אבאל׳ה בוא למשחטה

האם טרנד הצמחונות מייצר מחויבות מוסרית כלפי עובדי בתי מטבחיים?
X זמן קריאה משוער: 4 דקות

אמירתו המפורסמת של פול מקרטני, "אילו קירות בתי-המטבחיים היו מזכוכית, כולם היו צמחונים", ממחישה באופן אירוני את כברת הדרך התודעתית העצומה שהאנושות (בעיקר בעולם המערבי אך לא רק) עברה תוך זמן קצר למדי. זאת משום שעד לפני זמן לא רב באופן יחסי, קירות בתי-המטבחיים כן היו "שקופים" ומקומות אלה היוו מוקד משיכה למבקרים ששילמו כדי לצפות בבעלי חיים נטבחים. בכתבתו המרתקת של אריאל צבל, מתוארת תיירות המשחטות, שהחלה בשנות השלושים של המאה ה- 19, בתור הצלחה מסחררת. ב-1893, למשל, ביקרו במשחטות היריד הבינלאומי בשיקגו 10,000 איש מדי יום במשך למעלה מארבעה חודשים. אמירתו של מקרטני, אם כן, נשמעת הגיונית רק בעידן הנוכחי, בו תיירוּת משחטות נדמית כרעיון עוועים שלא יעלה על הדעת, עידון בו גם רוב הקרניבורים המושבעים לא היו ששים להציץ לנבכי תעשיית הבשר. אולם מי שכן נותרו בין הכתלים הבלתי שקופים, חוץ מבעלי החיים, הם העובדים שבדרך כלל נעלמים מהזרקור התקשורתי. הזליגה ההדרגתית של הטבעונות לזרם המרכזי (המכרים הטבעונים המתרבים, הסיקור העיתונאי, עדכון תפריטי המסעדות, וסלבריטאים מהפריים-טיים שנשבעים שלא יגעו יותר בהמבורגר) מציתה סוגיות מוסריות, אקולוגיות ובריאותיות שעד לפני עשור בקושי שמענו עליהן. אולם עובדי התעשייה נותרו שקופים למדי.

השאלה כיצד מתמודדים אנשים אלה עם עבודתם היא שאלה שנעשית מעניינת יותר עם התחזקותן של שתי מגמות מנוגדות: האחת היא, כאמור, התגברות המודעות המוסרית כלפי סבלם של בעלי החיים בתעשייה, והשניה היא הביקוש העולמי לבשר, הגובר משנה לשנה: בחמישים שנה האחרונות צריכת הבשר עלתה משבעים מיליוני טונות לשנה ל- 308 מיליון ועד 2050 יתווספו למספר זה, ככל הנראה, עוד קרוב למאתיים מיליון לשנה. לכאורה אין כמעט חפיפה בין התגברות המודעות לבין העליה בצריכה כי זו הראשונה חלה בעיקר בעולם המערבי והשניה במדינות המתפתחות. אולם חשוב לזכור כי היצואנית הגדולה בעולם היא ארצות הברית וכי אוסטרליה וניו-זילנד לבדן אחראיות על 84% מבשר הכבש המועבר לייצוא. לאור זאת, עם הזמן עולה הדרישה לעובדים והעבודה עצמה נעשית תובענית יותר. האם שתי המגמות הללו, התודעתית והכלכלית, הן במובן מסוים פטיש וסדן שביניהם מוצאים עצמם כיום רבים מעובדי בתי המטבחיים בעולם?

מחקר שהגיע מתעשיית הבשר בארה"ב (החתומה עליו, טמפל גרנדין, תכננה כמחצית מהמתקנים לשחיטת בקר בארה"ב) חילק את אסטרטגיות ההתמודדות העיקריות של העובדים האחראיים על השחיטה לשלוש גישות: בגישה המכנית העובדים מנותקים כמעט לחלוטין מההכרה כי לפניהם גוף בעל חיים ומצליחים להתייחס אליו כמוצר דומם. זו אמנם גישה שקל יותר לצרכן לאמץ, כי עבורו התוצאה הסופית היא אכן מוצר דומם על המדף ולא יצור מגיב עם גוף ופנים, אך זו עדיין הגישה הנפוצה ביותר מבין השלוש. הגישה השניה היא הגישה הטקסית, כמו זו הנהוגה בשחיטה כשרה. בגישה זו העובדים מתייחסים אל בעל החיים שמולם כקורבן הכרחי, תוך שהם מאמצים קודים תרבותיים-מסורתיים לפיהם השחיטה היא חלק מפולחן אנושי בלתי נמנע מחד, ומוקפד ומרוסן מאידך. בעוד שתי הגישות הראשונות סטואיות למדי, הגישה השלישית, הסדיסטית, מלווה ברגשות עזים. תהליך ההמתה בגישה זו מפיק סוגים שונים של פורקן רגשי (הנאה, נקמה) שעשוי אף לגלוש לעינויים בעלי כושר המצאה ויצירתיות שקשה לשער (אחסוך את הדוגמאות המגבות טענה זו אך למעוניינים, ספרה של גייל אייזניץ הוא די והותר).

