אבחזיה שוב על המפה

כדורגל בלי מסחור, כסף גדול והעמדת פנים של אחווה וספורטיביות: גביע העולם למי שאינם מוכרים על ידי העולם מספק הזדמנות למפגש אנושי מרגש
X זמן קריאה משוער: 3 דקות

במשחק הפתיחה של גביע העולם בכדורגל שיחקה נבחרת אבחזיה נגד נבחרת טיבט. אבחזיה, האלופה הנוכחית, ניצחה בקלות יחסית, שלוש אפס, והקהל באצטדיון המלכה אליזבת בשכונת אנפילד, בלונדון, השתולל. התקשורת העולמית לא. אולי משום שבמונדיאל החלופי הזה מושקע הרבה פחות כסף, הוא התנהל באצטדיונים קטנים יחסית, מול קהל של מאות צופים בלבד, בלי פרסומות, וחלק מהכדורגלנים אפילו לא ביקרו בחייהם במקומות שאותם הנבחרת שלהם מייצגת.

אלא שכמו שאמר ביל שאנקלי, המאמן הנודע של ליברפול, "כדורגל אינו עניין של חיים ומוות – זה עניין הרבה יותר רציני!" במקרה הזה, גביע ConIFA – גביע העולם בכדורגל לנבחרות של מדינות שאינן מוכרות על ידי הקהילה הבינלאומית, קבוצות אתניות המהוות מיעוט (לרוב, מופלה) בארצן או מתקיימות בגלות, אזורים המחולקים בין מדינות אבל תושביהם חשים זהות משותפת וישויות שמעמדן המדיני הרשמי אינו מוגדר – אפילו לא מעמיד פנים שהוא אירוע ספורטיבי בלבד. בעוד המונדיאל-מונדיאל מתחזה לאירוע א-פוליטי, משחקי גביע העולם האלטרנטיביים נועדו לשמש בגלוי כלי לגיבוש זהות, ליצירת תחושת אחווה ולבנייתה של זהות משותפת, ממש כמו דגל, המנון ושפה.

התאחדות אגודות הכדורגל שאינן חברות בפיפ"א פועלת מאז 2013 בלבד. המטה שלה יושב בשוויץ, איך לא? וחברות בה 47 קבוצות ובהן, למשל, כורדיסטאן העירקית; צפון קפריסין – החלק התורכי הלא מוכר (שהנבחרת שלו אינה מורשית לשחק אפילו נגד נבחרת תורכיה עצמה, המצייתת לחוקי פיפ"א); קסקדיה – אזור שחלקו בקולומביה הבריטית של קנדה וחלקו בצפון מערב ארה"ב, גבולותיו אינם ברורים ושאיפתו לעצמאות מבוססת בעיקר על טיעונים של אחדות גיאוגרפית מצד אחד ותפישה ליברטריאנית משותפת מנגד; המיעוט הקוריאני ביפן, הצוענים, חבל פנג'ב, ואפילו יורקשייר– חבל שאינו מבקש עצמאות, אלא בתחום הכדורגל, תחום שבאי הבריטי יש לו משמעות מרכזית בכל הקשור לזהות אישית וקהילתית.

הלא-מדינה המארחת את המשחקים אינה עושה זאת בפועל, כמובן: הרי מדובר בקהילות שאינן זוכות להכרה, קהילות שנמלטו מארצן, מיעוטים נרדפים, מדוכאים, מנושלים, אזרחים לשעבר של מדינות שפסקו להתקיים, של אזורים שנכבשו ושינו "בעלות",  וקהילות שחיות במקומות שאינם מעניקים לחבריהן אזרחות. השנה המארחת הייתה באראווה, עיר נמל קטנה בדרום סומליה, שתרבותה ושפתה שונים לגמרי מאלה של המדינה שבתוכה נבלעה. והמשחקים התקיימו, כאמור, בלונדון. ה"גארדיאן" הבריטי שהקדיש למשחקים כתבה מצולמת מרהיבה כינה את הטורניר "פרס ניחומים, לא כזה שמגיע למקומות משונים כמו איטליה או הולנד שלא הצליחו להגיע למונדיאל, אלא פרס ניחומים על החיים".

