ציפור צהובה

גם ציפור כלואה יכולה לעוף. סיפור לסוף השבוע
X זמן קריאה משוער: 2 דקות

ציפור צהובה אחת הכירה את השבילים ואת סמטאות השמיים. הכירה את העננים ואת הרוח. פעם צייד שלח בה חיצים –והחטיא.
היא ניצלה מן החיצים, אך לא מן הרשת שפרש לה בין העצים. רגליה נלכדו בלולאות הרשת. הציפור החלה לחבוט בכנפיה והרשת הסתבכה, עטפה אותה והכניעה את גופה.
הביא הצייד את הציפור אל ביתו, סגר עליה בכלוב קטן שסורגיו ברזל: "זהו ביתך! לא תוסיפו לעוף," אמר בקול עבה והעמיד את הכלוב אצל חלון הפונה לצד מערב.
מבעד לסורגים הייתה הציפור משיטה את מבטיה בתכלת השמים וחונקת את האנחה בגרונה, שלא ישמע אותה בעל הכלוב וישמח. ובצר לה הייתה שרה, רק בלב הייתה שרה, לבל ישמע הצייד.

בחלומותיה הייתה הציפור רואה איך הכלוב גדל וגדל. פעם ראתה בחלומה איך נעשה הכלוב ענקי בגודל השמיים. ובחלום הזה שהביא לה רגעים מתוקים נזכרה מפעם לפעם. כשהייתה הציפור מתעוררת, הייתה מנתרת ניתורים קטנים ומנופפת לשמיים בכנפיים פרושות למחצה, כי קטן היה הכלוב. ובין הסורגים הייתה מחבקת את הגעגועים הכחולים ואת הזיכרונות.

"ביום כחול אחד, הו כמה כחול היה היום ההוא," נזכרה הציפור הצהובה, "עפתי מעל ערוגת פרחים ושמעתי קול של ילד: "אמא, הסתכלי, השמש עפה בשמיים!" והאם ענתה לילד: "זו אינה שמש, זו ציפור צהובה, ודאי קיבלה את הצהוב שלה במתנה מן השמש." ופעם ביום שחציו שמש וחציו ענן פגשתי ילד עצוב ושרקתי לו. הוא צחק ורצה לשרוק בחזרה – ולא ידע. התקרבתי אליו ולימדתי אותו לשרוק והוא השיב לי שריקה. כך דיברנו בשריקות. הוא שרק ואני שרקתי... ופעם ביום שמש נפלא פיה אחת שלחה אותי לשאת במקורי אגרת לנסיכה בארמון אשר מעבר לים. עפתי, מעלי שמים כחולים ומתחתי מים כחולים. ולא ידעתי מה כחול יותר: השמים או המים. הגעתי אל אדן חלונה של הנסיכה וחכיתי. אחר כך ראיתי דמעות אושר זולגות מעיניה.

"האומנם רק נסיכות ראויות לחסדן של הפיות? רק נסיכים ונסיכות, ציפורים לא?"
אותו רגע ראתה זקנה עומדת ליד הכלוב.
"שלום לך ציפור, למה את קטנה ורזה? שאלה הזקנה.
"כדי שיהיה מקום גדול יותר לכנפיים בכלוב," ענתה הציפור.
"נגני לי שיר, ציפור צהובה," ביקשה הזקנה.
"מאז שחדלה הרוח ללטף את כנפי לא שרתי בקול. רק בלב אני שרה," נאנחה הציפור.
"נגני לי שיר אחד," שבה ובקשה הזקנה.
"השיר שלי עצוב. אם תקשיבי לו תזילי דמעות."
"לא איכפת לי להזיל דמעות," אמרה הזקנה, "העיקר שאקשיב לשיר."
פצתה הציפור את מקורה. קולה עדין ורועד. היא שרה על הרשת שהובילה אותה לכלוב, על הכלוב שגזל לה את מרחבי השמים ועל צער הכנפיים.
הזילה האשה דמעות: "אני שומעת את פעימות הלב שלך. שירי שוב את השיר הזה, שירי, שירי..."

שרה הציפור והאשה תלשה שערת כסף מראשה והשחילה בין סורגי הכלוב. ועוד שערה תלשה וגם אותה העבירה בין הסורגים. שבע שערות תלשה וכל אותה עת לחשה לציפור: "המשיכי לשיר...שירי...שירי..." והזקנה התאימה את תנועות אצבעותיה הזריזות, תנועות של שתי ותנועות של ערב, לקצב השיר.
אך סיימה הזקנה להשחיל את השערה השביעית, הפכו חוטי הברזל של הכלוב לחוטי כסף קלילים. ומשקלו של הכלוב היה כמשקל שבע שערות.
"עכשיו את יכולה לעוף," אמרה הזקנה ונשקה לציפור מבעד לחוטי הכסף, נשיקה בכל כנף.
ואם פעם תראו ציפור צהובה מרחפת בתוך כלוב בשמים דעו:
זו הציפור וזהו הכלוב מן הסיפור הזה.

קריאה זו התפרסמה באלכסון ב
§ קריאה | # ספרות
- דימוי שעראיור מהמאה ה-19. באדיבות קיי פאתט

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

14 תגובות על ציפור צהובה

03
ש.פ

בקצה העולם, ממש בקצה, איפה שקיבלו את השנה החדשה יום לפנינו בניו זילנד, בבית של הכתומה שלי ..ד"ש יש ציפור אחת גדולה ואהובה כמו בן ובת להם, תוכי משגע, שחי בביתם והכלוב שלו עם דלת פלאים שנפתחת לו כל פעם שהוא רוצה, ואז הוא מנתר להם על הכתפיים ושר ומרק ומשתף אותם בסיפורים והאגדות שלו על ציפורים צהובות בג'ונגל ויערות הגשם ... ומפטפט איתם באנגלית וקצת עברית שהוא שומע שם לפעמים בטלפון... והוא חופשי חופשי ויש לו גם בית ואהבה ושמח וטוב לב... שולחת ליעלוש את הסיפור שלך וגם לירדנה שחזרה הביתה והשאירה כאן את הבית שלה בישראל..

04
לאה זוכמן

כמה נפלא! זה כוחו של סיפור ששערות כסף שזורות בין דפיו כמו
הסיפור האישי של כל קורא...
ובפרקי שירה נאמר: צִפֹּרֶת כְּרָמִים אוֹמֶרֶת . אֶשָּׂא עֵינַי אֵל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי : (תהילים קכא א)
ותראו את דבריו היפים של ר' יעקב עמדין במאה ה- 18: "וְרָאוּי לֵידַע כִּי כֹּל הַנִּבְרָאִים, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מַלְאַךְ מְמֻנֵּה עֲלֵיהֶם בַּשָּׁמַיִם אֵין לָהֶם פֶּה לוֹמַר שִׁירָה אֶלָּא עַל יְדֵי הָאָדָם שֶׁכֻּלָּם נֶאֱחָזִים בְּקוֹמָתוֹ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ב"חֶסֶד לְאַבְרָהָם" (היעב"ץ זצוק"ל ב"זמרת הארץ")

שלומית אהובתי, מעת לעת אנחנו כלואים בכלוב שרקמנו, ולרוב כלואים בכלוב שאחרים
דאגו לו, ויחד אם זה נפלא שיש לרובנו דמיון, ועזרה משערות הכסף ,לעוף למקומות שליבנו חושק אל האופק ששם נוח למחשבות שלנו להיות וליצור...ולהתרגש
אוהבת מאודדדדדד