שתי הגישות הראשונות הן שריון פסיכולוגי המגן על רוב העובדים, אך האם כיום זהו שריון שמאבד מיעילותו? תעשיית הבשר, ובאופן ספציפי כאשר מדובר במשרות האחראיים באופן ישיר להימום החיות והמתתן, היא כיום אחת התעשיות עם תחלופת העובדים הגבוהה ביותר בעולם. אפשר היה כמובן לתלות זאת בתנאים הגרועים – כמו השיעור הגבוה של פציעות תעסוקתיות והשכר הנמוך שמשולם כדי להרוג ממאות עד למעלה מאלפיים בעלי-חיים למשמרת – אך אי אפשר להתעלם גם מגורם הסטרס המקבל ביטוי ברמות שונות. במחקרה, גרנדין שמה דגש על תכנון מכונות שקטות יותר והפחתת קצב התפוקה המסחרר במפעלים, כדי להפיג את המתח של העובדים. אולם הדרישה לקצב תפוקה רק עולה עם השנים ומכונות רועשות אינן המקור העיקרי לסטרס של העובדים, כפי שמעיד המחקר הפסיכולוגי בתחום, אלא האלימות הקשה אליה הם נחשפים ושאותה הם נדרשים להפעיל. על כן, יתכן שעם הזמן, מקור הסטרס יעלה אף יותר.

באופן ספציפי, מעניין מה קורה/יקרה לגישה המכנית בחתך זמן של העשורים האחרונים/הבאים. האם היא נתונה כיום יותר מאי פעם בסכנה כתוצאה מהמגמה הגוברת להכיר בסבלם של בעלי החיים (וזאת גם ללא צורך בהסברים השכלתניים על מערכת העצבים הדומה לזו של בני אדם המאפשרת כאב וכו')? העליה בסטרס והירידה באיכות חייהם, כפי שעולה במחקרים, גורמת לרבים להיפלט מהתעשייה אך ראוי לקחת בחשבון גם מפלט פוטנציאלי נוסף: הדרדרות אל הגישה הסדיסטית. משום שבניגוד למה שנהוג לחשוב, סדיזם אינו תכונה מולדת אלא בעיקר טעם נרכש (שלל הפניות בפרק 7 בספרו של רוי באומייסטר, Evil).

מפתה לגלגל על עובדי התעשייה בדרגים הנמוכים את האחריות ולטעון שזו העבודה בה הם בחרו, כפי שקל לומר זאת על עובדי מתפרות היזע במזרח. מפתה גם לרמוז על קשר בין סוג כוח האדם לבין היחס לו זוכים בעלי החיים. למשל, בתגובה לבקשת תביעה ייצוגית נגד חברת זוגלובק, בעקבות תחקיר כלבוטק שחשף עבירות על חוק צער בעלי חיים, החברה מצאה לנכון להבהיר את מוצאם של עובדי המשחטה ("רובם עולים ובני מיעוטים") ואת השכלתם ("אינם בוגרי אוניברסיטה"). אך ראוי לבחון את השלכות תעשיית הבשר על אנשים שקופים אלה כדי להפחית מהמתח שרבים מהם חווים וכדי למנוע מחלקם להידרדר לסדיזם.

אין פתרונות קסם, כמו למשל הפנטזיה שכולם יהיו מחר טבעונים או לחילופין להחזיר את הגלגל אחורה לתודעה המוסרית ולביקוש וההיצע שלפני המהפכה התעשייתית. ייתכן שחלק מהפתרון הוא התערבות רגולטורית שתשפר את תנאי האחזקה של החיות ותאט את פס הייצור. סביר שהתערבות כזו תפגע ביעילות המפעלים ותגרום לעלייה במחירים ואף לפגיעה כלכלית במשקים הנשענים על ייצוא בשר, אך ייתכן גם, שזהו מחיר שחברה המחשיבה עצמה הומניסטית צריכה לשקול לשלם, אם לא לטובת הנשחטים, אז לטובת השוחטים.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

29 תגובות על אבאל׳ה בוא למשחטה

01
משה

האם אפשר להחליף את האנשים "בנקודות החיכוך" ברובוטים? זה עשוי להוציא את הגורם האנושי מהמשוואה.

