות גדולה. וכאשר הדרך מובילה לכיוון ההפוך, המהירות עצמה גורמת להתרחבות הפער.

לכן ראשית עלינו להציב בקַדמת הבמה את השאלה: מהו הדבר אשר אנו מבקשים? שנית, עלינו לבחון באיזו דרך נוכל להגיע אליו במהירות הגדולה ביותר, ובהולכֵנו בדרך זו – בתנאי שהיא נכונה – נבין כמה התקדמנו מדי יום וכמה אנו קרובים אל המטרה שתשוקתנו הטבעית מכַוונת אליה. אכן, ככל שנשוטט אנה ואנה ולא נלך בעקבות מדריך אלא בעקבות השאון וההמולה הצורמים של מי שקוראים לנו ללכת בדרכים שונות, נכלה את חיינו בטעויות – והחיים קצרים הם אפילו אם נעמול ימים כלילות כדי להשיג חוכמה יפה. 2 לכן יש להחליט לאן פנינו מועדות ובאיזו דרך נבחר, ואל לנו להתחיל ללא מדריך אשר חקר את תוואי המקום שלעברו אנו מתקדמים, משום שנסיבות מסע זה אינן דומות לנסיבות של מסעות אחרים; באלה אפשר להימנע מטעויות, אם נבחר שביל מסוים ובמהלך הדרך נבקש מתושבי המקום הוראות כיוון, אולם במסע זה הדרכים הסואנות וההומות ביותר דווקא מוליכות שולל. אם כן, דבר אינו חשוב יותר מכך שלא נעקוב אחר העדר ההולך לפנינו, כדרך הכבשים, ונצעד לא לאן שצריך אלא למקום שכולם צועדים. אין דבר המסבך אותנו בקשיים גדולים יותר מהסתגלותנו לדעה הרווחת; אנו חושבים שהדברים המקובלים על דעת הכלל הם הטובים ביותר; את הנפוץ אנו רואים כמופת ואיננו חיים בדרך ההיגיון אלא בדרך החיקוי. מכאן נוצר אותו ערב-רב של בני אדם הנופלים זה על גבי זה. כאשר המון אדם דוחקים זה בזה בהמולה גדולה ואלימה – אין אחד שנופל בלי לגרור איתו אדם אחר, וכך הראשונים שנופלים חורצים את דינם של הבאים אחריהם; אפשר לראות דבר זה בכל היבט בחיים. אין אדם השוגה אך ורק ביחס לעצמו אלא הוא הסיבה והמקור לשגיאתו של הזולת. הרי לכרוך עצמך באלה ההולכים לפניך זה דבר מזיק, וכל עוד כל אחד מאיתנו מעדיף לבטוח באחר ולא לשפוט בעצמו, לעולם אין הוא מגלה עמדה שיפוטית בנוגע לחיים, הוא שֹם תמיד את מבטחו באחרים, והשגיאה עוברת מיד ליד, קושרת אותנו בסבך ומאיצה את אובדננו. בהולכֵנו אחר דוגמאות האחרים אנו מתכלים; נמצא מרפא רק אם ננתק עצמנו מן ההמון. ואכן, בניגוד מוחלט להיגיון, ההמון ניצב ומגן על איוולתו. לכן קורה מה שקורה בבחירות: אותם אנשים אשר בחרו במועמדים מסוימים לשמש פְּרָאיְטוֹרים 3 תמהים שהם נבחרו, לאחר שחלפה לה הפופולריות ההפכפכה. אנו מהללים ומגנים את אותם הדברים עצמם; זוהי תוצאתה של כל החלטה – לפעול על פי דעת הרוב.

לא שפר מצבם של ענייני אנוש באופן שהדברים הטובים יותר יהיו נוחים על דעתם של הרבים – ההמון נותן הסכמתו לנתיב הגרוע ביותר

