אהבה מעל ומעבר

כולנו רוצים אהבה, קשר משמעותי עם אדם אחר, קרוב, יחיד ומיוחד. אבל מה נותן לאהבה עומק? מה מציל אותה משטחיות ושממון?
X זמן קריאה משוער: 10 דקות

אנו חיים בעידן שבו רבים מייחלים לאהבה רומנטית שתאריך ימים, וביחס לתקופות קודמות בהיסטוריה, ישנם פחות איסורים חברתיים בדרך למימושה. נשאלת השאלה, מדוע רק מעטים מצליחים לחיות חיי אהבה מספקים ומטיבים עם אותו בן זוג לאורך זמן? הניסיון להשיב על שאלה זו מערב מגוון רחב של הסברים פסיכולוגיים, ביולוגיים, סוציולוגיים ופילוסופיים והוא מעסיק בשנים האחרונות חוקרי אהבה מדיסציפלינות שונות. אדון כאן באחת מזוויות המבט על נושא מורכב זה, נושא שהמחקר אודותיו, בארץ ובעולם, הולך ומתרחב.

יש טענה שאם נתמזג לא יישאר בן זוג, קרי ההתמזגות תביא לצמצום הייחודיות שבכל אחד מבני הזוג, בעוד שאהבה אמורה להביא לשגשוגה

במאמרה Plato’s theory of Love: Rationality as Passion, דנה פרופ' לידיה אמיר בחיבורו המכונן של אפלטון, ״המשתה״, ובהגדרת האהבה שמופיעה בו. בחיבור מובאים מספר נאומים, שכל אחד מהם עוסק בארוס, אל האהבה והתשוקה המינית, וביניהם הנאום שזכה לתהודה הרבה ביותר לאורך השנים, נאומו של אריסטופנוס.  הנאום מציג את המיתוס לפיו האלים חצו כל אדם לשניים, ומאז בני אדם עסוקים בחיפוש אחר החצי השני שלהם, שבלעדיו הם אינם שלמים. מיתוס זה קשור לתפישת האהבה כהתמזגות, אשר צברה לאורך השנים ביקורות רבות. הטענה שבבסיס אותן ביקורות היא שאם נתמזג לא יישאר בן זוג, קרי ההתמזגות תביא לצמצום הייחודיות שבכל אחד מבני הזוג, בעוד שאהבה אמורה להביא לשגשוגה.

פאולו ופרנצ'סקה, דנטה, אלכסנדר קבנל

"מותם של פרנצ'סקה דה ראמיני ופאולו מלטסטה" (1870), מאת אלכסנדר קבנל (לפי "הקומדיה האלוהית", דנטה, "התופת", קנטו 5). תצלום: The Athenaeum, ויקיפדיה

במאמרה מבקשת פרופ' אמיר להסב את תשומת לב הקוראים לנאום חשוב נוסף, נאומו של סוקרטס, אשר בו מוצגת משנתו העמוקה של אפלטון ביחס לאהבה. אפלטון, אשר שם את המילים בפיו של אריסטופנס, לא סבר באמת כי ניתן למצוא את השלמות אצל אדם אחר, והוא הראה זאת בהמשך ״המשתה״ בנאומו של סוקרטס, אשר קיבל את הטיעון של אריסטופנס אך מיד סייג אותו; אנחנו אכן משתוקקים לשלם אך רק במידה שהשלם הזה הוא טוב. כלומר, אנחנו לא תמיד משתוקקים לשלם. זאת ועוד, אם האדם משתוקק למשהו, סימן שדבר זה אינו מצוי בו, שכן אחרת לא היה משתוקק אליו. אדם יכול להשתוקק לדבר שאינו מצוי ברשותו או להבטחת הנצחיות שלו. כך למשל, נוכל להשתוקק לקרבה אף כאשר היא נוכחת בחיינו, שכן ההשתוקקות במצב זה תהיה לנוכחותה בחיינו תמיד. מכאן אנו מגיעים להגדרת האהבה על פי אפלטון כרצון שהטוב יהיה ברשותנו תמיד. הגדרה זו מתיישבת עם תפישה מרכזית בשיח הפילוסופי העכשווי אודות האהבה הרומנטית, תפישה המוצגת במאמר של פרופ' אהרון בן זאב ופרופ' אנג׳ליקה קרבס על אהבה וזמן. על פי תפישה זו, האהבה נוטה להעמיק ולהתמיד כאשר בני הזוג מצליחים להבליט את הטוב זה בזה ולשגשג בחייהם.