לא שזה פותר את השאלה המוסרית באכילת בשר...

    02
    בר חיון

    כן, אני מניח שזה יהיה אפשרי מתישהו בעתיד, משה. אני מקווה רק שהרבה קודם לכן נלמד להדפיס שניצלים במדפסות תלת-ממדיות תעשייתיות. כי אופציית הרובוטים רק תסייע לטאטא עוד יותר את שאר הבעיות (האקולוגיות, בריאותיות, מוסריות) מתחת לשטיח.

03
אלימלך

כשוחט מקצועי, נראה שיש כאן בעיקר בלבול מח. אין לי שום מחסום מוסרי לשחוט בעלי חיים, הסבל מועט מאד, של שניות בודדות, ואם בני אדם יניחום למות ביערות סבלם יהיה גדול עשרת מונים. אין להם איזו מורשת שאני משמיד, או משפחה מסביבי שמודאגת מהם, מדובר על תרנגולים או כבשים שכל אחד חי לעצמו, ומסיים את חייו לעצמו, ואין שום סיבה לא לשחוט אותו. קודם מחליטים שיש בזה בעיה מוסרית, ועושים מזה תיאוריה שלימה בלי שום טעם, ואז פתאום מרגישים לא נח עם השוחטים. אנא, אכלו בשר לשובע, ואם יש לכם איזה מעצור מוסרי, בואו יום אחד למשחטה, שחטו תרנגולת או שתיים בעצמכם (בהדרכת שוחט, כדי לא לגרום להן סבל) ואני מבטיח שכל העכבות תעלמנה כלא היו.

05
אלימלך

ראשית, הזמנה מאד ריאלית. רוב בתי המטבחיים (ודאי אלו בהם שחטתי עד היום) פתוחים במידה סבירה לקהל, וכל מי שרוצה יכול להכנס ולראות את כל התהליך. אם לא קובעים עליו דעה מראש, אני בטוח שלא ירגישו שום אי נוחות.
שנית, קל מאד לכתוב שאני מפתח מנגנוני הגנה. השאלה אינה איך להסביר את מעשי ע"י מה שנקרא בלשון העם פסיכולוגיה בגרוש (סליחה על הביטוי, אין לי אחר כרגע), או אולי אין צורך בכלל במנגנוני הגנה, כי אין כאן שום דבר המחייב הגנה. האם גם מי שקוטף פירות מהאילן מפתח מנגנוני הגנה? או מי ששותה מי מעין זכים ומונע את האפשרות שיגיעו לצמחים באיזור? תמיד ניתן לספר על צערם של הצמחים, או על הפגיעה ביפי הבריאה, או איכות האויר והטבע, ולומר שמי שעושה מעשה נורא ואיום כזה, הכרח הוא שיפתח מנגנוני הגנה. אלא שהנחת יסוד לזה היא שיש צורך במנגנונים כאלו, ואני משוכנע למדי שאין בזה שום צורך, פשוט אין כאן שום מעשה לא מוסרי, אפילו לא התחלה, וכל הנחת יסוד זו שגויה מעיקרה.

06
בר

תראה, מחלוקת אחת בינינו כנראה לא נפתור כאן (זה בסדר)- האם מוסרי או לא לאכול בעלי חיים בכלל ובעידן התעשייתי בפרט: אתה תשווה פרות לפירות, אני אצביע על מערכת העצבים שלהן ועל הדמיון הגנטי לבני-אדם, אתה תטען שאין להם מורשת תרבותית, אני אכנס איתך לפרטים שידועים לי על תנאי ההחזקה והשחיטה בתעשיה... ולא נצא מזה. העניין הוא, שהשאלה מי בינינו צודק לא קשורה בכלל לטענת המאמר, שהיא בקליפת אגוז: התגברות המגמה המוסרית הנוגעת לשחיטה (בלי קשר אם היא מוצדקת או לאו) משפיעה/תשפיע בהדרגה גם על האחראים להימום והמתת החיות. המגמה החלה לפני כשישים שנה עם חקיקת חוקי צער בעלי חיים במערב ובשנים האחרונות היא צוברת תאוצה. אם מעניין אותך המצב בישראל באופן ספציפי, אני מפנה אותך לסקר שנערך השנה (אוסיף קישור בסוף) שהראה כי 13% (יותר ממיליון ישראלים) לא נוגעים בבשר, 13% נוספים שוקלים להצטרף אליהם, 23% הפחיתו את צריכת הבשר וחצי מכל אלה עושים זאת בין השאר כדי להפחית הרג מוגזם של בעלי חיים.
אתה שלם עם עצמך במאה אחוז- אשריך. בכנות. אבל הגישה המכנית (לפיה בע"ח אינם אלא מוצר צריכה וגו') היתה פעם ברירת המחדל הקונצנזואלית ובתרבות המערבית היא אינה כזו יותר. כיום דרוש קצת יותר שכנוע עצמי ובעתיד אפילו עוד יותר, ולכך יש השלכות המצטרפות ממילא לתנאים הלא קלים של עובדי התעשייה הזו.
http://www.haaretz.co.il/gallery/recipes/eatornot/.premium-1.2436863