פרק 2

מאחר שאנו עוסקים בחיים המאושרים, לא תוכל להשיב לי באותו האופן הנהוג בהצבעות 4 בסנאט: "חלק זה נראה גדול יותר" – הרי בשל כך הוא גרוע יותר. לא שפר מצבם של ענייני אנוש באופן שהדברים הטובים יותר יהיו נוחים על דעתם של הרבים – ההמון נותן הסכמתו לנתיב הגרוע ביותר. אם כן, הבה נחפש מהו הדבר המעולה, לא הנדוש ביותר, שנוכל לעשות ובאיזה אופן נרכוש לעצמנו אושר נצחי ולא את מה שההמון – שליחהּ הנקלה ביותר של האמת – משבח. ובשם "המון" אני מכנה גם את לובשי הגלימות ועונדי הכתרים; הרי איני בוחן את צבע הבגדים המכסים את הגוף. איני שופט אדם על פי מראית עין; ברשותי נקודת מבט טובה ומהימנה יותר שבאמצעותה אברור את האמת מן השקר: יש לאפשר לנפש למצוא את הטוב שבה. אם בזמן כלשהו תוכל הנפש להירגע ולהקדיש זמן לבחינה עצמית, אה! כמה היא תתענה, תתוודה בפני עצמה על האמת ותאמר: "הלוואי שיכולתי לבטל את כל מעשַי שעשיתי עד היום; כאשר אני מעלה בזיכרוני את הדברים שאמרתי, אני מקנאה באילמים; הדברים שאליהם השתוקקתי נראים בעינַי כגידופיהם של העוינים אותי; כל מה שחששתי מפניו – חי האלים! – כמה מרנין יותר ממה שבו חשקתי; התנהגתי ברשעות כלפי רבים, ומן השנאה שבתי והפגנתי רצון טוב – אם אכן קיימת מידה כלשהי של רצון טוב בין רשעים: עדיין איני מיודדת עם עצמי. השקעתי את כל מרצי כדי שאיפרד מן ההמון ובאמצעות כישרון כלשהו אהפוך עצמי למיוחדת, אולם בעצם הצבתי בדרכי חניתות וחשפתי עצמי למרירות שנגסה בבשרי. האם את רואה את אלה המשבחים את רהיטות דיבורך, הולכים אחר עושרך, מחניפים לחסדך, מהללים את כוחך? כולם הם אויבייך, או – מה ששקול לכך – עשויים להיות כאלה. קהל המהללים אותך שווה בגודלו לקהל המקנאים בך. מדוע לא אחפש דבר מה מועיל בפועל, שאוכל לחוש אותו ולא להציגו לראווה? דברים המושכים מבטים, אלה שאנשים עוצרים לידם ואדם מציגם לחבֵרו בהשתאות – דברים אלה אמנם זוהרים מבחוץ, אך אומללים בפנימיותם."

הבה נחפש דבר מה שאינו רק יפה במראיתו, אלא גם איתן, יציב ונאה יותר מבחינת חלקו החבוי – את זאת עלינו לבקש

ההתאבדות של סנקה, מנואל דומינגס סאנצ'ס

"ההתאבדות של סנקה" (1871), מנואל דומינגס סנצ'ס, מוזיאון פראדו, מדריד. תצלום: ויקיפדיה

פרק 3

הבה נחפש דבר מה שאינו רק יפה במראיתו, אלא גם איתן, יציב ונאה יותר מבחינת חלקו החבוי – את זאת עלינו לבקש. נמצא שהוא אינו במרחקים, יש רק לדעת היכן להושיט את היד; עכשיו, כמתהלכים במחשכים, אנו פוסחים על הקרוב לנו ומועדים על הדבר עצמו שאנו מחפשים.

אך אל לי להוליך אותך סחור סחור ולכן אדלג על דעותיהם של אחרים, שהרי יארך זמן רב למנותן ולהוכיח שהן כוזבות: הקשב לדעתנו. אולם כשאני אומר "דעתנו", איני מצרף עצמי למישהו מחכמי הסטואים – גם לי ניתנה הזכות לחוות דעה. לכן אלך בעקבותיו של אחד, על האחר אצווה להציג את דעתו בפירוט דעתו ואולי, לכשיזַמנו אותי לאחַר כל האחרים, לא אפסול דבר מבין הדברים שאמרו קודמַי אלא אומר "בנוסף ארצה לטעון את הדבר הבא." בינתיים, אני מתאים עצמי לדרכֵי הטבע וזו הדרך המקובלת על כל הסטואים. אין לסטות מדרך זו: עלינו לעצב את חוכמתנו לפי חוקי הטבע ולפי דפוסיו.