עוצמה רומנטית היא בעיקרה ביטוי של דפוס המשיכה, המורכב ממשיכה לחלוק זמן עם בן הזוג וממשיכה מינית אליו

בספרו על אהבה לטווח ארוך, מאפיין פרופ' בן זאב את האהבה הרומנטית העמוקה, זו אשר בה בני הזוג מוציאים זה מזה את המיטב, כאהבה הכוללת הן עוצמה רומנטית והן עומק רומנטי. עוצמה רומנטית היא בעיקרה ביטוי של דפוס המשיכה, המורכב ממשיכה לחלוק זמן עם בן הזוג וממשיכה מינית אליו. העומק הרומנטי משתרע עמוק מתחת לפני השטח והוא מגלם בתוכו אהבה לאורך זמן, הכוללת גם פעילויות משותפות מתמשכות, התורמות לשגשוג האישי והזוגי של האוהבים. בעוד שהעוצמה הרומנטית יכולה להיווצר אף ללא אינטראקציה ישירה עם האהוב, כך למשל, התאהבות באדם מפורסם שלא פגשנו מעולם, או התאהבות ב״מלכת הכיתה״ על אף שמעולם לא החלפנו עמה מילה, העומק הרומנטי אינו יכול להיווצר ללא קיומה של אינטראקציה ממשית. משנוצרה אינטראקציה, נשאלת השאלה באיזו מידה היא משמעותית לחייו של אותו אדם. עומק רומנטי מתפתח רק בתוך אינטראקציה משמעותית, וככל שהיא משמעותית יותר, כך הוא הולך ומעמיק.

אדם יכול להיות בקשר ולהרגיש בודד, שכן כפי שמסבירים פרופ' ג'ון קסיופו וויליאם פטריק בספרם Loneliness: Human Nature and the Need for Social Connection, בעוד ש״להיות לבד״ הוא תולדה של העדר אינטראקציה, ״להיות בודד״ הוא תולדה של העדר אינטראקציה משמעותית. מכאן, שהרמה הבסיסית ביותר של אינטראקציה, עצם קיומה, אינה מספיקה על מנת להפוך אותה למשמעותית. מה הופך אם כן אינטראקציה למשמעותית? אציע שלוש דרגות מצטברות של משמעות בתוך אינטראקציה, כאשר האינטראקציה המשמעותית ביותר, זו המאפיינת אהבה רומנטית עמוקה ומאריכת ימים, היא אינטראקציה הכוללת את שלושתן. הדרגה הראשונה של משמעות באינטראקציה, מתקיימת כאשר בני הזוג רואים זה את זה, השנייה כאשר הם מבינים זה את זה, והשלישית כאשר הם מוציאים זה מזה את המיטב.

נורגורד, אדוורד מונק, זוג

הזוג אאסה והארלד נורגורד - חברו של הצייר, מאת אדוורד מונק (1899), הגלריה הלאומית, אוסלו. תצלום: ויקיפדיה

הדרגה הראשונה של משמעות בתוך אינטראקציה; לראות את בן הזוג, משמעה, לראות אותו כסובייקט ולא כאובייקט, כ'אתה' ולא כ'לז' (בשפתו של בובר). כל אדם נמצא בתוך הקשר; או שהאדם מתייחס לאדם אחר ואז הוא נמצא עמו ביחסי אני-אתה, או שהאדם משתמש באדם אחר ואז הוא נמצא עמו ביחסי אני- לז. דיאלוג מסוג אני –לז, הוא דיאלוג שבו האני חווה את האחר כמושא להתבוננות, עיון, מדידה ושימוש. המילה לז מציינת דבר מה שיש בו זרות. לעומת זאת, כשקורה היחס הדיאלוגי "אני –אתה", האני פוגש את האחר כסובייקט. יחס "אני-אתה" הוא אשר חושף את הסובייקט כאישיות בוחרת ומתפתחת אשר לא ניתן למדוד או להעריך באופן סופי.

