עשרת הדיברות לחזאי המתחיל

ספר חדש מתווה את המרשם לתחזיות טובות יותר. האם אכן אפשר לחזות את העתיד? האם מדובר בכישרון או ביכולת נלמדת?
X זמן קריאה משוער: 10 דקות

הקווים המנחים המוצגים כאן מתמצתים נושאים מרכזיים שהופיעו בספר ובתוכניות ההכשרה הניסיוניות שנועדו לשפר את רמת הדיוק בתחרויות חיזוי בעולם האמיתי. לפרטים נוספים ראו: www.goodjudgement.com

1. מיון ראשוני

התמקדו בשאלות שיש סבירות גבוהה לכך שהעבודה הקשה שלכם עליהן תשתלם. אל תבזבזו את הזמן על שאלות מסוג שעון (שבהן כללי אצבע פשוטים יקרבו אתכם לתשובה הנכונה) או על שאלות מסוג ענן (שבהן אפילו מודלים סטטיסטיים אינם יכולים להביס שימפנזה מטיל חיצים). התמקדו בשאלות מאזור הקושי של זהבה ושלושת הדובים, שבהן המאמץ משתלם ביותר.

תחזיות-על, פיליפ טטלוק

למשל: "מי ינצח בבחירות לנשיאות בעוד שתים־עשרה שנים?" אין שום דרך לחזות זאת כעת. אל תנסו אפילו. האם יכולתם לחזות ב־1940 מי ינצח בבחירות כעבור שתים־עשרה שנה, ב־1952? אם אתם חושבים שיכולתם לנחש שזה יהיה דווייט אייזנהאואר, שהיה באותה העת קולונל אלמוני בצבא ארצות הברית, ייתכן שאתם סובלים ממקרה חמור של הערכה בדיעבד.

כמובן, המיון הראשוני נעשה קשה יותר ככל שהנושאים קרובים יותר להווה. באיזו מידה של ביטחון מוצדק נוכל לחזות במרס 2015 מי ינצח בבחירות של 2016? התשובה הקצרה היא לא הרבה, אבל עדיין הרבה יותר מאשר בבחירות של 2028. אפשר לפחות לצמצם את הזירה של 2016 למספר קטן של מועמדים אפשריים, שזה הרבה יותר טוב מאשר הטווח הרחב של האפשרויות עלומות־השם (כמו אייזנהאואר) שאורבות לפתח ב־2028.

לסוג מסוים של נושאים יצאו מוניטין מוצדקים של עמידות בפני חיזוי (כמו מחירי הנפט או שוקי המטבע). אבל בדרך כלל איננו יודעים עד כמה התוצאות אינן ניתנות לחיזוי עד שסובבנו קצת את גלגלי השיניים שלנו בניסיון למצוא אחיזה אנליטית. זכרו את שתי הטעויות היסודיות שאפשריות כאן. אפשר להיכשל בניסיון לחזות את הניתן לחיזוי, ואפשר לבזבז את הזמן בניסיון לחזות את הבלתי ניתן לחיזוי. איזו טעות תהיה חמורה יותר במצב שלפניכם?

2. פרקו בעיות בלתי פתירות לכאורה לתת־בעיות פתירות

נהגו בדרכו המשעשעת אך הסדורה של אנריקו פֶרמי, שכאשר לא עסק בתכנון הכור האטומי הראשון בעולם, אהב לנחש תשובות לשאלות מופרכות כמו "כמה ציוויליזציות חוצניות קיימות ביקום?" פרקו את הבעיה לחלקים ניתנים לידיעה ובלתי ניתנים לידיעה. חשפו את בורותכם לאור היום. בחנו את הנחות היסוד שלכם. העזו לטעות בניחושים. מוטב לגלות טעויות במהרה מאשר להסתיר אותן מאחורי ניסוחים ערטילאיים.