מרבית הקהילות הללו אכן מביאות עמן סיפור טראגי לא פשוט: כיבוש, מלחמות אזרחים, מאבקים אלימים. לא מפתיע לכן שבין הצופים המעטים היו גם מפגינים, שבאו למחות על ההכרה הזעירה הזו בקבוצות מתבדלות. היוונים הקפריסאים, למשל, ניסו למנוע את משחקי שכניהם התורכים לאי, הגיאורגים באו לזעוק שאבחזיה היא בדיה. הכדורגלנים הטיבטים, מנגד, הצהירו כי הם חולמים על המולדת שאבדה להם עם הכיבוש הסיני בראשית שנות החמישים, אבל מעולם לא ביקרו בה. במצעד הנבחרות היה גם צועד בודד של סהרה המערבית, שלא בא לשחק לבדו אלא רק להפגין נוכחות; והיו שם גם נציגי טובאלו, מדינת איים באוקיינוס השקט שהיא דווקא מדינה ריבונית אבל קטנה כל כך (11 אלף תושבים) וענייה כל כך, שאין לה יכולת כלכלית להצטרף לשום ארגון בינלאומי אחר; ונציגים של קרפטו-אוקראינה, מובלעת רבת זהויות, שכוללת גם דוברי הונגרית ושפות אחרות שחוותה את תקופת העצמאות הקצרה בהיסטוריה: במרס 1939 היא הכריזה על התנתקותה מצ'כוסולובקיה, ולמחרת היום סופחה על ידי הונגריה (ולבסוף התגלגלה לשלטון אוקראינה).

ונדמה שהניחומים נדרשים כאן גם כשמדובר בקהילות שאינן חוות דיכוי צבאי עריץ ולא נשקפת להן סכנה פיזית – פשוט משום שהצורך שלהם בהגדרה עצמית עמוק כל כך. כשנציגי נבחרת קסקדיה נשאלו מי בעצם מדכא אותם, הם ענו "כל מי שמזיק לכדור הארץ" – תשובה שנשמעת מצחיקה אם בוחנים אותה במונחים המקובלים של לאומנות ועצמאות, אבל אולי אינה מופרכת כל כך. אחרי הכול, הנסיבות שבהן נולדו רבות מן המדינות לאורך ההיסטוריה הן שונות ומשונות: החל מעסקאות כלכליות וכלה בשרטוטים אקראיים על מפת העולם, שנולדו מתוך משאים ומתנים בין מעצמות, שהקשר שלהם לאוכלוסייה קלוש להפליא.

ואם במבט ראשון נדמה שכדורגל עלול להקצין ולחדד את ההבדלים בין "אנחנו" ו"הם", כפי שתחרויות ספורט נוטות לעשות – באו מארגני המונדיאל החלופי והשקיעו מאמצים בקידום האחווה: הכרטיס האדום הוחלף בכרטיס שחור, שמסלק מהמגרש כדורגלן עבריין, אבל מאפשר לנבחרת להכניס שחקן אחר במקומו, כדי להימנע מעונש קבוצתי; השחקנים מתגוררים בחדרים משותפים באכסניות, בתקווה שההיכרות עם צעירים ממקומות אחרים בעולם החווים את אותן תחושות דחייה לשוליים, תניב חברות, ואם לא חברות, אז לפחות הבנה. הבנה שעשויה לצמוח בין אנשים שונים כל כך אלה מאלה, רק משום שהעולם מתעקש להגדיר אותם כאחרים.

 

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. כחלק מתפיסת עולמנו החלטנו לוותר על הכנסה מפרסומות וממקורות אחרים כדי לא להפריע את חווית הקריאה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

תמונה ראשית: "כדורגל", תצלום: ניק נייס, unsplash.com

Photo by Nick Nice on Unsplash

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב


תגובות פייסבוק

תגובה אחת על אבחזיה שוב על המפה