כאשר בני הזוג נעים על קרקע ערכית משותפת ואופן הביטוי שלהם את מחשבותיהם, רגשותיהם ותפישות עולמם משפיע בצורה יצירתית ובונה זה על זה

הדרגה השנייה של משמעות בתוך אינטראקציה; להבין את בן הזוג, כוללת את הדרגה הראשונה בתוספת פתיחות, הקשבה עמוקה ואמפתיה. הפתיחות הכרחית לצורך הקשבה אמפתית, שכן היא מאפשרת לנו לנסות להבין מה עובר על האחר לפני הניסיון להבין מה עובר עלינו ביחס אליו. יפה בהקשר זה תיאורו של בובר בספרו ״פני אדם״:

"פתחון הוויה מאדם לאדם, ראיית הזולת כנוכח לא בדימוי בלבד ואף לא ברגש בלבד, אלא במעמקי הישות, שותפות הדדית ממש, לא נפשית בלבד אלא ישותית. אמנם דבר כזה מתרחש לאדם כמין חסד, ויש מי שיאמר שאינו מכירו כלל, אבל גם מי שלא מתרחש בו דבר זה, הרי הוא עקרון בונה בהווייתו, משום שהיעדרו, בין שנותנים ובין שאין נותנים עליו את הדעת, משפיע השפעה חותכת על החיים ועל ההוויה, גם אצל המבזבז את החומר היקר ביותר – וחולף על פני חייו".

הדרגה השלישית של משמעות בתוך אינטראקציה דורשת, בנוסף לראייה ולהבנה, גם רמות גבוהות של התאמה וסנכרון בין בני הזוג, אשר מאפשרות להם להוציא זה מזה את המיטב. ההתאמה והסנכרון בין בני הזוג מבוססים במידה רבה על דמיון בתפישותיהם הערכיות ועל השלמה בדרכי ביטוין. במילים אחרות, כאשר בני הזוג נעים על קרקע ערכית משותפת ואופן הביטוי שלהם את מחשבותיהם, רגשותיהם ותפישות עולמם משפיע בצורה יצירתית ובונה זה על זה, מתאפשרת להם כיחידים וכבני זוג, חוויה רחבה יותר של הגשמה ומימוש. דרגה זו של משמעות בתוך אינטראקציה מתאפיינת ביכולת להבין את בן הזוג גם בשתיקותיו, וביכולת ליצור יחד עמו רעיונות חדשים, חוויות מגוונות שמהדהדות זמן רב ופעימה משותפת.

זוג מבוגר

זוג מבוגר. תצלום: איאן מקנזי

אהבה עמוקה ומאריכת ימים נוטה לכלול את שלוש הדרגות של משמעות בתוך אינטראקציה והיא שונה מאהבה שטחית המאופיינת בתפישת בן הזוג כאובייקט ('לז') הניתן להחלפה, ללא מוכנות להתחייב לקשר עמו, ובדחף להנאה מידית, בשונה משאיפה לסיפוק עמוק והדדי. נשאלת אפוא השאלה, מהיכן נובע הבלבול בין אהבה עמוקה לאהבה שטחית, ומדוע רבים מאתנו משקיעים זמן לא מבוטל באהבות שטחיות? כדי לנסות להשיב על השאלה נחזור להגדרתו של אפלטון את האהבה כרצון שהטוב יהיה ברשותנו תמיד. הגדרה זו רומזת כי על מנת להבין את טיבה של האהבה, יש צורך בבירור טיבו של הטוב ובמתן תשובה לשאלה מתי הוא באמת נמצא ברשותנו. כיוון אפשרי לתשובה הוא ראיית הטוב כמידות הטובות, אשר יכולות להיות ברשותנו רק אם נפתח אותן בתוכנו.

המשוררת והפילוסופית מאיה אנג'לו סברה כי מידת האומץ היא המידה הטובה החשובה מכולן, שכן בלעדיה לא נוכל לקיים אף מידה אחרת באופן רציף. אך כיצד נוכל לפתח בתוכנו את מידת האומץ? אני סבורה כי לדרגה הראשונה של משמעות בתוך אינטראקציה, ההסכמה לא לראות את האחר כאובייקט אלא לראותו כסובייקט, יש קשר ישיר לפיתוח האומץ בתוכנו. דרגה זו מכילה בתוכה את ההפנמה כי האחר אינו ניתן למדידה והערכה סופיים שלנו, וכפועל יוצא מכך מתחייב ויתור על וודאות הן ביחס אליו והן ביחס לקשר עמו. ויתור על אותה וודאות, זו המקושרת אצלנו עם בטחון ושבשמה אנו נוטים למדוד את האחר, להצמיד לו תוויות ולבנות סביב הווייתו האינסופית גדרות, הוא ראשית הבחירה בחיים אמיצים והוא העוגן לחיים מתוך אהבה.