07
אלימלך

תודה על אורך הרוח.
אני כללית מסכים עם כל מה שכתוב בתגובה האחרונה, (וכלל לא אכפת לי שיתנו לשוחטים תוספת שכר בגלל הקושי הנפשי, אפילו אם באמת אינו קיים). אבל יש כאן נקודה חשובה, שאני מרשה לעצמי להדגיש. אנחנו (האנושות בכלל) גורמים לעצמנו בעיות, ללא צורך. אם לא היינו רואים שום בעיה מוסרית בצריכת בשר, לא היה שום צורך במנגנוני הגנה, ושאר הדברים הנזכרים במאמר. רק כיון שהחלטנו (או יותר נכון כך החליט חלק מסויים, שמכל מיני סיבות יש לדעותיו חשיפת יתר) שזו בעיה מוסרית, וניפחנו אותה לממדים היוצרים בעיה, אנחנו גם מחפשים דרך לפתור. אבל יותר חכם היה לכתחילה לא ליצור בעיה. אם נגדיר כבעיות מוסריות רק בעיות שגורמות לאנשים אחרים קשיים, וכל דבר שאינו נוגע לאנושות (עכשיו או בעתיד) אין בו בעיה מוסרית, ואין שום צורך לעשות ממנו בעיה, היה לכולנו קל יותר.
ושוב, תודה על הסבלנות

    08
    גלי

    היי אלימלך,
    לאחר שקראתי את התגובות ההדדיות שלך ושל בר, אני חייבת להגיב גם (נדמה לי שלבר קצת נמאס).
    לומר שהמין האנושי ״גורם לעצמו בעיות לא לצורך״, דהיינו רואה בעייתיות בהתנייה תרבותית של אכילת חיות ומוצריהן, זו אמירה מאוד מפחידה. לו כחברה היינו מסכימים לראות כל מצב נתון כ״לא בעיה״, מקרים שהקונצנזוס מסכים שהם מחליאים כמו רצח או אונס, היו עשויים לזכות לאותה התייחסות. הרי גם רצח ואונס קיימים משחר הימים, מדוע זו בעיה בכלל לחיות כך?
    האם מכיוון שלחיות אין היסטוריה או תרבות כתובה כמו שלנו הן יכולות להיות חומר הגלם שלנו, בצורה הכי מתועשת ועיוורת שנוכל להעלות על הדעת? בעיניי היכולת שלך להפריד את העובדה שלפניך יצור חי, נושם, שמסוגל לסבול ולכאוב, מכך שאתה זה שגורם לו את הסבל הזה - מעידה על ניתוק רגשי עמוק. כל זאת, במיוחד לאור העובדה שבני אדם מסוגלים בהחלט לחיות את חייהם ללא אכילת בשר (שלא לדבר על שאר המוצרים מן החי).

    09
    בר

    דווקא לא נמאס- לדבר באופן תרבותי עם מישהו בעל דעות מנוגדות זו תמיד הזדמנות מרעננת.

    אציע כאן רעיון נוסף, אלימלך: ייתכן ששורש הבעיה המוסרית שיצרנו לעצמנו עם בעלי החיים, מקורו, באופן אירוני, דווקא בהומניזם של עידן הנאורות משלהי המאה ה- 18. אפשר להעלות שתי נקודות ציון חשובות: הכרזת העצמאות האמריקאית (1776) והצהרת זכויות האדם והאזרח של המהפכה הצרפתית (1789). הרעיון הבסיסי שחיי אדם באשר הוא ראויים להוקרה וכי כל בני האדם זכאים לעצמאות ולזכויות שוות, היה רעיון שהתייחס באותה תקופה בעיקר לגברים לבנים. מדוע לא שחורים, למשל? פשוט: משום שהם לא ממש נחשבו בני אדם. עבור בעלי העבדים, למשל, רעיון שחרורם נראה בהתחלה אבסורד שאין כדוגמתו. אבל באופן מעניין, ברגע שההיגיון של הרעיונות ההם היכה שורשים, הוא הצמיח תנועת זכויות אחת אחרי השניה (הבולטות שבהן הן אלה שנלחמו עבור שחורים ונשים). בעשורים האחרונים הגיע תורם של בעלי החיים אך באופן שונה. מה שונה? אני מניח שאין טבעוני בעולם הדורש זכויות הצבעה לפרות אבל משהו מהותי בכל זאת השתנה בהבנה ובהתייחסות האנושית לכאב של אותם יצורים. אלו הן הבנה והתייחסות בלתי נמנעות ששורשן במהפכה הרעיונית שהחלה לפני כמעט 250 שנה.

