איך מתפתחת הוגנות?

כולם שונאים לקבל פחות מאחרים, אבל מי מאתנו שונא גם לקבל יותר מאחרים?
X זמן קריאה משוער: 4 דקות

אתם יושבים לשולחן ולידכם חבר, ובא אדם זר ומציע לשניכם ממתקים. הידד! מי לא אוהב ממתקים? אבל רגע! אתם לא מקבלים שניכם את אותה כמות של ממתקים. אחד מכם מקבל ארבעה ממתקים "שווים", והשני מקבל רק אחד די עלוב. האם זה מרגיש לכם לא הוגן? האם זה מקומם אתכם? האם תוותרו הן על הממתקים שלכם והן על אלה של חברכם רק בגלל שהחלוקה אינה שווה?

התשובות לשאלות הללו, לטענת פסיכולוגים, תלויות בגיל הנשאל, וכן באיזה צד של החלוקה הבלתי הוגנת הנשאל נמצא באותו רגע. נראה שמבוגרים נוטים לדחות חוסר שוויון ושהם יסכימו להקריב ממה שיש להם רק כדי להימנע מחוסר שוויון כאשר לידיהם נפלה החתיכה הגדולה יותר של העוגה. בהתנהגות של ילדים נגלה מעט יותר דקויות.

בשנת 2011, הראו קת'רין מקוליף ופיטר בלייק שילדים בני שמונה, כמו מבוגרים, יסרבו לכל הצעה בלתי שוויונית. לעומתם, ילדים בגילאי 7­-4 מתרעמים רק בסיטואציות שבהן הם המקופחים. במילים אחרות, "תודה, אני אקח עכשיו את ארבעת הממתקים האלה, והילד השני יכול לקפוץ לי".

"בהתחלה הם מחזיקים בתפיסה מאד אגוצנטרית שמאפשרת להם לזהות חוסר הוגנות רק כשהם אלה הסובלים ממנה", אומר בלייק. "רק אחרי כמה שנים וכמה תהליכים פסיכולוגיים הם מסוגלים להסתכל על הסיטואציה ולומר: מה שלא הוגן כלפיי, גם לא הוגן באופן כללי".

מהניסויים האלה עולה כי קיימת הבחנה בין הסלידה שלנו מחוסר שוויון כשאנחנו בצד שנהנה ממנו לבין הסלידה שלנו ממנו כשאנחנו בצד המקופח. שתי התגובות מערבות חלקים אחרים במוח. הן מופיעות בגילאים שונים. אפשר לצפות בהן אצל מינים שונים: שימפנזות וקופי קפוצ'ין לא אוהבים להיות מקופחים אבל, ממש כמו ילדים בני ארבע, אין להם בעיה להיות בצד הנהנה מחלוקה לא שוויונית.

כעת מצאו מקוליף ובלייק שההבחנה תלויה גם בתרבות שאנו גדלים בה. באמצעות עריכת אותו ניסוי בשבע מדינות שונות ברחבי העולם הם הראו כי ילדים בכל העולם לא אוהבים לקבל פחות מאחרים, אבל רק בארצות מסוימות הם לא אוהבים גם לקבל יותר מאחרים.
המחקר האחרון שלהם משקף מגמה מתפתחת בעת האחרונה של חקירה של התנהגות אנושית במגוון תרבויות, ולא רק בארצות המערב המשכיל, המתועש, העשיר והדמוקרטי (ממע"ד, או באנגלית: WEIRD), שבהן נעשה חלק הארי של המחקר הפסיכולוגי בעבר.

בעזרתם של כמה אנתרופולוגים נוספים, מקוליף ובלייק בדקו 866 ילדים, בגילאים 15-4, מארה"ב, קנדה, הודו, מקסיקו, פרו, סנגל ואוגנדה. בכל ניסוי, הילדים חולקו לצמדים, כשבכל צמד קיבל ילד אחד יותר ממתקים מן השני. אם הם הסכימו לקבל את החלוקה הלא שווה, שניהם קיבלו את הממתקים. אם הם דחו אותה, אף אחד מהם לא קיבל דבר.