פתיחות אמתית אפשרית רק כאשר אנו אמיצים מספיק להתמודד עם שונותו ונפרדותו של האחר ויכולים להקשיב לו באופן אמפתי מבלי לחשוש מהשלכות דבריו עלינו

אומץ נדרש אף בדרגה השנייה של משמעות בתוך אינטראקציה, הכוללת את היכולת להבין את בן הזוג מתוך פתיחות כלפיו והקשבה עמוקה. פתיחות אמתית אפשרית רק כאשר אנו אמיצים מספיק להתמודד עם שונותו ונפרדותו של האחר ויכולים להקשיב לו באופן אמפתי מבלי לחשוש מהשלכות דבריו עלינו. הקשבה מסוג זה מובילה באופן טבעי להפחתה ברגשות הפחד והבושה וליצירת מרחב מקבל לתנועה משותפת בתוך האהבה.

הדרגה השלישית של משמעות בתוך אינטראקציה מאפשרת לנו לפתח בתוכנו מידות טובות נוספות, כישרונות וחלומות, ולהגשים אותם באופן רחב יותר, בזכות מפגש מסונכרן ומעצים. ככל שהאינטראקציה משמעותית יותר וכוללת את שלוש הדרגות, כך הטוב שמתפתח בתוכנו ובבן זוגנו הוא עמוק ויציב יותר. הטוב במקרה הזה אינו חיצוני ואינו נמצא אצל בן הזוג, אלא מתפתח במקביל בתוכנו ובתוכו דרך המפגש בינינו, ובמובן הזה הוא נשאר בנו לתמיד.

בשונה מתשובה זו, התשובה שיכולה להוביל לאהבה שטחית היא ראיית הטוב כהצלחה; במובן של סטטוס, מעמד חברתי גבוה, עושר וסממנים חיצוניים. תשובה זו מובילה רבים מאתנו למחשבה כי אם יהיה לנו בן זוג שברשותו סממני ההצלחה, הטוב יהיה גם ברשותנו. באהבה כזו, שבבסיסה פחד, היאחזות באחר וניתוק פנימי, כאשר אחד מבני הזוג משתנה ואינו מתאים יותר לקריטריונים החיצוניים הנתפשים כ'הצלחה', האהבה כלפיו עשויה לדעוך. בשונה מכך, באהבה עמוקה, שני בני הזוג משתנים כל הזמן, שינוי פנימי לטובה, שינוי מסוג התפתחות, אשר נוטה להעמיק את אהבתם. במילים אחרות, מה שאנחנו רוצים באהבה עמוקה הוא להיות עם בן זוגנו האהוב והאוהב ולחלוק עמו זמן משמעותי ומפתח, ולא להיות 'האדם שנמצא עם אותו בן זוג'.

קראתם? אהבתם?

נשמח מאוד אם תחליטו לתת כתף ולתרום ל"אלכסון" - 

לתמוך באלכסון

מקורות:בן-זאב, א' (2018, בדפוס). האם האהבה היא במיטבה כאשר היא טרייה? על תפקיד הזמן באהבה. כנרת, זמורה-ביתן, דביר.

Ben-Ze’ev, A. & Krebs, A. (2018). Love and time: Is love best when it is fresh? In C. Grau & A. Smuts(Eds.), Oxford handbook of philosophy of love. Oxford: Oxford University Press.Cacioppo, J. T. & Patrick, W. (2008). Loneliness: Human nature and the need for social connection. New York: W.W. Norton & Company.Nozick, R. (1991). Love’s bond. In R. C. Solomon & K. M. Higgins (Eds.), The philosophy of (erotic) love. (pp. 417-432). Lawrence: University Press of Kansas.

הדיון במשנתו של בובר וביחסי 'אני-אתה' מבוסס על:  בובר, מ' מ' (1962). פני אדם: בחינות באנתרופולוגיה פילוסופית. ירושלים: מוסד ביאליק, (עמ' 71-72).בובר, מ' מ' (1980). בסוד שיח: על האדם ועמידתו נוכח ההוויה. תרגום: צ' וויסלבסקי. ירושלים: מוסד ביאליק.מאור, ז' (2016). מרטין בובר. ירושלים: מרכז זלמן שזר.מאיר, א' (2015) נוכחות ודתיות חלק א'. הרצאה על נוכחות ודתיות בישיבת הרב יצחק. נדלה ב-18 לינואר 2016, מ: youtube.com/watch?v=iwIAGxNJbT8.שנר, מ' (2009). היש קיום ממשי לאדם במציאות וירטואלית? ניסיון להעמיד את מחשבתו הדיאלוגית של מרטין בובר ככלי לפירוש תהליכי שיח מתוקשבים. מכון מופ"ת. נדלה ב-15 בדצמבר 2017 מ:  www.mofet.macam.ac.il/ktiva/kivunim/article22/Pages/default.aspx