חזאי־על רואים בפרמיזציה חלק בלתי נפרד מעבודתם. אחרי הכול, אילולא הפרמיזציה הם לא היו יכולים לתת תשובות מדידות לשאלות בלתי מדידות לכאורה על נתיחת גופתו של ערפאת, מגפת שפעת העופות, מחירי הנפט, בוקו חראם, הקרב על חאלב ופיזור התשואה.

אנו רואים את רוח הפרמיזציה בפעולה אפילו בחיפוש אחר אהבה, שהיא ככל הנראה התופעה הבלתי מדידה מכולן. חשבו למשל על פיטר באקֶס, בחור בודד מלונדון שהשתמש בשיטה כדי להעריך את מספר השותפות הפוטנציאליות המצויות בקרבתו.

הוא התחיל באוכלוסיית לונדון (כשישה מיליון בני אדם), צימצם את המספר על פי שיעור הנשים באוכלוסייה (כ־50 אחוז), אחר כך על פי שיעור הרווקות (כ־50 אחוז), על פי טווח הגילים המתאים (כ־20 אחוז), על פי שיעור בוגרות האוניברסיטה (כ־26 אחוז), על פי שיעור המושכות בעיניו (רק 5 אחוזים), על פי הסבירות שימצא חן בעיניהן (שוב 5 אחוזים), ועל פי הסבירות שהן יתאימו לו (כ־10 אחוז). מסקנה: יש כעשרים ושש נשים באגם; מסע דיג מפחיד אך לא בלתי אפשרי.1

אין תשובות נכונות או אובייקטיבית לשאלות־אהבת־אמת מהסוג הזה, אבל אפשר למדוד את רמת הדיוק של הערכות פרמי שמייצרים חזאי־על בטורניר ירפ"א. מפתיע לגלות כמה פעמים הערכה הסתברותית טובה נובעת מסדרה גסה להפליא של הנחות וניחושים.

3. מצאו את האיזון הנכון בין נקודת מבט פנימית לחיצונית

חזאי־על יודעים שאין חדש תחת השמש. שום דבר אינו "ייחודי" במאת האחוזים. ייחודיות היא עניין של מידה, ולעזאזל עם טהרני הלשון. מכיוון שכך, חזאי־על מנהלים חיפושים יצירתיים אחר נקודות להשוואה בין אירועים ייחודיים לכאורה, כגון תוצאות המרדף אחר טרוריסט מסוכן (ג'וזף קוני מאוגנדה למשל) וההתנגשות בין הממשלה הסוציאליסטית באתונה לבין נושיה של יוון. חזאי־על רגילים להציג שאלות מנקודת מבט חיצונית: באיזו תדירות קורים דברים כאלה במצבים כאלה?

וכמוהם כנראה גם לארי סאמרס, פרופסור מהרוורד ומזכיר האוצר לשעבר. הוא יודע מהו כשל תכנוני: כשבוסים שואלים עובדים כמה זמן יידרש להם כדי לסיים פרויקט, עובדים נוטים להמעיט במשך הזמן הנחוץ. סאמרס חשד שגם עובדיו עושים זאת, ומצא לכך פתרון. אחד מעובדיו לשעבר, גרג מנקיב, כלכלן מפורסם בפני עצמו, נזכר באסטרטגיה של סאמרס: הוא הכפיל את הערכות העובדים ואז עיגל אותן למעלה, אל יחידת הזמן הבאה. "אז אם עוזר מחקר אומר שהמטלה תימשך שעה, היא תימשך יומיים. ואם הוא אומר יומיים, היא תימשך ארבעה שבועות."2 זאת בדיחה של חנוּנים: סאמרס תיקן את אי־יכולתם של עובדים להשתמש בנקודת מבט חיצונית, בכך שהשתמש בנקודת מבט חיצונית כלפי הערכות העובדים והמציא פקטור משעשע לתיקונן.

מובן שסאמרס שינה את פקטור התיקון שלו אם עובד הדהים אותו וסיפק את הסחורה בזמן. הוא שקל את ציפיותיו לאחור מנקודת מבט חיצונית כנגד הראיות החדשות מנקודת מבט פנימית לכך שעובד מסוים חורג מהכלל. כי כל אחד מאיתנו, במידה מסוימת, בכל זאת ייחודי.

