שטריימל טורקי

קול במבטא זר, כבד אך נעים, נשמע בטלפון: "האם פנוי אדוני לטוס היום לאיסטנבול. כבוד הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן מזמין אותך לפגישה אישית."

***

לאן נעלם השטריימל? לא הבינה סבתא חיה, שאז עוד לא הייתה סבתא אלא אלמנה צעירה שנשארה חסרת כול עם שני ילדים קטנים לאחר שבעלה נפטר במגפת הטיפוס בצפת בשנת 1916.

"המשפחה כולה ניזונה כל אותה שנה ממכירת כלי-כסף ותכשיטים וחפצי-בית אחרים לאפנדים העשירים בצפת. שנים לאחר מכן הייתה אימא מספרת לי, כיצד הייתה מוציאה מן הארון שמלת-קטיפה יקרה ועוטפת אותה בסמרטוטים מחשש עינא בישא והולכת בכאב-לב לביתו של אפנדי פלוני ומוכרת את השמלה במחיר פרוטות ממש. האפנדי היה גומל לה חסד אם נתן תמורתה כסף כדי קניית דורה לשבוע-שבועיים," כך תיאר אבא את השנה הקשה שעברה על משפחתו אחרי מות אביו, יוסף צעהנווירט.

את כל הבית הפכה, ולא מצאה דבר-מה נוסף להציע, אחרי שמכרה את כל הבגדים וחפצי הערך המעטים שהיו בבית. רק השטריימל של בעלה נותר, אך מה לאפנדי ולשטריימל. והנה, דווקא רוצה הוא, ספק מרחמים ספק מתוך רצון לשעשע את עצמו בכובע מצחיק של יהודים. הוציא מאבנטו שלוש מטבעות זהב ונופף לעיניה: לכי והביאי את השטריימל. חישבה סבתא ומצאה כי הכסף שהציע לה יספיק לא רק לאוכל, אלא גם לכרטיסים לרכבת שתוביל אותה לבני המשפחה בטרנסילבניה שידאגו למחסורה.

ידעה היטב היכן מונח השטריימל – במגירה העליונה שבשידה הגדולה בסלון בתוך קופסת פח עגולה. מיאנה המגירה להיפתח, כאילו לא רצתה לשתף פעולה. סירבה גם קופסת הפח להיפתח, גם היא לא רצתה לשתף פעולה. לבסוף נפתחו השתיים, גם המגירה, גם קופסת הפח העגולה – והשטריימל איננו.

***

כבודו, משתחווים מלאכים בפני הקב''ה. עברה השאילתה מן הרחוקים אל הקרובים, מעגל בתוך מעגל, עד שהמקורב ביותר ניגש, נפל אפיים ארצה והסביר מה שקרה כאשר מלאך המוות בא לקחת את נשמתו של אברך אחד בצפת. משמע, עניין ביש לנו עם שטריימל.

כבר שמע מלך מלכי המלכים לפני כן את המילה הזו מרחפת בין הצדיקים היושבים ולומדים תורה אצלו. סודי סודות שאין בן תמותה יכול לדעת – כי ישמע אותם ימות – נגלים להם כאן מדי יום ביומו. אם מתקה להם תורתם בהיותם בשר ודם בעולמות תחתונים, כאן הוא העונג האמיתי. תחת כנפי השכינה שרויים הם, וחדוות מרום שורה עליהם. ובכל זאת, רוטנים הם מדי פעם ביניהם, מביטים זה בזה, ומתלוננים בשקט – עם כל הכבוד לעטרות האלה שעטרו לראשינו כאן, מי יתננו שוב את השטריימל היפה שלנו שהיה לנו בחיינו.

מה זה השטריימל הזה שהם מדברים עליו? תמה הקב''ה.