    לגיטימי לשאול היכן הגבול ("אם פרה אז למה לא תפוח?") אבל צריך לזכור שני דברים:
    האחד הוא ההבדל המהותי בין פרות, חזירים, כלבים ותרנגולות לבין צמחים (נראה לי מוזר שיש עוד אנשים שצריך לשכנע אותם בזה).
    הדבר השני הוא הפער העצום בין ההשלכות של אכילת בשר לפני העידן התעשייתי לבין ההשלכות בהווה. לא מדובר רק בתנאי הכליאה, השינוע וההמתה (אינני יודע באיזו משחטה אתה עובד אבל ברוב העולם מדובר בפס ייצור מסויט), אלא גם בהשלכות אקולוגיות (הקשר ההדוק בין התעשייה לבין ההתחממות הגלובלית), הרעב (כ80% מקרקעות חקלאיות הן לרעייה או גידול מזון עבור בע"ח, מן הסתם על חשבון מזון לבני אדם, שלא לדבר על כמות המים הבלתי נתפסת שנדרשת כדי לקיים את התעשייה הזו), אפידמיולוגיות (השימוש הנרחב באנטיביוטיקה ושאר תרופות רק הולך וגדל ואיתם הסיכונים להפצת מחלות). כל אלה הופכים את שאלת "היכן הגבול" לרציונלית להפליא ולא לאיזו גחמה מוסרית, כפי שחלק מאוכלי בשר אוהבים לטעון.

10
Donald Leigh

יתכן שאפשר יהיה בעתיד להפיק בשר מתרביות רקמה שיגדלו בתנאים סטריליים, ואז ענין צער בעלי חיים וצער עובדים יִפתר. זה ייקר את הבשר, אך גם יבטיח פקוח וטרינרי הדוק יותר מזה הקים היום.

    13
    אלימלך

    בוקר טוב
    אני שוחט שחיטה "מסורתית" - כלומר שחיטה יהודית כהלכתה.
    מכמה סיבות, אני מעדיף לא להתראיין (גם חוסר זמן, וגם ובעיקר התחושה שלי, שפעמים רבות מי שרחוק מהתחום לוקח אדם אחד כמייצג, ומגיע לתמונה לא אמיתית. אני משוכנע שיש דברים שבהם אני בדעותי ומעשי אכן מייצג את רוב השוחטים או כולם, ויש דברים יחודיים לי, וכמו כל אדם, אני לא תמיד יודע את הגבול. זו עבודה של חוקר מקצועי לבדוק ולשקול, אבל לצערי ראיתי כמה פעמים חוקרים רחוקים, שמגיעים למסקנות ותובנות שנראות לי מוטעות בעליל, בעקבות שמיעת דעתו של אדם אחד, בדיוק בדבר בו הוא חריג). אמנם יתכן ואם הייתי יודע יותר את משמעות המחקר, היה לי ענין.

    14
    ענת

    אלימלך,
    המחקר שלי מתבצע במסגרת דוקטורט בסוציולוגיה. יכללו בו כ-70 ראיונות עם שוחטים, מהם כבר ביצעתי מספר ראיונות. ברגע זה אני בשלב יחסית מוקדם במחקר, ואני מזמינה מרואיינים פוטנציאליים להשתתף. המנחה שלי הוא אדם חרדי, כך שאין פה מסגרת "ביקורתית" נתונה א-פריורית. המחקר מתבצע תחת המסגרת של סוציולוגיה של המקצועות.
    עם זאת, אני מכבדת את רצונך לא להתראיין, אך אם תשנה את דעתך - אשמח אם תפנה אליי בפרטי. המנחה שלי יהיה גם מוכן לשוחח אתך לפני הראיון.

    תודה ושבת שלום, ענת.

כשחבורת לביאות רעבות מתנפלות על איזו זברה אומללה, מרסקות לה את קנה הנשימה ומחכות דקות ארוכות עד שהיא תיחנק למוות - אין שום בעיה מוסרית.

