אין זו אוושת הרוח.
זהו זכרך
המתנשא בתוכי.
אין זה ורד השמש בנשירה.
זהו פי – צמא ורימון –
המדמם אחר הצהריים.
אין זה הלילה היורד.
זהו הצל של עיניך
העוצם את האופק.
לואיסה דקוסטה (Luísa Dacosta) היא משוררת וסופרת פורטוגזית (1927-2015). שמה היה Maria Luísa Saraiva Pinto dos Santos. בכתיבתה עסקה רבות במצבן של הנשים קשות היום בכפרי הדייגים בצפון פרוטוגל.
תרגום מפורטוגזית: יורם מלצר
תגובות פייסבוק
כתיבה לבריאות
לימור שרירדווקא בעידן הטכנולוגי רופאים חייבים להקשיב לחולים, לראות בהם בני אדם עם...
X 11 דקות
אף אחד לא קורא לבד
שירה מלצרהאם יש קהילה של קוראים, או שהיא נוצרת מתוך הכתיבה והקריאה? האם...
X 5 דקות
פטישון בטיפול
רן לויהקליניקה הנעה: מחשבות מהקליניקה ומהחצר בעקבות שיפוץ בדירה שלמעלה. | השיפוץ השיפוץ בדירה...
X רבע שעה