4. מצאו את האיזון הנכון בין תת־תגובה לתגובת־יתר לראיות

עדכון דעות וסברות הוא לחיזוי מה שצחצוח שיניים וחוט דנטלי הם להיגיינת הפה. זה אולי משעמם ומדי פעם לא נעים, אבל בטווח הארוך זה משתלם. עם זאת, ברור שלא תמיד מדובר בדבר קל לביצוע. עדכון מיומן מחייב חילוץ מתוחכם של סימנים משטף החדשות הקולני, תוך כדי מאבק בפיתוי לבחון דברים מתוך משאלת לב.

חזאים מנוסים לומדים לזהות סימנים מסגירים לפני כולנו. הם תרים אחר אותות מבשרים שאינם ברורים מאליהם לגבי דברים שחייבים להתרחש לפני ש־X יתרחש, כאשר X עדיין יכול להיות כל דבר, החל בהתפשטות הקרח בים הארקטי וכלה במלחמה גרעינית בחצי האי קוריאה. שימו לב לקו הדק המפריד בין ליקוט רמזים לפני כולם, לבין נפילה בפח של רמזים מטעים. האם הופעתו של מאמר ביקורתי כלפי צפון קוריאה בעיתונות הסינית הרשמית מאותת שסין עומדת ללחוץ על פיונגיאנג — או שמא מדובר בסך הכול בטעות בשיקול הדעת של העורך?

חזאי־על נוטים לעדכן את דעותיהם וסברותיהם באורח תוספתי, כשהם נעים למשל מהסתברות של 0.4 ל־0.35, או מ־0.6 ל־0.65. אלה אבחנות דקות, שקשה לנסח בשפה מעורפלת עם ביטויים כגון "עשוי" או "אולי", אבל בטווח הארוך הן מבדילות בין חזאים טובים למצוינים.

אבל חזאי־על יודעים גם לשנות את ההערכות ההסתברותיות שלהם במהירות בתגובה לאותות דיאגנוסטיים. חזאי־על אינם מעדכנים בייסיאניים מושלמים אבל הם מצטיינים בזה יותר מרובנו, בעיקר משום שהם מעריכים את המיומנות הזאת ועובדים קשה כדי לטפח אותה.

5. חפשו את הכוחות הסיבתיים המתנגשים בכל בעיה

מול כל טיעון טוב בתחום המדיניות, יש בדרך כלל טיעון־נגד שראוי לפחות להכיר בקיומו. למשל, אם אתם יונים אדוקות שמאמינות כי איום בפעולה צבאית לעולם לא יביא שלום, היו פתוחים לאפשרות שאתם עשויים לטעות לגבי איראן. עצה דומה מתאימה גם לניצים אדוקים, שמאמינים כי מדיניות פייסנית לעולם לא משתלמת. כל אדם המצוי בצד מסוים צריך למנות מראש את הסימנים שיגרמו לו לנוע לעבר הצד האחר.

ועכשיו מגיע החלק הקשה באמת. בדיאלקטיקה הקלאסית, תזה פוגשת אנטיתזה ונוצרת סינתזה. בעין השפירית, דעה אחת פוגשת דעה אחרת ועוד אחת ועוד אחת, ואת כולן צריך לסנתז יחד לכדי תמונה אחת ויחידה. אין שום כלל לחיבור בין הנקודות. סינתזה היא אמנות שדורשת שילוב בין שיקולי דעת סובייקטיבים לעילא. אם תעשו זאת היטב, תהליך הסינתזה אמור להפוך אתכם מיונה או נץ ליצור כלאיים, יונץ, המסוגל לתפוס באילו מצבים תתאים מדיניות קשוחה או רכה יותר.