מתברר: תאונת עבודה אירעה לו למלאך המוות. כאשר בא ליטול את נשמתו של יוסף צעהנווירט אחד, אברך בן עשרים ושתיים, ומתוך עייפות ורישול – הרבה נפשות נטל אותו יום – החטיא וננעץ להב החרמש בקיר האבן העבה, בבית העתיק ברובע היהודי של צפת. משך מלאך המוות את החרמש בכוח, ולא זז. משך עוד, לא זז. משך עוד – פרק את הכתף.

גיחך לעומתו אותו יוסף צעהנווירט, ירושלמי ערמומי שהגיע לעיר המקובלים לאחר שהתחתן עם חיה לבית כ''ץ: למד הוא חוכמת עזרה ראשונה מסבה של אשתו, שהיה הרוקח של צפת. יודע הוא כיצד מחזירים למקומה כתף שפרקה.

נו אז מה הבעיה? שאל הקדוש ברוך הוא. שיחזיר למקומה את הכתף הפרוקה הזו.

מבקש הוא הגאַליציאַנער הזה שכר, ענה מלאך המוות, מחווה קידה כלפי ריבונו של עולם, וצריך אני לאישורך. בקשה חריגה.

מה בקשתו?

רוצה הוא שאתן לו להעלות איתו את השטריימל שלו לגן עדן, כחכח במבוכה מלאך המוות. סחטנות של ממש.

מה זה שטריימל, שב ותמה הקב''ה. עמדו והסבירו לו, כך וכך זנבות שועלים או צובלים, בטנה של משי, יש ספודיק ויש קולפיק וכולי וכולי. על זה כל העניין? – נתן הקב''ה את האישור, החזיר יוסף צעהנווירט במשיכה מיומנת אחת את הכתף של מלאך המוות למקומה, שלף רשע זה את החרמש שלו ושילח את יוסף באבחה אחת לעולמות עליונים. יחד עם השטריימל שלו.

***

ירדה שכחה עליו. נקבר בחופזה על ידי מעט מלווים שגם הם תשושים מרעב ומחלות. קברוהו לעת ערב נהדר ביופיו למרות הכול, ככל הערבים בחודשי מאי בצפת, והיה אור סגול קסום יורד על ההרים, שצללים כהים מכסים אותם. ליווהו אל קברו בין שאר ההלוויות שהיו באותן ימים בקהילה הקטנה, ונעזב שם תחת מצבה ששמו נחקק עליה ברישול ובחיפזון (כבר אז, בט''ו באייר תרע''ו, החל תהליך התפוררותה). יצאה אשתו עם שני יתומיו לקרובי משפחתו בטרנסילבניה, ושלום על ישראל. אין יוסף צעהנווירט, אבד זכרו מן הארץ.

***

יושבים צדיקים ולומדים תורה בבית מדרש של מעלה. כחול אשר על שפת הים ממלאים הם את היכלי התורה. נחת רוח עושים הם לבוראם, ממש על מפתן לשכתו יושבים הם – ואין הוא צריך להתאמץ ולשמוע את קול תפילותיהם ותלמודם של בני עמו הלומדים בבתי מדרשו של מטה. שבעים שפה ולשון שומעים שם מפי בני עמנו מכל התפוצות, מוזיקה שמיימית. והנה צלילים צורמים עולים מאחד האגפים. קול ויכוח ומריבה. נשלחים פקחים של מרום, משגיחים של בית המדרש, סובבים בין חדרי הלימוד בכל רחבי היקום. והקולות עולים ומתגברים, ואם לא יטעונו חושינו גם קול סטירת לחי נשמע.

