וידאו — עיר ריקה שכולה ספקולנטים דפנה לוי כשהעיר הסינית קאנגבאשי ( Kangbashi) נבנתה, אמורים היו לגור בה שני מיליון בני אדם. בפועל, מתגוררים בה כ-130 אלף איש, החיים בין עשרות רבי קומות, מבני פאר, מגדלים ורחובות רחבים - וריקים. כמעט את כל הדירות רכשו אנשי עסקים, משקיעים, ספקולנטים...
מאמר — מורקמי נותן עצות אמילי טמפל, LitHub מה צריך כדי לכתוב רומן? עבודה קשה, יכולת התמקדות, סיבולת לב ריאה וגם קסם. כישרון גם הוא אופציה. | קשה להאמין, אבל הסופר היפני, חסיד החתולים הדוברים והמתעד הידוע של אוזניים מוזרות, הרוקי מורקמי, הגיע לגיל שבעים. אני מניחה שבכל זאת, אנחנו...
מחשבה — סיפוק כאן ועכשיו זאט ראנה, Design Luck מדוע איננו מסופקים? אולי כי אנחנו חיים בסיפור, שומעים בקולו של חבר דמיוני. אבל החיים הם כאן ועכשיו, בהווה שבו גם אין מוות. | לודוויג ויטגנשטיין היה גאון יוצא דופן. הוא נולד לאחת המשפחות העשירות בתקופתו, תרם את הונו והפך לאחד מענקי...
זיקוק — כתוב על עורם של 2095 מתנדבים דפנה לוי בסיפור של שלי גקסון יש 2095 מילים, והוא הולך ונכתב (אך ורק) על עורם של 2095 מתנדבים, שעל כל אחד מהם מקועקעת מילה אחת מן הסיפור (וסימן הפיסוק שאחריה, אם יש כזה). The Skin Project הוא פרויקט ספרותי-אמנותי בהתהוות, שרק המתנדבים...
מאמר — סיפור עושה שכל לוכלן בלום, Medium הסיפורים שאנחנו שומעים הם הבסיס שלנו להעריך את האינטליגנציה של הסובבים אותנו. האם אופן צריכת הסיפור משפיע על הגדרת האינטליגנציה? האם אין הדבר מבטל כל אפשרות לאינטלגנציה מלאכותית? | אז מה הסיפור? התרבות האנושית נשלטת על ידי הסיפור. מחדר הישיבות של הנהלת...
מחשבה — לא שכחתי, אבל סלחתי איימי סלווין, Medium איך אפשר לסלוח? לפעמים צריך לספר את הסיפור כולו, עד הסוף. | במרבית הימים אני מתעוררת בסביבות ארבע וחצי לפנות בוקר. בלי שעון מעורר. זהו השעון הטבעי של גופי. ושל השלפוחית בת ה-58. החדר שלי עדיין חשוך. הרחוב ההומה שבחזית הבית שקט....
קריאה — אולי תרקדו? ריימונד קארבר בחור, בחורה וגבר שחוזר מהסופר. סיפור קצר לסוף השבוע. | במטבח הוא מזג לעצמו משקה נוסף והביט במערכת חדר שינה שבחצר הקדמית שלו. המזרן היה חשוף והסדינים המפוספסים בוורוד־מסטיק נחו לצד שני כרים על השידה. פרט לכך הדברים נראו בערך כפי שנראו...
קריאה — האורחת יהושע קנז ילד ישראלי ביישן, אבא עסוק ואורחת מחו"ל. סיפור קצר לחג. | "אם לא ינקו את השטח הזה מהקוצים, תהיה פה שרֵפה שתגיע מהר אל הצריפים שלהם," אמר דויטש. בצדי הדרך עבדו פועלים שהזיעה ניגרת על גוום הכהה, הבוהק בשמש. הם עבדו בסיקול, כנראה...
מחשבות מתחילות כאן