החיים המאושרים, אם כן, הם חיים המתאימים לטבעם שלהם. דבר זה אינו יכול להתרחש אלא אם כן, ראשית, רוח האדם בריאה, ונמצאת בבעלות תמידית על בריאותה; שנית, על הרוח להיות אמיצה ופעילה; שלישית, עליה להפגין כושר עמידות יאה, להתאים עצמה לנסיבות הזמן, לדאוג לצורכי הגוף וכל מה שקשור בו, אם כי לא מתוך חרדה; רביעית, על הרוח לפעול נמרצות בעניינים אחרים התורמים לחיים להפגין הערצה כלפי מי-מהם, עליה להפיק תועלת ממתנות הגורל אך לא להשתעבד להן. אפילו אם אפסיק בנקודה זו, אתה מבין שחיים כאלה מניבים שלווה וחירות, לאחר שהסרנו מעלינו את הדברים המטרידים או מפחידים אותנו. הרי במקום תענוגות ודברים זניחים ובני חלוף, המזיקים מכורח הבושה עצמה הבאה בעקבותם, עולה ובאה שמחה עצומה, איתנה ויציבה, וכן נינוחות, שלוות נפש וגדלות רוחנית שיש עמה צניעות. הרי כל גסות רוח מקורה בחולשה.

פרק 4

אפשר גם להגדיר את ה"טוב" שלנו באופן אחר, כלומר להביע אותו רעיון אך לא באותן מילים. כשם שאותו צבא יכול פעם להתפרס בגזרה רחבה ופעם להתגודד במבנה צר, פעם במבנה מעוקל כחצי סהר ופעם בטור ישר – אך כוחו נשאר זהה, בלי קשר לאופן פריסתו, ונחישותו להגן על עמדותיו איתנה כשהייתה – כך הגדרת הטוב העליון יכולה מחד גיסא להתפרס ולהתפשט לכיוונים שונים ומאידך גיסא להיות קצרה ומצומצמת. הרי יהיה זה אותו הדבר אם אומר: "הטוב העליון הוא נפש המזלזלת בדברים אקראיים ומוצאת שמחה במידות הטובות," או "נפש איתנה וחזקה, מנוסה בהלכות העולם, שלווה בפעולתה ומתנהלת באנושיות מלאה ובשימת לב לאלה הבאים עמה במגע." אפשר להגדיר זאת גם באופן זה: מאושר נכנֶה אדם אשר בעבורו אין טוב ורע באופן כללי אלא רק נפש טובה או נפש רעה; אדם המטפח כנות, שבע רצון מהמידה הטובה, אינו מוסת מנתיבו ואינו נשבר כתוצאה מנסיבות אקראיות, אדם שאינו יודע טוב גדול יותר מזה שהוא עצמו יכול לספק לעצמו, שבשבילו התענוג האמיתי הוא סלידה מתענוגות.

אתה יכול לראות כמה רעה ומזיקה עבדותו של אדם הנתון לסירוגין למרוּתם של תענוגות וכאבים

אם תרצה להרחיק לכת, אפשר לנסח את אותו הדבר שוב באופנים שונים ולשמור על מהותו יציבה ושלמה. שהרי דבר אינו מונע מאיתנו לומר כי חיי אושר מושתתים על נפש חופשייה, זקופה, אמיצה ויציבה העומדת מחוץ לגבולות הפחד והתשוקה, שבעבורה הטוב היחיד הוא כֵּנות, והרע היחיד – נוולות; יתר הדברים הם פחותים ואינם גורעים או מוסיפים כהוא-זה לחיים המאושרים – הם באים וחולפים, להועיל או להזיק לטוב העליון. אדם שזהו יסודו, מן ההכרח שיֵדע חדווה רבה, בין אם ירצה או לא, ושמחה עמוקה הנובעת מעמקי נשמתו, כמי ששמח בנכסי פנימיותו ואינו משתוקק לדבר גדול מהם. מדוע לא ישקול אדם מאפיינים אלה כנגד התשוקות הקטנות, בנות החלוף וחסרות ההתמדה של הגוף פחוּת הערך? ביום שהאדם יהיה נתון למרוּת התענוג, יהיה גם נתון למרוּת הכאב; אתה יכול לראות כמה רעה ומזיקה עבדותו של אדם הנתון לסירוגין למרוּתם של תענוגות וכאבים, שהם שליטים לא צפויים וחסרי רסן. לכן יש לבקש מפלט אצל החירות, ואין דבר המקנה אותה אלא האדישות כלפי הגורל. רק אז יוכל לעלות אותו טוב שערכו לא יסולא בפז – שלוות הנפש ונשגבותה כשהיא ניצבת במקום מבטחים, שִֹמחה עצומה, איתנה ונטולת פחדים הנובעת מהכרת האמת, ידידותיות ונדיבות רוח. דברים אלה מניבים הנאה לא משום היותם טובים בזכות עצמם, אלא משום היותם תוצר של הטוב הפנימי של האדם.