6. שאפו להבחין בין רמות ספק רבות ככל שהבעיה מתירה, אך לא יותר מזה

מעטים הם הדברים הוודאיים או הבלתי אפשריים, והמילה "אולי" אינה מעבירה מידע ממש. על כן, חוגת חוסר הוודאות שלכם צריכה לנוע בין יותר משלושה מצבים. הדקויות חשובות. ככל שתוכלו להבחין בדרגות חוסר ודאות רבות יותר, כך תהיו חזאים טובים יותר. בדומה לפוקר, גם בחיזוי יש יתרון למי שמבדיל טוב יותר ממתחריו בין הימור של 60/40 לבין הימור של 40/60, או בין 55/45 ל־45/55. בתחילה זה נראה לא טבעי לתרגם תחושות בטן להסתברויות מספריות, אבל זה אפשרי. זה דורש רק סבלנות ותרגול. חזאי־על מוכיחים שזה אפשרי.

רובנו מסוגלים ללמוד די מהר לחשוב באופן גרנולרי יותר על אי־ודאות. זכרו כיצד ניסה הנשיא אובמה להבין אם אוסמה בן לאדן הוא הדייר המסתורי במתחם המגודר באַבּוֹטאַבַּד. וזכרו את ההערכות ההסתברותיות של מומחי המודיעין ואת תגובת הנשיא להן: "זה חמישים־חמישים... זאת הטלת מטבע." כעת, נניח שאובמה היה מקשקש עם חבריו לכדורסל, וכל אחד מהם היה מציע הערכה הסתברותית לתוצאה של משחק מסוים, כך שההערכות היו תואמות בדיוק לאלה שהציעו מומחי המודיעין על מיקומו של בן לאדן. האם הנשיא עדיין היה מושך בכתפיו ואומר "חמישים־חמישים", או שמא הוא היה אומר, "נשמע לי שהסיכוי נע בין שלוש לאחת לארבע לאחת"? אני מהמר על האפשרות השנייה. הנשיא רגיל לחשיבה גרנולרית בתחום הספורט. בכל שנה הוא נהנה מהניסיון לחזות מי ינצח בטורניר הכדורסל "הטירוף של מרס", חידת הסתברות שמעניינת גם סטטיסטיקאים רציניים. אך בדומה לקודמיו, דמוקרטים ורפובליקאים כאחד, הוא לא מיישם את הדקדקנות הזאת בהחלטות ביטחוניות. למה? כי נורמות שונות מושלות בתהליכי חשיבה שונים. רדוקציה של תחושות בטן מורכבות להסתברות מדידה היא צו השעה בספורט, אך לא בענייני ביטחון.3

אם כן, אל תייחדו את החשיבה הקפדנית שלכם לסוגיות טריוויאליות כמו כדורסל. ג'ורג' טֶנֶט לא היה מעז להישבע שיש נשק להשמדה המונית בעיראק אילו ממשל בוש האב היה אוכף אמות מידה של ראיות והוכחות, שהן טבע שני אצל מהמרים מנוסים בספורט. ודאות נחרצת מעידה על נכונות להסתכן עד בלי די — ולאבד הכול במקרה של טעות.

7. מצאו את האיזון העדין בין חוסר ביטחון לביטחון עצמי מופרז, בין זהירות להחלטיות

חזאי־על מודעים לסיכונים הטמונים בהסקת מסקנות חפוזה ובהשתהות ממושכת מדי בסביבת ה"אולי". הם מנהלים דרך קבע משא ומתן בין הצורך לנקוט עמדה החלטית (מי רוצה להקשיב למתחמקים?) לבין הצורך לתקף את עמדתם (מי רוצה להקשיב לרברבנים?). הם מבינים שדיוק לטווח הארוך מחייב השגת תוצאות טובות הן מבחינת הכיול והן מבחינת הרזולציה — ודבר זה מחייב אותם להתעלות מעל הפינג־פונג האינסופי של משחק ההאשמות. לא די להימנע מהטעות האחרונה. עליהם למצוא דרכים יצירתיות למחוץ שני סוגים של טעויות חיזוי — החמצות ואזעקות שווא — עד כמה שעולם הפכפך מאפשר שיפורים ברמת הדיוק.

