אתה ואני בנוף

אין זו אוושת הרוח.
זהו זכרך
המתנשא בתוכי.

אין זה ורד השמש בנשירה.
זהו פי – צמא ורימון –
המדמם אחר הצהריים.

אין זה הלילה היורד.
זהו הצל של עיניך
העוצם את האופק.

לואיסה דקוסטה (Luísa Dacosta) היא משוררת וסופרת פורטוגזית (1927-2015). שמה היה Maria Luísa Saraiva Pinto dos Santos. בכתיבתה עסקה רבות במצבן של הנשים קשות היום בכפרי הדייגים בצפון פרוטוגל.

תרגום מפורטוגזית: יורם מלצר

שיר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי לואיסה דקוסטה.

תגובות פייסבוק