אני מדבר על הבתים ועל בני האדם

אני מדבר על הבתים ועל בני האדם,
על החיים ועל המתים:
על מה שחולף ואינו שב עוד לעולם...
אל תבואו לומר לי שהדבר היה צפוי
באופן מהותי,
אה, אל תבואו לי עם תאוריות!
אני רואה את החורבן ואת הרעב,
את הכאבים שאין להם שם,
את הפחדים החרושים לעד בפניהם הטרגיים
של הקרבנות.

ואני יודע שאני רואה, שאני מדמיין רק חלק זעיר,
חלק חסר-משמעות של הטרגדיה.
אני, אילו ראיתי, לא הייתי מאמין.
אילו ראיתי, הייתי הופך למטורף או לנביא,
הייתי הופך לראש לליסטים, לשודד ברחוב -
אך לא הייתי מאמין!

אני מביט בבני האדם, בבתים ובבעלי החיים.
אני מביט בתדהמה ללא גבול,
ואני נותר ללא מלים,
בכאב של היותם בני אדם שעשו את כל זאת:
העיסה ספוגת הדם
הבוץ הזה של דם ונשמה,
של דבר מתקיים,
ואני שואל במועקה האם עדיין עשויה להיות עוד תקווה,
האם השנאה לפחות תשמש לדבר-מה...

תנו לי לבכות – ובכו!
הדמעות תשטופנה לפחות את הבושה על כך שאנו חיים,
על כך שבשתיקתנו הסכנו לפשע שהיה למוסד
ובזמן שנבכה אולי נחשוב שהדרמה היא שלנו,
לרגע יהיה שלנו מעט מסבלו של הזולת,
לשנייה אחת נהיה המתים והמעונים,
המורחקים לכל ימי חיים, המטורפים והכלואים,
נהיה האדמה הרקובה מרוב גופות,
נהיה הדם של העצים,
הבטן הכואבת של הבתים הבזוזים,
- כן, לרגע נהיה הכאב של כל זאת...

אינני יודע מדוע זולגות לי דמעות,
מדוע אני רועד ואיזו צמרמורת חולפת בתוכי,
אני, שאין לי קרובים או חברים במלחמה,
אני, שאני זר לכל זאת,
אני, היושב בביתי הרוגע,
אני, שאין מלחמה בדלתי
- אני, מדוע אני רועד ומתייפח?
מי בוכה בתוכי, הגידו – מי בוכה בתוכנו?

הכל כאן הולך כמו נהר העייף מלהכיר את פיתוליו:
הרחובות הם רחובות עם אנשים ומכוניות,
אין צופרים הזועקים פחדים שאין לכבשם,
והמסכנות היא אותה מסכנות שהייתה כבר קודם...
ואם הכל זהה לימים של פעם,
על אף שאירופה סביבנו, נטולת דם וקדושה מעונה,
אני שואל האם איננו חולמים שאנו אנשים,
ללא אחים או מצפון, פה, קבורים בעודנו חיים,
בלי דבר פרט לדמעות שבאות באיחור, ולילה מעבר לפינה,
לילה שבו לעולם לא מגיע אורו של השחר העולה.

 

אדולפו קסאיש מונטיירו (Adolfo Casais Monteiro), יליד 1908, היה משורר, מסאי וסופר פורטוגזי. ב-1954 גלה מפורטוגל לברזיל לאחר שהדיקטטורה של סלזאר אסרה עליו ללמד באוניברסיטה. הוא הלך לעולמו בסאו פאולו, ברזיל, בשנת 1972.

תרגם מפורטוגזית: יורם מלצר

שיר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי אדולפו קסאיש מונטיירו.

תגובות פייסבוק