חיי אושר מתאפיינים ביציבות ובעקביות ומושתתים על כושר שיפוט צודק ומהימן. רק אז תוכל הנפש להיות זכה ומשוחררת מכל רע, משום שנמלטה לא רק מייסורים אלא גם מדברי גנאי וביקורת

פרק 5

משום שהתחלתי לדבר בחופשיות, אפשר גם להגדיר כמאושר אדם אשר בזכות השכל הישר אינו יודע תאווה ופחד. סלעים וכן בהמות אינם יודעים פחד וצער, אולם בשל כך לא יאמר עליהם מישהו כי הם מאושרים – הרי אין ביכולתם לתפוס את מושג האושר. 5 באותה קטגוריה יש למקם גם בני אדם אשר טבעם העצל ובורותם העצמית הורידה אותם לדרגת בעלי חיים. אין הבדל בין שתי הקבוצות משום שהללו לא ניחנו בשכל ואילו שכלם של האחרים מושחת ומוליך אל הגרוע והמעוות. הרי אי אפשר להגדיר אף אדם כמאושר אם הוא נהדף מן האמת. אם כן, חיי אושר מתאפיינים ביציבות ובעקביות ומושתתים על כושר שיפוט צודק ומהימן. רק אז תוכל הנפש להיות זכה ומשוחררת מכל רע, משום שנמלטה לא רק מייסורים אלא גם מדברי גנאי וביקורת; היא תחזיק תמיד בעמדה זו שהשיגה, ותצא להגנתה על אפו ועל חמתו של הגורל. הרי אף על פי שדברי תענוגות יציפו אותנו מכל עבר, ימצאו דרכם אלינו בנתיבים שונים, ינסו להקסים את רוחנו במתק שפתיים ויגייסו אמצעים מאמצעים שונים כדי לפתותנו כליל או בהדרגה – מי מבני האדם שנותר לו עוד צלם אנוש ירצה להיות טרוד יומם וליל, להשתעבד לגשמיות ולנטוש את הרוחניות?

פרק 6

"אולם," יאמר מישהו, "גם לנפש יהיו תאוות משל עצמה." אכן, שיהיו, ושתשב הנפש כבוררת בענייני המותרות והתענוגות; שתמלא עצמה בכל מה שקוסם לחושים; לאחר מכן תתבונן על העבר ובזוכרה את התענוגות שנמוגו תשמח על מה שחלף ותיתן דעתה על מה שממשמש ובא; שתערוך הנפש תקוותיה, ובשעה שהגוף שבע וגדוש תענוגות תפנה מחשבותיה לאלה העתידים לבוא. בשל כך, לדעתי, היא רק תהיה אומללה יותר, משום שלבחור ברע על פני הטוב זה טירוף. הרי אין אדם מאושר ללא שפיות דעת, ואי אפשר לומר שאדם שפוי הוא, אם הוא מבקש אושר בעתיד במקום אושר עילאי בהווה. אם כן, מאושר הוא זה שכושר שיפוטו צלול וישר, זה המרוצה מן המצב הנוכחי – יהיה אשר יהיה, זה המוצא נחת בנסיבות חייו; מאושר הוא זה אשר ההיגיון מכוון את כל מהלך ענייניו.