מגיעים המשגיחים אל מקום המריבה, והנה קול פרץ וצווחה. נזדמנו להם לשיעור אחד סבא מאיר יעקב גרינפלד, אביה של אימא עליה השלום, ויוסף צעהנווירט אביו של אבא עליו השלום. חשבון ארוך ביניהם, ומכאן לכאן הגיעו לכדי מריבה. לכאורה, החלו בדברי תורה. סבא יוסף תלמודו על פי הנהוג בצפת, משלב הוא דברי חוכמה מפי האר''י הקדוש שאת ציון קברו היה פוקד מדי שבוע. ומוסיף להם מעט דברי ליצנות ומדרשים של רבי ישראל נג'ארה, שאנשי צפת שמחים הם בתורתם – לעומת הירושלמים כבדי הראש. סבא מאיר יעקב מפלפל בסגנון תלמידי חכמים של הונגריה, מקפיד על קלה כחמורה. לא הגיעו לעמק השווה והחלו מקניטים זה את זה. סבא יוסף בן העשרים ושתיים מוציא לשון, במחילה, כנגד מאיר יעקב בן התשעים ותשע. זה הלך עולמו עול ימים וחצוף, זה השיב את נפשו לבורא שבע ימים ושנים. לא רגיל סבא מאיר יעקב שפרחח שכזה מדבר אליו כך. ועוד איזה פרחח – חשבון ארוך לו עם אותו צעהנווירט מצפת. הרי הוא אביו של האברך יהושע צעהנווירט, שלו נתן את בתו הבכורה צפורה-פייגל לאישה ועוד שקל לידו נדוניה נאה, יש אומרים מאה ויש אומרים מאתיים לירות אנגליות. חשבו לתלמיד חכם וירא שמיים, ויקו למשפט והיה למשפח. חלפו אך שנים אחדות והתברר כי מקח טעות עשה. חתנו החל מקצץ בבגדיו, מזלזל בזמני התפילות, ולבסוף נראה מהלך בגילוי ראש ברחוב הנביאים בירושלים ומתגנב לספרייה של בני ברית, קורא שם בספרי מינים ואפיקורסים. אמר מאיר יעקב לבתו פייגל: גט! סירבה. שבה את ליבה הבחור הזה, שגם את הכיפה הזעירה שהניח על קרחתו הנוצצת כבר לא טרח לחבוש. והנה עתה רואים, לא רחוק נפל התפוח מן העץ. חצוף בן חצוף.

ואם לא די בזה, לא זו בלבד שמתווכח איתו בענייני תורה ומוציא לו לשון, היוסף הזה, גם מתהדר בשטריימל שלו שהביא עימו בדרכי עורמה, כמו כדי להקניט אותו: תראה מה שהצלחתי להביא משם, לי יש שטריימל ולך אין!

תלמידי חכמים צריכים לשמור על כבודם. ראשית חוכמה – דרך ארץ: סטר סבא מאיר יעקב על לחיו של הפוחח הצעיר. דבר שני – תפס בשטריימל שלו, תלש מעל ראשו והשליך אותו לכל הרוחות, משמע לחלל העולם.

השטריימל שלי! צעק סבא יוסף.

מגיע לך! ענה לו סבא מאיר יעקב והוציא לשון לעומתו.

משכו צדיקים בכתפיהם. לא מעט שמחה לאיד הייתה שם. מגיע לכאן עול ימים זה ומתגנדר בשטריימל שלו, כיוסף אבינו עליו השלום וכתונת הפסים שלו.

סבב לו השטריימל, במעגלים הקיף את הגלקסיה. געגועים לארץ הקודש עשו את שלהם והוא החל קרב אל כדור הארץ. נבהלו אסטרונומים: אסטרואיד! מתקרב במהירות במסלול התנגשות לעברנו.

***

חגג סבא מאיר יעקב את ניצחונו והקניט את סבא יוסף, הציג אותו ככלי ריק וזרה מלח על פצעיו: אל קברי בגבעת שאול עולים כל שנה בני המשפחה, אומרים קדיש, קוראים פרקי תהילים. ואצלך? אפילו מצבה אין לך. שכחו אותך לגמרי.

