הלימונים

רְאֵה, בַּדְּמָמוֹת הָאֵלֶּה שֶׁדְּבָרִים
מַפְקִירִים עַצְמָם בָּהֶן וּכְמוֹ מַסְגִּירִים
אֶת סוֹדָם הָאַחֲרוֹן,
לִפְעָמִים אָנוּ נִדְרָכִים לִמְצֹא
טָעוּת שֶׁל הַטֶּבַע, נְקֻדָּה מֵתָה שֶׁל הָעוֹלָם,
חֻלְיָה רָפָה, חוּט פָּרוּם שֶׁנִּמְשֹׁךְ
וְשֶׁיּוֹלִיךְ סוֹף־סוֹף
לְלִבָּהּ שֶׁל אֱמֶת.
הָעַיִן בּוֹלֶשֶׁת סָבִיב
הַמּוֹחַ סוֹרֵק חוֹבֵר חוֹלֵק
בַּנִּיחוֹחַ הָעוֹלֶה וּמֵצִיף
כְּשֶׁהַיּוֹם דּוֹעֵךְ עוֹד יוֹתֵר.
אֵלֶּה הַדְּמָמוֹת שֶׁנִּגְלֵית בָּהֶן
אֱלֹהוּת מֻטְרֶדֶת
בְּכָל צֵל אָדָם מִתְרַחֵק.

אַךְ הָאַשְׁלָיָה מִתְפּוֹגֶגֶת, הַזְּמַן מַחְזִיר אוֹתָנוּ
לַהֲמֻלַּת עָרִים שֶׁשְּׁמֵיהֶן
קְרָעִים, גָּבוֹהַּ בֵּין הַכַּרְכֻּבִּים.
גֶּשֶׁם מַתִּישׁ אֶת הָאָרֶץ, שִׁמְמַת
חֹרֶף רוֹבֶצֶת כְּבֵדָה עַל הַבָּתִּים,
הָאוֹר מְקַמֵּץ, הַנֶּפֶשׁ סָרָה.

אֲבָל יוֹם אֶחָד, מִשַּׁעַר פָּתוּחַ קִמְעָה,
נַבְחִין בֵּין עֲצֵי הֶחָצֵר
בְּכִתְמֵי הַצֹּהַב שֶׁל הַלִּימוֹנִים –
וְיַפְשִׁיר כְּפוֹר הַלֵּב;
וְהֶחָזֶה יִשָּׁטֵף
תְּרוּעוֹת שִׁירִים בּוֹקְעוֹת
מֵחֲצוֹצְרוֹת זָהָב שֶׁל שִׁמְשִׁיּוּת.

[1922]

מתוך "הצלופח - מבחר שירים, 1956-1925" מאת אאוג'ניו מונְטָלֶה. תרגמו מאיטלקית: עוזי בהר ואריאל רטהאוז, ראה אור בהוצאת "כרמל", 2024.

אאוג'ניו מונטלה (Eugenio Montale), מגדולי המשוררים האיטלקיים במאה ה-20, זכה בפרס נובל לספרות בשנת 1975.