לירית גרובר היא דוקטורנטית לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה, חוקרת איכותנית ומנהלת אחריות תאגידית בחברת 'משב מחקר יישומי'. עבודת הדוקטורט שלה עוסקת בטיבה של האהבה הרומנטית העמוקה ומאריכת הימים.

תמונה ראשית: סוכריות לב. תצלום: אקשאר דייב, unsplash.com

Photo by Akshar Dave on Unsplash

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי לירית גרובר.


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

8 תגובות על אהבה מעל ומעבר

מאמר נפלא! אפשר לקרוא אותו שוב ושוב ולראות עוד ועוד רזולוציות.
תודה🙏
אני חושבת שאולי אפשר לראות את יחסי אני -אתה ויחסי אני -לז כמפגש של חלקים שיש בכל אחד מבני הזוג, זה לא שחיים את זה או את זה, אלא מצבים של אני-לז אלה המצבים שמבקשים התפתחות וצמיחה אל האני-אתה.
ככל שיש יותר חלקים שנפגשים כאני-אתה, במרחב הזוגי, יש קשר יותר עמוק...

04
אנקדוטה

תודה על המאמר, מעמיק, שלם ו....אמיץ

יש והאומץ מתחיל בראייה וקבלה של האדם את עצמו כישות עם שונות ומורכבות, ישות לא יציבה אך איתנה, עם אמונה שלמה ביסודות, במהות, בישות הטובה. הבנה, קבלה ואהבה עצמית, לא על אף, אלא דווקא, בגלל שאנו בלתי מדידים ובלתי ניתנים להערכה, לא (רק) בעיני המתבונן המעריך, במהותנו! או אז נמצא אהבה עמוקה ויציבה לעצמנו ולאחר המשתנה והמתפתח.

06
לירית גרובר

לנשים היקרות שהגיבו דרך הפייסבוק (שירלי ודיאנה המקסימות שאני מכירה ואורלין וגליה שלא הכרתי) מגיבה לכן כאן כי אין לי פייסבוק. תודה רבה על מילותיכן החמות, מרגש אותי מאוד שהדברים הגיעו אל לבכן.

07
חושב ש...

מעניין היה להרחיב ולחקור את הקשר בין דרגות המשמעות לבין האופן בו אנו חיים ובוחרים את בני הזוג שלנו. מי "אמיץ" יותר - זוגות בחברה מסורתית (מבוססת שידוך) או בחברה המודרנית? כיצד ביטוייה של אהבה עמוקה והדרגות השונות משתקף לאורך ההיסטוריה בספרות ובשירה?

אין ספק, אהבה מקיפה עולם ומלואו.

    08
    לירית גרובר

    תודה רבה, אלה שתי שאלות מרתקות.

    תחושתי ביחס לשאלה הראשונה היא שאומץ נדרש בכל מפגש קרוב עם אדם אחר, אך ביטויו ואופניו שונים בנסיבות שונות. מפגש שנוצר בשידוך מזמן את אתגריו הייחודיים, וכך גם מפגש בחברה המודרנית. המחשבה על האתגרים השונים ועל האומץ הנדרש בהתמודדות עמם, מרתקת בעיני, ואני מקווה שחוקרים נוספים יבחרו לעסוק בה.

    השאלה השנייה, כיצד ביטויי האהבה העמוקה ודרגות המשמעות בקשר משתקפים לאורך ההיסטוריה בספרות ובשירה, היא שאלה מופלאה בעיני ותקוותי לשלב אותה עד כמה שאוכל במחקר שלי. לבינתיים, הנה שיר נפלא המדבר (להבנתי) על אהבה עמוקה והשפעתה על החווים אותה.

    "גם הטבע אינו משאיר בררה.

    מי שראה את ברכת- היער חובקת ענן בחיקה
    ואת הירח חבוק בין הנופרים
    נתון סוף כל סוף לחסדי נפשו."

    (אווה קילפי, מתוך 'הפרפר חוצה את הכביש', בעמוד 76)