שני החוקרים מצאו כי כל הילדים היו מוכנים להקריב את הממתקים שקיבלו רק כדי למנוע מהילד השני לקבל יותר ממתקים מהם. על אף שחלק מהילדים הגיעו מסביבות כפריות, וחלק מסביבות אורבניות, כולם הציגו את אותה נטייה. "מדובר בהתנהגות אנושית אוניברסאלית, וייתכן שהיא גם קשורה בהיסטוריה הפרימאטית שלנו", אומרת מקוליף.

לצד האוניברסליות, צוות החוקרים מצא גם שונות מעניינת. לדוגמה, בגילאים 6-4, ילדים מארה"ב ומקנדה כבר סרבו לקבל פחות משותפם, אך הילדים המקסיקנים עשו זאת רק מגיל 10 ואילך. האם הסיבה לכך היא שלילדים המקסיקנים לוקח זמן רב יותר לפתח חוש הוגנות, או שלהוגנות יש עבורם משמעות אחרת?

בלייק ומקוליף לא מאמינים שזו הסיבה. הם מציעים כי הדחייה שלנו מלקבל פחות לא נובעת מרעיון מופשט של צדק חלוקתי, אלא מאיזשהו רצון בסיסי שיש לנו לשמור על יתרון תחרותי ביחס לזולת. "יותר טוב עבורי שלשנינו לא יהיה כלום מאשר שלך יהיה הרבה יותר מאשר יש לי", מסביר בלייק. אם זה נכון, צפוי שילדים ייטו פחות להתקומם על כך שהם קיבלו פחות מחבריהם בחברות שלא מעודדות תחרות – דוגמת קהילות המאיה המלוכדות שאיתן עבדו החוקרים במקסיקו.

החוקרים מצאו גם כי ילדים לא אוהבים לקבל יותר מאחרים רק בשלוש מתוך שבע המדינות – ארה"ב, קנדה ואוגנדה. לגבי השתיים הראשונות אין זה מפתיע: הרעיון של שוויוניות שזור היטב בנורמות החברתיות של מדינות מערביות, וילדים נחשפים לנורמות האלה כבר בגיל צעיר. "אבל העניין הזה לא חל על אוגנדה, ואין לנו דרך טובה להסביר את זה", אומר בלייק.

מקוליף ובלייק מבקשים להזהיר אותנו מתיוג של מדינות מסוימות כהוגנות יותר מאחרות בשל כך. ראשית כל, כל הילדים שהשתתפו במחקר עשויים להתחיל לדחות הצעות לא שוויוניות שמיטיבות איתם בשלב כלשהו של חייהם. "כמו כן, אנחנו לא יודעים בדיוק למה חלק מהילדים דוחים הצעות כאלה", אומר בלייק. "יכול מאוד להיות שהם נוהגים כך רק כדי להראות שהם יודעים לשתף פעולה. ייתכן שמדובר יותר בהתנהגות אסטרטגית טובה מאשר בסימן להוגנות".

"מהמחקר עולה בבירור כי בעוד היבטים מסוימים של הדאגה להוגנות הם אוניברסליים למדי, לא כל ההיבטים זהים בכל המקומות", אומרת קריסטינה אולסון מאוניברסיטת וושינגטון. "אחד הדברים שעולים מהמחקר הוא שיש מוטיבציות פסיכולוגיות שמופיעות רק בילדים ממדינות WEIRD", מוסיף ג'ו הנריץ' מאוניברסיטת בריטיש קולומביה, האיש שטבע את ראשי התיבות WEIRD. "כמובן שזה גם מדגיש את הצורך במעבר לשלב הבא: חוקרים צריכים לנסות להסביר שונות פסיכולוגית אנושית ולא להסתפק רק בתיעוד שלה".

זה בדיוק מה שמקוליף ובלייק מתכננים לעשות. הם רוצים לחזור אל אותן שבע תרבויות, לאסוף ולהגדיר את הנורמות החברתיות שאותם ילדים חשופים אליהן, ולנסות לגלות כמה חוסר שוויון הם חווים באופן יומיומי. הם ישמחו גם לחקור תרבויות קטנות יותר כמו את אנשי ההדזה, חברה של ציידים-לקטים בטנזניה, שחיים כמעט לגמרי מחוץ לטווח ההשפעה של שווקים כלכליים גדולים יותר. "הם בראש הרשימה מבחינתנו", אומרת מקוליף.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי אד יונג, Atlantic.


תגובות פייסבוק