נאנח סבא יוסף: זנחו אותו אלמנתו וילדיו. בודד נשאר בבית הקברות העתיק של צפת. רק פרות וכבשים עלו מן הוואדי לאכול עשב בין המצבות העתיקות. גשמים ירדו. מים זרמו במורד ההר, סחפו מצבות אל תחתית הוואדי. כשחזרו שוב אשתו וילדיו לארץ אחרי שנים, כבר לא היה אפשר למצוא את הקבר. החיים נמשכו הלאה. ילדים נולדו. נכדים. מי זוכר את סבא יוסף צעהנווירט? אפילו את השם המיר הבן שלו יהושע בשם עברי. אוי לבושה. צען-ווירט, עשר מילים, עשרה דברות, שם מלא הוד והדר. ומה נהיה? בר יוסף.

***

שלחה סוכנות החלל האמריקאית חללית מחקר וזו התקרבה אל האסטרואיד. הצילומים ששלחה התפרסמו באינטרנט ובטלוויזיה: טבעות זוהרות מקיפות אותו בשלל צבעים, ובמרכז חותמת באותיות עבריות. לא התקשיתי לזהות אותה – זו החותמת המופיעה על הדף הראשון של כל אחד מכרכי התנ''ך עם שנים עשר פירושים של סבא עליו השלום, שלקחה עימה סבתה חיה בנדודיה עם שני ילדיה לקרובי המשפחה בטרנסילבניה, וכעבור כחמש עשרה שנה הביאה אותם עימה בחזרה לארץ. כעת הכרכים האלה אצלי, עברו אליי בירושה אחרי מות אבא. והחותמת ברורה, באותיות עבריות ובגרמנית, הלשון שהייתה מקובלת ברחבי האימפריה האוסטרו-הונגרית.

יוסף צעהנווירט

בעה''ק צפת

התקשרתי לקו האדום של גלי צה''ל ואמרתי: זהו השטריימל של סבא. התורן של הקו האדום, טירון שזה עתה התקבל לתחנה, שידר את הידיעה וננזף. ריתוק לשבת וכיוצא בזה. פרופסור לאסטרונומיה מאוניברסיטת תל אביב הובהל לשידור שעורר סערה בתקשורת, והדגיש, מושך את ה-ס בפיו – אסססטרואיד מצוי. אף הושמעה רמיזה, שאפשר היה להבין ממנה כי למוסר הידיעה הזו על השטריימל כביכול של הסבא שלו כביכול והצעהנווירט הזה כביכול, דהיינו אני, חסר בורג.

את הנעשה אין להשיב. הידיעה שודרה במהדורות חדשות בעולם, בתחנות טלוויזיה משני עברי האוקיינוס. כל העולם עסוק בסכנה הגדולה הנשקפת למין האנושי מהאסטרואיד הזה שמתקרב אל כדור הארץ, ואם ישנו יצחק אחד בתל אביב שאומר כי לא אסטרואיד הוא אלא השטריימל של סבא שלו מצפת – הבה נקרא לו ונשמע מה בפיו. דיברו איתי ואישרתי: זה השטריימל של סבא יוסף.

ניעורה השאלה, למי יהיה שייך השטריימל הנדיר הזה הבא אלינו מעולמות רחוקים?

על כולם גבר בטיעוניו נשיא טורקיה. אותו בעל השטריימל, חי ומת בצפת – טריטוריה טורקית לפי כל דין באותה שנה שבה השיב נשמתו לבוראו. משמע, שייך השטריימל לטורקים. ממש כשם שמצרים תובעת מצרפת ומאנגלייה שיחזירו להם עתיקות ששדדו מהם, כך גם דינו של השטריימל הזה שכולם כל כך מתעניינים בו פתאום. ובאותה הזדמנות, נזכיר נא לכולם את גדולתה של טורקיה.

אוהו, נצצו עיניו של סבא יוסף, הנה ההזדמנות שלך! נשכחת מלב כול, לא עולים אפילו אל קברך שזה מכבר התפורר ונשטף ממקומו, לא קדיש אומרים אחריך ולא תהילים קוראים לזכרך. תן את השטריימל לנשיא הטורקי, ותראה איזה רעש יהיה. לא יהיה מי שלא ידע עליי, הוציא אצבע משולשת כלפי סבא מאיר יעקב, מלוא כל הארץ תהיה תפארתי.

