שיקמים

הבית עמד ברחוב בורוכוב פינת רחוב קינג ג'ורג', ליד שבע השיקמים שחשבתי אותן לבנות שבע מאות או שמונה מאות שנה, וניטעו, כך דימיתי, בימי סאלח א דין והיו מאז מסימני הדרך לשיירות הגמלים שניווטו את דרכן משכם ליפו. עתה ניצבו באמצע הכביש, אספלט מהודק עד קרוב לגזעיהן העצומים, המשתרגים מבפנים בשרירים מסוקסים, תבלוליים כמו ראשי צבים זקנים, צמרותיהן ירוק כהה, מעט כסוף מאובק, מציצות עד חלונותינו שבקומה השלישית ומעבר למעקה הגג. שורשיהן - שנאטמו מלמעלה, עד קצה מרחב חתירתם לצדדים, על ידי הכביש והבתים מפני החמצן הטרי המחלחל ומפני הגשם הדופק על הכביש והקירות, ניתז למעלה או הצידה וזורם לבסוף, מגלגל פירות ג'וּמס, עיתונים מידבללים לתוך עצמם, פח שימורים קרוע, פנימי של גלגל אופניים, פיגמנטים חומים, חוטים פתאומיים של אור נעלמים קדימה ולמטה אל המשך רחוב קינג ג'ורג' וברחובות צדדיים, במורד מה שהיה פעם גבעת חול, דרך רחוב רש"י, רחוב טרומפלדור, אל הים הגדול הוא הים התיכון - מצצו אליהם מתחת לבית שלנו לחלוחית תהום וביוב ולפתו את יסודותיו מתחת כמו עצי בָּאוֹבַּבּ, מזינים עצמם בהפרשותינו ובמי האמבטיה שלנו, שעלו בצמרות מחדש אל גובה הקומה שלנו לפי חוק כלים שלובים, ושינו בתוך כך גם את עצמיותן.

אחרי שבע מאות שנה של עמידה עזה, כבדה, כהה, בחולות - בגבעות החלקות מרוח הים מזה ומן הרוח המזרחית מזה, צהובות מעצמן ומן השמש, משנות קווי מתאר דקים, משיים, מתכסות אך לעתים רחוקות בשקערוריות הקונוס הקטנות האלכסוניות של סימני פסיעות שיירות הגמלים ושבות לקבל על פניהן ועל פני הקליפה עייפת השמש, ענוגת הזיקנה, של העצים את הפוּפים הגדולים, כרי הרוך הענקיים, הלוהטים, המלטפים, המפנקים, של מכות הרוח - היו השיקמים מוקפות עתה במכוניות הצופרות לצידיהן ופולטות גזים, ובבתים שלנו, בני שלושים השנה, ברחוב קינג ג'ורג', משפיעות עליהם בצִלן המדובלל ובג'וּמס שעל הכביש, בחוק כלים שלובים, משהו ממהותם של החולות הזרים הנודדים והים שאינו שלנו והערבים שאינם עוד חלק מן המקום הזה, לא רק בזמן אלא גם במרחב ובמהות, ועוד יותר מכך מושפעות מאיתנו, מן האנשים והבתים, מקבלות בתוך עצמן איזה רישול לוֹדז'אִי, קְשִי יום, קדחתנות, פמיליאריות, מראה של יהודים רבים ברחוב בפולניה, רצים הולכים למרכולתם עם קַפֶּלוּשים ומעילי חורף ישנים, כבדים; גם אישה דוחפת עגלת תינוק בה אני שוכב, בלחָיֵי התַפּוחים שלי בתוך מצנפת הליצנים הצמרית, מתחת למעטה הקור החריף וההמולה - ואף תורמות, בתוך כך, תרומה עצמית למראה היהודי פולני הישן של רחוב קינג ג'ורג', בהוסיפן לו, בזיקנתן, לִוויית שנים ערבית שנעשתה יהודית.

מתוך "חומר החיים", שראה אור בהוצאת נ.ב. ספרים (בחרה וערכה: אלאונורה לב)