כשבני אדם עושים אותו דבר? שואה!

די לצביעות. באמת שכבר נמאס.

    16
    בר

    פילוסושיט שלום,
    א. לביאות ואריות עושים כל מיני דברים שאנחנו, בני האדם, חייבים או לא חייבים לעשות, ושהיינו משתוקקים או סולדים מלעשות. למשל: הם נושמים אוויר, הם צדים בעלי חיים כדי לאכול את בשרם, וכשאריה חזק מבריח/הורג את מנהיג הלהקה, הוא רוצח את כל צאצאיו ואונס את כל הלביאות הנחשקות בסביבה. אינני רואה כיצד כל הפעולות האלה (בין השאר) קשורות למוסר אנושי.

    ב. כשאמצא את עצמי בסוואנה ללא כל אלטרנטיבה, אתנפל גם אני על זברה. זו הפריבילגיה שלי בתור אומניבור (פריבילגיה שאין ללביאה הקרניבורית, אגב, כי היא בניגוד אלי, לא תשרוד ללא בשר). זו פריבילגיה שכנראה נהנו ממנה הומו-ספיינס בעידן הקרח, כאשר נאלצו לנדוד מרחקים ארוכים עם מעט מאוד מזון מן הצומח ללקט בדרך והם יכלו פשוט להצטייד בממותה. כיום המצב די שונה מבחינת האופן בו נכלאות/נקטלות החיות, האתגרים האקולוגיים והבריאותיים שהתעשייה הזו מציבה בפנינו וכולי.

17
Donald Leigh

בנוסף, אפשר לכפות על משוקי הבשר האדום להוסיף לפרסומות שלהם אזהרות על הסכון הבריאותי שבאכילת בשר אדום, כשם שיש פרסומות כאלו בצמוד לפרסומות של הסגריות. אפשר גם לצרף פרוט עם ממצאים מדעיים המדברים נגד צריכת שומן מן החי.

18
שמעון נעמת

אבי היה קצב באפגניסטאן.

אני צימחוני שגיל חמש בערך עוד לפני שידעו בארץ שקיים מושג כזה. אמי לא השלימה עם זה עד יום מותה.

הנה סיפור שכתבתי לפני שנים רבות.

אני חושב שיתאר במשהו את הדילמות והאכזריות שבשחיטה.

נעמת שמעון

על השחיטה

אתמול בבוקר הייתי בדרכי לאילון מורה. אני בונה שם למישהו שני חדרי שינה בתוך עליית הגג .לאחר הסיבוב הרגיל אצל גרוס ואנגלשטיין, עצים ופחים, עשרים דקות אחרי שנשקתי לענת לשלום ונענתי בערימת שיער שזזה על הכר.

העליות לאריאל, עובר את קו הרכס, את קו פרשת המים, יורד לעמק. הקליטה ברדיו משתבשת מיד כך אני יודע שעברתי את קו הרכס או יותר נכון קו פרשת המים. מטפס שוב לצומת תפוח. בצומת טורים ארוכים של רכבים ערביים שממתינים לבדיקה. אני יהודי, מתנחל, אדון הארץ עוקף במהירות הבזק את כולם חולף על פני החיילים , הם אפילו לא מתייחסים אלי. יורד בפיתולים לעבר הכפר הגדול חוורה. בכפר נוסע לאט תר אחר חנות פתוחה לחומרי בנין. לפתע אני רואה עגל גדול שכוב על רצפת הבטון בכניסה לחנות הקצב. שלושה ערבים עסוקים בקשירת רגליו. עצרתי. יצאתי החוצה להסתכל. העגל שכב לו שלו, לא געה, לא מחה, לא זז בכלל. אבל אפשר היה לראות שלא נוח לו. רק ניפנף בזנבו במחאה קלושה. מישהו נכנס לחנות מביא סכין ארוכה .(כעת יגידו כל בעלי הדעות הקדומות שאולי באותה הזדמנות היה הקצב שוחט גם אותי, הרי הם כולם רוצחים. נו!!!).

כלאחר יד העביר הקצב את הסכין על גרונו של העגל, חותך לו את הצוואר כמעט עד החצי. העגל לא געה אפילו. עמדתי שם מרותק, מביט בעגל שמגרונו פורץ הדם כמזרקה, בקצב פעימות הלב שלו, צווארו מוטה לאחור בזוית לא הגיונית, אבל העגל חי עדיין. ראיתי זאת בנשימות שלו שנעשו מאומצות יותר ויותר, בועט בעיטות קטנות, של מחאה, על מה שנעשה לו. במשך יותר משלוש דקות ראיתי איך החיים עוזבים את גופו לאט לאט. כל הזמן הזה המשיך העגל לקשקש בזנבו כאילו אין לו קשר לכל העניין שמתרחש שם מקדימה. זרם הדם מהצוואר הקטוע נחלש, הקצב הביא צינור והחל לשטוף את הדם מהרצפה ומצווארו של העגל. ראיתי כיצד הדבר מכאיב לו, פיזית ממש, או שאולי היה נדמה לי. לבסוף פשט העגל את רגליו ומת סופית.