"ינחת השטריימל בטורקיה!" פסק סבא יוסף והורה באצבעו על אחת מפסגות ההרים המושלגות בצפונה של המדינה. יחידה מיוחדת של הצבא הטורקי נשלחה במסוק להביאו היישר לארמון הנשיאות. אורו פניו של הנשיא ארדואן. הושיט ידו וחבש את השטריימל לראשו, כאומר: ועכשיו נראה מי שינסה להוציאו מידינו. מחאו כולם כפיים והריעו יחי טורקיה ויחי השטריימל הטורקי, שריד של ממש מימי גדולתה של אומתנו.

הלכו הצלמים, סיימו את עבודתם, ביקש הנשיא להוריד את השטריימל ולהעבירו למוזאון שבארמון הסולטן. האמת, ריח לא נעים עלה מכובע זנבות השועלים העבש הזה. ניסה פעם, משך פעמיים. לא זז. נדמה היה כי דבק השטריימל לראשו. ביקש שר החוץ שעמד לידו לעזור לו. ניסה שר הביטחון מן הצד השני. לשווא. רמזו לשומר הראש הגברתן. משך בכוח, כמעט תלש את ראשו של הנשיא.

בעיה: למחרת בצהריים פגישה עם נשיא רוסיה פוטין. ומה? יופיע כך, חבוש בשטריימל, לפגישה עם נשיא רוסיה? רמז לו עוזרו האישי, הווזיר הגדול, ולחש דבר עצה באוזנו: והרי הפתרון בידינו: נקרא לאותו נכד, מה שמו, יצחק.

***

לימוזינה אספה אותי משדה התעופה. היישר למעונו של נשיא הרפובליקה. הוכנסתי ללשכה המהודרת. כמה נכבדים חיכו לי: שר החוץ ולידו זקן נשוא פנים, הווזיר הגדול. ועל אדן החלון – וברקע נופה המרהיב של איסטנבול, ארמון טופקאפי, המסגד הכחול, השוק, הבוספורוס – ישב סבא יוסף, קורץ לי.

מן הלשכה עלו קולות שיחה רמים ולבסוף צעקה שהרעידה את הכתלים: "שייקח היצחק הזה את השטריימל הדפוק הזה ויעוף לכל הרוחות."

"קדיש אני רוצה ביום מותי, כל שנה!" לחש לעברי סבא יוסף.

"יהיה קדיש," הבטחתי.

נפתחה הדלת של הלשכה בסערה, התעופף השטריימל מעל ראשו של הנשיא, חטף אותו סבא יוסף ונעלם.

הלימוזינה חיכתה לי וישר לשדה התעופה. עליתי למטוס, אך בעוד שבטיסת הלוך ישבתי במחלקת עסקים, בדרכי חזרה הופניתי למחלקת תיירים דחוסה. אה, התלוננתי, הסרתי את השטריימל מראשו של ארדואן, ואין אתם נותנים לי שכרי בטיסה במחלקת עסקים? אמרו לי: "הרי אתה כחסידה שהוציאה עצם מגרונו של אריה וביקשה שכרה. השיבו לה: וכי לא די לך שנכנסת לפי הארי ויצאת בשלום?"

מתוך "היי, אתם שם למעלה", רומן סיפורים משפחתי 2016-1916, צפת ירושלים, מאה שערים – תל - אביב. ראה אור בהוצאת עם עובד / הספרייה לעם, 2021.

תמונה ראשית: דרוויש מחולל, איסטנבול. תצלום: אמיר אריג'סו, unsplash.com

Photo by Emir Eğricesu on Unsplash

קריאה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי יצחק בר יוסף.
§ קריאה |
- דימוי שערדרוויש מחולל, איסטנבול. תצלום: אמיר אריג'סו, unsplash.com

תגובות פייסבוק