מחשבה — תהנו! (זו פקודה) מעין גולדמן אני רוצה לכתוב. חייבת. רוצה לכתוב כמו שנשים מסוימות רוצות להתאהב. כמו שאני רציתי להתאהב בזמנו, ובאמת התאהבתי, בלי סוף. אני חייבת לכתוב, כמו שזו שממש סובלת כאן כבר, חייבת לעזוב. ואפילו שהכמיהה שלה הפכה המונית וכמעט גנרית היא חולמת לעבור...
מחשבות מתחילות כאן