8. חפשו את הטעויות שמאחורי הטעויות, אבל היזהרו מהערכה בדיעבד

אל תנסו להצדיק או לתרץ את כישלונותיכם. תנו דין וחשבון! ערכו פוסט־מורטם אמיץ: היכן בדיוק הכול השתבש? וזכרו: אף על פי שהטעות הנפוצה יותר היא ללמוד מעט מדי מכישלון ולהתעלם מפגמים בהנחות היסוד, אפשר גם ללמוד יותר מדי מכישלון (אולי הייתם בכיוון הנכון, אבל עשיתם טעות טכנית קטנה שהיו לה השלכות מרחיקות לכת). כמו כן, אל תשכחו לנתח הצלחות. לא כל הצלחה מעידה על הלוך חשיבה נכון. ייתכן שהתמזל מזלכם והשגיאות שלכם התקזזו. ואם תרגישו בטוחים לחשוב גם בעתיד בצורה דומה, מצפה לכם הפתעה לא נעימה.

9. הפיקו את המיטב מאחרים ותנו לאחרים להפיק את המיטב מכם

שלטו באמנויות המורכבות של ניהול צוותים, ובמיוחד באמנות של אימוץ נקודות מבט שונות (הבנת טיעוני הצד השני במידה כזאת שתוכלו לשחזר אותם לשביעות רצונו), של תִשאוּל מדייק (סיוע לאחרים להבהיר את טיעוניהם כדי שיובנו נכונה) ושל עימות בונה (למידה לחלוק על דעתו של מישהו ברוח טובה). מנהיגים נבונים יודעים כמה דק הוא הגבול בין עצה ידידותית להתערבות מיקרו־ניהולית, בין קבוצה נוקשה לקבוצה החלטית, או בין קבוצה מפוזרת לקבוצה פתוחה מבחינה מחשבתית. טומי לסורדה, לשעבר מאמן הלוס אנג'לס דודג'רס, הגדיר זאת נכון פחות או יותר: "לנהל זה כמו להחזיק יונה ביד. אם מחזיקים חזק מדי הורגים אותה, ואם מחזיקים חלש מדי מאבדים אותה."4

10. עלו על אופניים של איזון־טעויות

יישום כל דיבֵּר דורש איזון בין כוחות סותרים. כפי שאי אפשר ללמוד לרכוב על אופניים באמצעות קריאה בספר פיזיקה, אי אפשר להיות לחזאי־על באמצעות קריאת ספר הדרכה. למידה דורשת עשייה, עם משוב טוב וחד־משמעי על הצלחה ("אני נוסע חלק!") או כישלון ("בום!"). זכרו גם שתרגול אין פירושו עשיית תנועות נכונות של חיזוי, או קריאה אגבית של החדשות וזריקת הסתברויות לחלל האוויר. כמו כל צורות המומחיות הידועות, חיזוי־על הוא פרי תרגול מכוון ומעמיק.

11. אל תייחסו לעשרת הדיברות כאל תורה מסיני

אי אפשר לנסח כללים מנחים שיחולו בכל הנסיבות, הזהיר הלמוט פון מולטקה, כי שני אירועים לעולם לא יהיו זהים.5 כמו בלחימה, כך גם בשאר העניינים. קווים מנחים הם המיטב שאנו מסוגלים לייצר בעולם שבו דבר אינו ודאי או חוזר על עצמו בדיוק נמרץ. חיזוי־על דורש תשומת לב תמידית גם — ואולי במיוחד — כשמנסים לקיים את עשרת הדיברות האלה בנאמנות.

מתוך הספר "תחזיות-על: המדע שמאחורי אמנות הניבוי", מאת פיליפ א' טטלוק ודן גרדנר. הספר ראה אור בהוצאה משותפת של כנרת זמורה-ביתן ואלכסון. תרגום מאנגלית: קטיה בנוביץ'.

תמונה ראשית: "!Beam me up", תצלום: Vern

קריאה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי פיליפ א' טטלוק, דן גרדנר.

תגובות פייסבוק

תגובה אחת על עשרת הדיברות לחזאי המתחיל