המוות תמיד ריתק אותי .אומנם עד היום -" לא הרגתי ולא נהרגתי", כמו שאמר פעם זקן השומרים אברהם הרצפלד ("ילקוט הכזבים- חפר ובן אמוץ). אבל, בתי קברות עושים לי את זה. תמיד כשאני בחו"ל אני נכנס לבתי הקברות שבדרך. זה עושה אותי עצוב. אני נעשה עצוב לראות אנשים שאפילו לא הכרתי מעולם, קבורים. במיוחד כאלו שמתו בדמי ימיהם. חיילים, צעירים. אני קורא את מה שנכתב עליהם על המצבות ומתרגש .

אתמול הייתי בהלוויה של תהילה, "דודה תהילה", אחותו של יחיאל, אבא של ענת. בקושי הכרתי אותה. היא הייתה "מוכנה תמיד בזמן"- גם למותה .עמדתי שם לבד בצד, עם העצב שלי. דמעות חנקו את גרוני. כזה אני. המפגש עם המוות עושה לי את זה מוציא ממני את כל צער העולם שבי, על הסתלקותו של כל יצור חי. שלום עליכם היה אומר על היצור העלוב ביותר "נפש חיה". ובזה אמר את הכל. ואמא הייתה אומרת "הייבון" שפרושו-בעל חיים אומלל הזקוק לרחמים -ובזה את הכל הביעה.

ומי אני? בנו של קצב שהביא לשחיטה מאות ואלפי כבשים ועיזים. מה אבא הרגיש ? האם חש רחמים כלשהם ? הגישה שלו הייתה אינסטרומנטלית לחלוטין, אחרת אי אפשר לעבוד בעבודה כזו. גם הרגשות נעשים קהים במשך הזמן. רוב בני האדם לא מקשרים היום בכלל בין הסטייק או הבשר המבושל שהם אוכלים, לבין העובדה שמישהו שילם בחייו על כך והוציא נשמתו ביסורים קשים שנמשכו כמה דקות, מתאמץ לנשום את נשימותיו האחרונות, הלב מתאמץ לספק יותר ויותר דם למוח, אבל משהו מוזר קורה. הדם לא שב אליו כרגיל. הריאות מתאמצות לספק יותר חמצן לגוף ולמוח, גם זה לא עוזר. כך מרגיש אדם ירוי ,שנפגע בליבו ? כך הרגיש רבין שנורה ע"י השרץ ההוא? התחושה הזו של החיים שעוזבים את הגוף.

לי, אומרת ענת תמיד שיש לי משאלת מוות. שאני מסתכן שלא לצורך. שאני הולך למקומות שבהם עלולים לפגוע בי. אבל זה לא נכון. אני פשוט לא יכול לסבול את המחשבה שחיי יתנהלו בפחדנות. שלא אוכל להגיע לכל מקום בעולם, לכל פינה מעניינת בו. אבל, יש משהו שהוא מעבר לזה. בתור סקרן בלתי -נלאה אני יודע שהדברים המעניינים והמרתקים מתרחשים לפעמים, דווקא במקומות המסוכנים יותר, המפחידים יותר. לשם אני הולך!!

נעמת שמעון –אריאל 11.11.04

    24
    בר

    פילושיט, למרות שזה בכלל לא קשור למאמר ולמרות הציניות, אענה ברצינות.
    אם ניסית להדגים כאן את עיקרון אי השוויון המובנה בין אדם לבע"ח באמצעות הקצנה לכיוון השני (יאללה, אם פרות כל כך דומות לנו, בוא ניתן להן זכות הצבעה) תבין שזה לא עובד. תחליף את בע"ח במילה "ילדים" ותבין למה ("אם לדעתך ילדים ראויים ליחס מוסרי לא פחות מזה של מבוגרים- אני מציע שנאפשר להם זכויות כבר מהיום").
    טבעונים לא מדברים על זכויות שוות לבני אדם. הזכות העיקרית העומדת על הפרק היא הזכות לא להיכלא ולהיטבח בתנאים שבמשחטות התעשייתיות כיום (ורובנו נגיד: בשום תנאים).
    השאלה לאילו בעלי חיים להעניק את הזכות הזו היא שאלה לגיטימית, אבל יש שנות אור בין כנימה או יתוש לבין פרה או קוף. אני ממליץ בהקשר הזה על הספר "אני לולאה מוזרה" בו דאגלס הופשטטר נותן (בין השאר) הסבר מאוד משכנע למה מוסרי למחוץ יתושים אך לא פרות.