המעלה הטובה היא דבר בעל עומק, נעלָה ומלכותית, בלתי מנוצחת ובלתי נלאית; התענוג הוא שפל, מתרפס, חלש, ארעי ומשכנותיו הם בתי הבושת ובתי המרזח

בכחוס, קרוואג'ו

"בכחוס" (1595-1597), מאת קרוואג'ו, Google Art Project. תצלום: ויקיפדיה

פרק 7

אלה הצופים בתענוגות ורואים בהם את הטוב העליון ממקמים מושג זה במקום מביש עד מאוד. 6 כך בעצם הם טוענים, כי אי אפשר להפריד את התענוג מן המעלה הטובה וכי אדם אינו יכול לחיות ביושר ובהגינות אם אינו חי בהנאה, ואינו יכול לחיות חיי הנאה בלי לחיות חיי יושר והגינות. אינני יודע כיצד שני דברים כה שונים יכולים לדור בכפיפה אחת. שואל אני אתכם מהו הדבר שבגינו אי אפשר להפריד את המעלה הטובה מן התענוג? האם אפשר להניח שמאחר שכל תחילתו של דבר טוב נובעת מן המעלה הטובה, יצמחו משורשיה גם אותם דברים שאתם אוהבים ומשתוקקים להם? אולם אם היו השניים בלתי ניתנים להפרדה, לא היינו מוצאים דברים מסוימים כמהנים מחד גיסא אך מבישים מאידך גיסא, וכן כאלה שהם מן הראויים ביותר אך קשים להשגה ונרכשים בכאב. עכשיו, הוסף לכך את העובדה שהעונג הוא גם נחלתו של זה המנהל את חייו באופן מחפיר ביותר, אולם המעלה הטובה אינה מאפשרת חיים בנתיב הרע; כמו כן, ישנם אנשים שחיים חיי תענוגות ובכל זאת הם אומללים – בעצם התענוגות הם אלה שמאמללים אותם. דבר זה לא היה מתרחש לו המעלה הטובה הייתה מתמזגת עם התענוג; לעתים קרובות היא נטולת תענוג ולעולם אין הוא חסר לה. מדוע תבקשו לאחֵד דברים שונים ולאמיתו של דבר מנוגדים זה לזה? המעלה הטובה היא דבר בעל עומק, נעלָה ומלכותית, בלתי מנוצחת ובלתי נלאית; התענוג הוא שפל, מתרפס, חלש, ארעי ומשכנותיו הם בתי הבושת ובתי המרזח. את המעלה הטובה תמצא עומדת במקדש, בכיכר השוק, בבית הסנאט ולפני חומות העיר – מאובקת, שזופה וידיה מיובלות מעמל; את התענוגות תמצא לרוב מסתתרים ומבקשים מקומות אפלים, בסביבות בתי המרחץ והזיעה, חוששים מנציגי החוק, 7 רכרוכיים וחסרי מרץ, רוויי יין וספוגי בושם, חיוורי פנים או משוחים בצבעים ומשחות המשמשות לחניטת גופות. הטוב העליון הוא בן אלמוות, אינו חדל להתקיים, אינו מגדיש את הסאה או גורם חרטה. הרי החוכמה היפה לעולם לא שבה על עקבותיה, אינה יודעת שנאה עצמית, ובהיותה הדבר המעולה ביותר אינה משתנה כהוא-זה. אולם התענוג קורס ונעלם בדיוק כשהוא בשיאו – אין לו טווח פעולה רחב; טווח זה מתמלא עד מהרה והתענוג מעיק על עצמו – מיד לאחר שהופיע לראשונה הוא דועך. מה שמטבעו נמצא תמיד בתנועה לעולם אינו ודאי. כך, לא יכולה להיות באמת מהות לְדבר אשר בא וחולף כהרף עין והוא עתיד להיעלם מתוקף פעולתו שלו: הרי הוא שואף להגיע לנקודה בה יחדל להתקיים, וכבר בתחילת קיומו הוא צופה אל סופו.

 

מתוך "על החיים המאושרים", מאת לוקיוס אנאיוס סֶנֶקָה, בהוצאת "נהר ספרים", תרגום מרומית והערות: אברהם ארואטי

תמונה ראשית: "אתם מלח הארץ ואם-המלח היה תפל במה ימלח הן לא-יצלח עוד לכל כי אם-להשליך חוצה והיה מרמס לבני אדם", הבשורה לפי מתי, פרק ה', פסוק 13. תצלום: בן ווייט, unsplash.com

Photo by Ben White on Unsplash

קריאה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי לוקיוס אָנָאיוס סנקה .

תגובות פייסבוק

2 תגובות על על החיים המאושרים

01
Mosheshy

אושר הוא מושג חמקמק.

סנקה.