ואם הייתי צד בעצמי את בעלי החיים שאני אוכל - זה היה מוסרי יותר?
כי אנחנו לא מייצרים גם את המחשבים שלנו לבד, אלא נותנים לילדים הודים וסינים לעבוד בפחות מדולר ליום כדי לעשות את זה (אגב זכויות ילדים שהזכרת).

    26
    philoshit

    ועוד נקודה אחרונה לגבי מה שאמרת על אריות שרוצחים את ילדיהם ואונסים את נשותיהם - אז אתה אומר שבני אדם לא עושים את כל זה? שאנחנו מוסריים ונעלים יותר מהטבע שממנו הגענו? אתה יותר גרוע מאריסטו, שחשב שאנחנו מרכז העולם. קצת צניעות, בר

    27
    בר

    פילושיט, אתה פשוט מרים לי להנחתה כל פעם מחדש. אם מה שאני הולך לכתוב עכשיו יפתיע אותך, אולי אתה זה שצריך ללמוד קצת צניעות.
    העדויות שמצטברות במגוון דיסציפלינות בשני העשורים האחרונים מצביעות על ירידה עקבית בכל סוגי האלימות (כל סוגי הרצח וההשמדה, אונס, עינויים וכיו"ב)- מגמה שנמשכת כבר 6000 שנה בערך. זה התחיל עם עלייתן של המדינות הראשונות שתבעו מונופול על האלימות, זה המשיך עם השימוש הנרחב בכסף והשתכללות אמצעי המסחר ששמו קץ לרוב צורות משחק סכום האפס שהיה נהוג בחברה, התפתחות הגינונים וצורות שונות של גועל, המהפיכה ההומניסטית ותנועות הזכויות... כל אלה ועוד הביאו את רמת האלימות לשפל חסר תקדים. כן, גם כשלוקחים בחשבון את מלחמת העולם השניה ואת שאר הזוועות שאתה קורא עליהן בעיתון כל יום. אם תרצה לדעת עוד, קרא כאן:
    https://alaxon.co.il/article/%D7%97%D7%A8%D7%91-%D7%94%D7%A4%D7%99%D7%A4%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%9C-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA/

    הנקודה היא, שבעוד שאריות (נניח) לא ממש השתנו באלפי השנים האחרונות, בני אדם כן השתנו. ביולוגית אנחנו לא שונים מהפרעונים, אבל מנגנונים תרבותיים שונים גרמו לנו להיות, הלכה למעשה, מאוד (מאוד!) שונים. אתה מעלה את העובדה שיש בני אדם שאונסים ורוצחים אבל היא אנקדוטה שאי אפשר להסיק ממנה דבר, לא על התרבות האנושית ולא על מגמות בה. בכלל, חייב להגיד שהדיון שלך מלא בכשלים לוגיים. או שבני אדם הם רוצחים/אנסים כמו אריות או שהם לא; (כשל לוגי black-or-white); אם זה מוסרי לצוד בעלי חיים למאכל בהיעדר ברירת מזון, אז גם תעשיית הבשר היא מוסרית; אם לא מוסרי לאכול בעלי חיים, למה שלא ניתן להם זכויות שוות בכל דבר (כשל לוגי slippery slope) ועוד. לפני שאתה כותב את התגובה הבאה, ממליץ בחום לעבור על רשימת הכשלים הלוגיים הנפוצים:
    http://signposts02.files.wordpress.com/2013/07/logical-fallacies.png

28
philoshit

האמת, אתה צודק. הכול מלא בכשלים לוגיים - רק לא הטיעון שלך; שנשען בכלל על מוסר ולא על לוגיקה.

אבל אתה יודע מה, אני אחתום את הדיון בטיעון היחיד שאי אפשר לנצח: אם היה אכפת לי - הייתי צמחוני.

29
תמר

המאמר עצמו מעניין ומרחיב את הדעת.
התגובות שהוא גרר לא פחות ממרגשות עבורי!
בר, אלימלך, הלוואי שהיה פחות מרענן ויוצא דופן האופי של הדיון שלכם. מכבד-באמת, אינטליגנטי, פתוח וקשוב.
והסיפור היפה.
נו, התרגשתי והחכמתי.