"הטוב העליון הוא נפש המזלזלת בדברים אקראיים ומוצאת שמחה במידות הטובות," או "נפש איתנה וחזקה, מנוסה בהלכות העולם, שלווה בפעולתה ומתנהלת באנושיות מלאה ובשימת לב לאלה הבאים עמה במגע." אפשר להגדיר זאת גם באופן זה: מאושר נכנֶה אדם אשר בעבורו אין טוב ורע באופן כללי אלא רק נפש טובה או נפש רעה; אדם המטפח כנות, שבע רצון מהמידה הטובה, אינו מוסת מנתיבו ואינו נשבר כתוצאה מנסיבות אקראיות, אדם שאינו יודע טוב גדול יותר מזה שהוא עצמו יכול לספק לעצמו, שבשבילו התענוג האמיתי הוא סלידה מתענוגות.

"אתה יכול לראות כמה רעה ומזיקה עבדותו של אדם הנתון לסירוגין למרוּתם של תענוגות וכאבים"

אם תרצה להרחיק לכת, אפשר לנסח את אותו הדבר שוב באופנים שונים ולשמור על מהותו יציבה ושלמה. שהרי דבר אינו מונע מאיתנו לומר כי חיי אושר מושתתים על נפש חופשייה, זקופה, אמיצה ויציבה העומדת מחוץ לגבולות הפחד והתשוקה, שבעבורה הטוב היחיד הוא כֵּנות, והרע היחיד – נוולות; יתר הדברים הם פחותים ואינם גורעים או מוסיפים כהוא-זה לחיים המאושרים – הם באים וחולפים, להועיל או להזיק לטוב העליון. אדם שזהו יסודו, מן ההכרח שיֵדע חדווה רבה, בין אם ירצה או לא, ושמחה עמוקה הנובעת מעמקי נשמתו, כמי ששמח בנכסי פנימיותו ואינו משתוקק לדבר גדול מהם. מדוע לא ישקול אדם מאפיינים אלה כנגד התשוקות הקטנות, בנות החלוף וחסרות ההתמדה של הגוף פחוּת הערך? ביום שהאדם יהיה נתון למרוּת התענוג, יהיה גם נתון למרוּת הכאב; אתה יכול לראות כמה רעה ומזיקה עבדותו של אדם הנתון לסירוגין למרוּתם של תענוגות וכאבים, שהם שליטים לא צפויים וחסרי רסן."

"כמו כן, ישנם אנשים שחיים חיי תענוגות ובכל זאת הם אומללים – בעצם התענוגות הם אלה שמאמללים אותם. דבר זה לא היה מתרחש לו המעלה הטובה הייתה מתמזגת עם התענוג; לעתים קרובות היא נטולת תענוג ולעולם אין הוא חסר לה. מדוע תבקשו לאחֵד דברים שונים ולאמיתו של דבר מנוגדים זה לזה? המעלה הטובה היא דבר בעל עומק, נעלָה ומלכותית, בלתי מנוצחת ובלתי נלאית; התענוג הוא שפל, מתרפס, חלש, ארעי ומשכנותיו הם בתי הבושת ובתי המרזח."

"אולם התענוג קורס ונעלם בדיוק כשהוא בשיאו – אין לו טווח פעולה רחב; טווח זה מתמלא עד מהרה והתענוג מעיק על עצמו – מיד לאחר שהופיע לראשונה הוא דועך. מה שמטבעו נמצא תמיד בתנועה לעולם אינו ודאי. כך, לא יכולה להיות באמת מהות לְדבר אשר בא וחולף כהרף עין והוא עתיד להיעלם מתוקף פעולתו שלו: הרי הוא שואף להגיע לנקודה בה יחדל להתקיים, וכבר בתחילת קיומו הוא צופה אל סופו."

פשוט נפלא.

תודה שהבאתם, ותודה להוצאת הספרים המיוחדת של ראובן מירן.

02
משה

תודה על התירגום ועל ההפצה לרבים .

יש לא מעט סתירות פנימיות , ונסיונות מרירים לקטול דעות מתחרות לדובר ,
אך , כל מי שחושב ומנסה לקדם את הידע האנושי מתקבל אצלי בברכה .

אפילו אם הדובר טועה פה ושם ,
הנסיון לברר ולחדד הדעות הוא החשוב .
כן ירבו, כותבים-מתרגמים-מאמרים כאלו .